אני טיפוס סמי-יומן
מזה סמי יומן? טיפוס חצי-יומן... מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי כותבת ביומנים שונים. אבל, וכאן הקטץ´, אחרי כמה זמן זה נמאס עליי.. הייתה לי תחושה שאני צריכה לרושם כל יום, וכשגיליתי שלא כל יום יש לי משהו מעניין לרשום, או כוח לרשום, פרשתי מיומן אחרי יומן אחרי יומן. לבסוף, בכיתה ז´, הייתה לי הארה (מלשון- "אור"). יומן, לא חייב להכיל אירועים יומיומיים, הוא יכול לשמש רק לאירועים מרכזיים בחיים, שאני רוצה לזכור, ושחשוב לי לתעד אותם, למען הדורות הבאים. מאז ועד היום (6 שנים אחרי) אני עדיין כותבת ביומן, אבל רק אירועים חשובים באמת (חברים וחברות שבאו והלכו, הופעות, מסיבות, טיולים וסתם הרגשות חשובות בנוגע לעתיד העולם כולו). אחרי שנגמר היומן הראשון, והתחלתי חדש, רשמתי לעצמי מי בדיוק אני רוצה שיקרא ביומן, אילו לקחים אני רוצה שיפיק מכך, ולמה. אז קהל היעד שלי הפך להיות הילדים שיהיו לי בעתיד. אז חשבתי מתי אתן להם את זה, גיל 17-18 נשמע טוב.. כי מופיעים ביומן הזה דברים שלא ממש הייתי רוצה שיישמו. מה שחשוב לי שהם ילמדו על האופי של אמא שלהם בתור ילדה, שילמדו מטעויותיי, ושידעו שגם אני הייתי פעם צעירה עם הורמונים, ושהיו לי חברים שפגעו בי, שאני פגעתי בהם, והכל מותר ולגיטימי, ככה שלא ירגישו רע מידי עם עצמם. יומן בשבילי זו המצאה נפלאה. אני חולהע ל נוסטלגיה, בייחוד אישית, וכשאני קוראת או צופה במשהו מהעבר שלי, אני מתרגשת מאוד ומתחברת יותר טוב אל עצמי.. רואה כיצד המוח שלי פעל פעם, מה עניין אותי, מה הרגשתי, מה היו תפיסות העולם שלי, מה היו המטרות שלי לעתיד ועוד.. מה עוד, שזה מאוד פועל לטובתי מבחינת כושר הביטוי, אני מאוד אוהבת להתבטא בכתיבה (אפשר לראות, לא?) ויומן הוא אמצעי ביטוי נפלא, בייחוד כשאני רושמת כל מיני מחשבות על כל מיני אנשים דרכי הפעולה הנלוזות או המוערכות שלהם.. סך הכל, אני הייתי ממליצה לאמץ יומן, ואפשר להתמיד בו אם רושמים רק אירועים מרכזיים. והכי כיף לקרוא שלוש-ארבע שנים אח"כ על איך דברים ניראו בפעם בעינינו, וכיצד הם ניראים כיום. (נ.ב. כיף לך לגור בארה"ב.. אני מקנאה קצת.. אני את הטיול שלי לארה"ב לא תיעדתי ביומן, כי זה היה יותר מידי טרחה ויותר מידי אירועים, שמתועדים פחות או יותר על קלטת, אז אני מכוסה מהבחינה הזו.. כנ"ל גם לגביי הטיולש לי לפולין לפני שנה..)
