אני קם לתחיה בפורום החדש / המחודש

sheketz

New member
אבל אל תדאגו, אני לא זומבי. אני אוהב פשוט מוח.
זה הפורום המתאים?
 

bralon1

Member
אם תרצה אפשר לדבר קצת על המשפט של לודוויג ווינטגנשטיין ולמה הוא משפט שסותר את עצמו.

בהנחה שיצליחו להעלות מחדש את כל השרשורים זה יהיה מצויין (עם התוכן כמובן)...
 

bralon1

Member
בוא ננתח את המשפט שוב:


If the sentence "Whereof one cannot speak, thereof one must be silent" is true. Assume "..." was not spoken then you should be silent of "..." , but it was spoken. Now, since "..." was spoken you cannot be silent of "...", thus you actually proved that it's an iff and not just if, but by the above we cannot have both directions.

האם אני צודק שהמשפט הנ"ל של לודוויג וויטנשטיין הוא משפט self reference בדומה למשפט השקרן ומשפט "אני צנוע"?
 

hieroso

New member
כנראה שלא, כי הביטוי "מה שלא יכול להיאמר" איננו הוא עצמו מה שהוא מורה עליו, באופן נגטיבי לגמרי, כמה שלא יכול להיאמר באופן פוזיטיבי, דהיינו המוסר, הלוגיקה עצמה (גם היא טרנצנדנטלית) וכו': בדיוק כמו שאצל קאנט, אגב, אתה בהחלט יכול לומר את המילה "נומנה" באופן נגטיבי לגמרי, מתוך ההוויה התופעתית, מבלי שיהיה לך מושג מה יוכל באופן פוזיטיבי להיות הדבר הזה שהוא מהגדרתו מוצג כמחוץ לתחום ההכרה.

אם כן "מה שלא יכול להיאמר", כביטוי, הוא רק אופן ההוראה של מה שלא יכול להיאמר, וזאת מתוך הטוטאליות של מה שיכול להיאמר: אפשר להתמקם במקום מסוים, מזוהה באופן כלשהו ע"י אי אלו פרמטרים, ולהורות ממנו על נקודת גבול שממנה ואילך לא תהיה לך כל גישה למה שמעבר, ובזאת לא איינת את הנקודה שעליה אתה ניצב.

זה מה שויטגנשטיין עושה: הוא ניצב על הגבול, מושיט יד ומראה לכיוון של מה שלא יכול להיראות.

הלוגיקנים היבשים שוכחים תמיד שאצל ויטגנשטיין, הכל רווי משמעות, למעשה, ושהטרקטטוס עצמו הוא ניסיון לתחם את מה שיכול להיות בר משמעות: עצם העובדה שהגדרת את תנאי משמעות המשפטים ושמן הפוסטולט הזה קבעת מה שאיננו בר משמעות לא סותרת את עצם התניית הקריטריונים להחלת משמעות כזאת, להיפך. וזה העיקר.
 

bralon1

Member
כנראה שלא, כי הביטוי "מה שלא יכול להיאמר" איננו הוא עצמו מה שהוא מורה עליו, באופן נגטיבי לגמרי, כמה שלא יכול להיאמר באופן פוזיטיבי, דהיינו המוסר, הלוגיקה עצמה (גם היא טרנצנדנטלית) וכו': בדיוק כמו שאצל קאנט, אגב, אתה בהחלט יכול לומר את המילה "נומנה" באופן נגטיבי לגמרי, מתוך ההוויה התופעתית, מבלי שיהיה לך מושג מה יוכל באופן פוזיטיבי להיות הדבר הזה שהוא מהגדרתו מוצג כמחוץ לתחום ההכרה.

אם כן "מה שלא יכול להיאמר", כביטוי, הוא רק אופן ההוראה של מה שלא יכול להיאמר, וזאת מתוך הטוטאליות של מה שיכול להיאמר: אפשר להתמקם במקום מסוים, מזוהה באופן כלשהו ע"י אי אלו פרמטרים, ולהורות ממנו על נקודת גבול שממנה ואילך לא תהיה לך כל גישה למה שמעבר, ובזאת לא איינת את הנקודה שעליה אתה ניצב.

זה מה שויטגנשטיין עושה: הוא ניצב על הגבול, מושיט יד ומראה לכיוון של מה שלא יכול להיראות.

הלוגיקנים היבשים שוכחים תמיד שאצל ויטגנשטיין, הכל רווי משמעות, למעשה, ושהטרקטטוס עצמו הוא ניסיון לתחם את מה שיכול להיות בר משמעות: עצם העובדה שהגדרת את תנאי משמעות המשפטים ושמן הפוסטולט הזה קבעת מה שאיננו בר משמעות לא סותרת את עצם התניית הקריטריונים להחלת משמעות כזאת, להיפך. וזה העיקר.
תניח שהמשפט שהוא אמר זה נכון ותגיע למסקנה שלי.
מה שמישהו לא יכול לדבר עליו על אותו מישהו להיות בשקט.
האם "מה שמישהו לא יכול לדבר עליו" נחשב במשפטים שמישהו לא יכול לדבר עליהם?
כן ולא.
 

hieroso

New member
עוד פעם, "מה שלא יכול להיאמר" הוא לא מה שלא יכול להיאמר, זהו קונצפט ריק מכל תוכן מושכל, קונצפט נגטיבי בזה שהוא רק שולל את כל מה שלא יכול להיאמר בהתאם לקריטריונים המאששים כל אפשרות משמעית של השפה: הביטוי "..." הוא לא ... , הוא לא אומר מהו, לא אומר כלום אודותיו, רק מתחם את מה שיכול להיאמר ומורה על מה שמחוץ לתחום.
"מה שלא יכול להיאמר", על פי ויטגנשטיין, הוא סימן המורה על שתיקה, כמו שיש למשל במוזיקה.

אני לא חושב שיש פה אוטו-רפרנסציה, כי "..." ו ... הם לא היינו הך: השקרן הוא תמיד אותו אחד.
 

bralon1

Member
עוד פעם, "מה שלא יכול להיאמר" הוא לא מה שלא יכול להיאמר, זהו קונצפט ריק מכל תוכן מושכל, קונצפט נגטיבי בזה שהוא רק שולל את כל מה שלא יכול להיאמר בהתאם לקריטריונים המאששים כל אפשרות משמעית של השפה: הביטוי "..." הוא לא ... , הוא לא אומר מהו, לא אומר כלום אודותיו, רק מתחם את מה שיכול להיאמר ומורה על מה שמחוץ לתחום.
"מה שלא יכול להיאמר", על פי ויטגנשטיין, הוא סימן המורה על שתיקה, כמו שיש למשל במוזיקה.

אני לא חושב שיש פה אוטו-רפרנסציה, כי "..." ו ... הם לא היינו הך: השקרן הוא תמיד אותו אחד.
הביטוי "..." הוא אכן לא ... אבל הוא נחשב כביטוי בקבוצת הביטויים שיכולים להיאמר.
 

hieroso

New member
כל עוד "..." הוא מושג ריק, אני לא רואה שום בעיה, כלומר משהו שיוביל לסתירה, לאומרו...
ומושג ריק, לצורך העניין, הוא מושג שהוראתו לא ידועה, סימן ללא רפרנט.
אז כשאומרים "...", לא אומרים כלום, ז"א שלא מורים על שום דבר.
 
למעלה