אנשים שמעצימים תאום אחד על פני השני

[אמונה3012]

אנשים שמעצימים תאום אחד על פני השני

שלום,
יש לי תאומים בני 6 חודשים. כיאה לשני אנשים אחד יותר דומיננטי מהשני....
תאום אחד (הבכור...) הוא יותר חייכן ואוהב מאוד אנשים ולצחוק ולכן מושך הרבה יותר תשומת לב מהסביבה מאשר השני שהוא ילד מדהים!! אבל בהשוואה לאחיו הוא פחות חברותי ואוהב לצחוק ולחייך.
מה דעתכם? האם אני צריכה כאשר מחמיאים לראשון להגיד משהו על השני? כשאר אומרים איזה ילד מקסים/מדהים וכו' האם להגיד כן, גם השני כזה או פשוט לתת לו את המקום של האהדה ולא להזכיר את השני?
האם אני צריכה לא להתערב?
מצד אחד אני לא רוצה ליצור "פיצוי" אצל השני ובאמת אין סיבה אמיתית כי שניהם ילדים מקסימים.
רק בגלל שהראשון מושך כל כך הרבה תשומת לב זה גורם לי לחשוב איך אני צריכה להתנהג עם השני.
פרט נוסף, הראשון מעבר להיותו חברותי, מאוד אוהב ידים וקשה לו להירדם לבד והשני מאוד עצמאי, אוהב להרדם לבד עם מוצץ ושמיכי
ומחפש הרפתקאות ולא ידים... כך שגם בהתנהלות היומיומית שלנו הראשון מכורח הצרכים שלו מקבל יותר תשומת לב.
אשמח מאוד לשמוע את דעתכן.
תודה ויום נפלא,

 

[sefia]

זה עוד ישתנה מיליון פעמים

הכל כל כך נזיל בגילאים האלו..... אל דאגה

 

[אשרז4]

עונה לך על רגל אחת

אם אנחנו לא רוצים שיעשו השוואות
אז צריך להתרגל לכך שלפעמים אומרים תשבוחות על האחד ולא על השני
התפקיד שלך כהורה זה באמת המינונים

ואני חושבת, כאדם בוגר, שאם היו אומרים על אחותי שהיא מוכשרת מאוד ב X ואמא שלי היתה קופצת ואומרת שגם אני מוכשרת ב X או ב Y
היה מרגיש לי מאוד לא נעים
אז גם את זה צרכים לעשות עם רגישות ובחוכמה.

דבר נוסף,\ זה ישתנה, עוד כל כך הרבה פעמים
ואם באמת אופיים שונה אז לכל אחד יהיו החוזקות שלו ותפקידך יהיה להאיר לכל אחת את הכיוון שלו ולהאיר לסובבים אותך מה לראות בכל אחד

 

[still mama goose]

מסכימה

ראשית- עקרון הנדנדה קיים גם בזאת - כל פעם יהיה אחר שיותר ימשוך תשומת לב (במיוחד בגיל צעיר)

ולא צריך "לקחת" לזה שמקבל את התשבוחות את ההתייחסות החיובית (כיום הוא קטן אבל זה יהיה גם בהמשך)

לכן - את כמובן תאהבי ותקדישי לכל אחד לפי מה שאת חושבת שהוא צריך וגם ל"קל" יותר תקדישי זמן לבד אם אפשר וזמן ידיים גם אם לא דרש

ולגבי הסביבה - כשהם יגדלו וכל אחד יפנה למה שהוא אוהב יותר או טוב בו יותר (לכן אני מאמינה גדולה בחוגים אחרים) - כל אחד יקבל תשבוחות על מה שהוא טוב בו

 

[שלישה6]

תני לפי הצורך שלהם ולא שווה בשווה

זה הטיפ שקיבלתי מאם מרובת ילדים כשעוד היינו בפגייה- הי ראתה אותי מפרפרת עם היד על הדופ, על שלושה תינוקות פיציים ומציצה בשעון... זה טיפ כל כך נכון.

לגבי שימת לב מהסביבה- אין מה לעשות. כשיגדלו כל אחד מהם ימצא את הנישה שלו ויקבל את שימת הלב שהוא צריך מהסביבה ומהחברים. חלק מרעיון האבחנה של תאומים כשני יישויות נפרדות היא ההבנה שלא צריך כל הזמן לפצות. אם תראי משהו קיצוני, את תמיד יכולה לתת לשני חיבוק ענק וללחש לו כמה גם הוא מדהים אחרי שאנשים הולכים.
וכמו שספי כתבה לך- שני הדברים עוד ישתנו מיליון ואחת פעמים עד גיל שנה, אז אין מה לדאוג.

 

[sefia]

נתת עצה מאד חכמה

אני משתדלת במקומות החשובים לתת לכל אחד מה שהוא צריך ולא למדוד במשורה חצי - חצי.

 

[ליאורה ו]

מסכימה לגמרי

אבא שלי היה חופר לי על זה עוד בזמן ההריון.
מקווה שזה חילחל ושאני אכן מצליחה בזה

 

[חיפאית מצויה]

מסכימה רק חלקית

נכון שאין מה לרדוף באובססיה אחרי השיוויון, אבל אני אישית גיליתי שהקטנה שלי שדורשת פחות תשומת לב (כמעט ולא דורשת) היא פשוט ילדה שלא באה לבקש, וזה שבר את ליבי כשפשוט שמתי לב שלפעמים היא מקנאת באחיה כשהוא דורש ומקבל. בעקבות זה התחלתי להקפיד לתת לה גם כשלא מבקשת, ואני מרגישה שהיתה לזה השפעה על מערכת היחסים שלי איתה.

המסר? בעיני צריך לשים לב גם כשלא מבקשים, לפעמים אנחנו צריכים לוודא שלא פספסנו צורך של מי מהילדים.

 

[MamaHen]

מסכימה עם מה ששלישיה כתבה, אבל חושבת

שגם מי שלא מראה שהוא צריך, כדאי שאנחנו ההורים "נרגיש" אותו, וכן ניתן לו תשומת לב, זה שהוא לא מבקש אותה לא אומר בהכרח שהוא לא צריך אותה.
כדאי למצוא את הרגעים בהם גם מעניקים לו חיבוק ארוך, יושבים ביחד מכורבלים, נותנים לו לישון עליך, וכד' - כמובן, מותאם גיל.

וכמו שכתבו לך, זה עוד ישתנה הרבה פעמים...

 

[אמונה3012]

תודה רבה על התגובות

באמת אינטואיטיבית ההרגשה שלי היא לא להתערב. נראה לי שחשוב לתת לדברים להיות כמו שהם ואם אני מבינה נכון זאת כנראה המשמעות בזה שהם עוד ישתנו מיליון פעם
תודה לכולכם.