אפרופו פרשת זדורוב - הטיית זיכרון/השתלת זכרונות כוזבים
כתבה מרתקת מאתר גלובס:
איך אפשר לשתול במוחנו זיכרונות שווא ● פרשת המשפט של רומן זדורוב, שהתעוררה השבוע שוב לחיים, שלחה אותנו לבדוק מה אומרים מדענים על האפשרות שנודה במעשים שלא עשינו ● "אם אלוהים היה מתכנן מערכת משפט, הוא לא היה מבסס אותה על הזיכרון האנושי", אומר ל"גלובס" פרופ' צ'רלס בריינרד מאוניברסיטת קורנל
גלי וינרב 03/11/2018, 08:02 42
נניח שאתם סטודנטים ללא עבר פלילי, והחלטתם להשתתף, תמורת 50 דולר, בניסוי שעוסק בטקטיקות לשיפור הזיכרון. אתם מתבקשים להעביר להורים שלכם שאלון כדי שיתארו כמה אירועים מעברכם, ולאחר מכן הנסיין מקריא לכם שניים מהם. את הראשון אתם זוכרים מיד. תאונת דרכים שהייתם מעורבים בה. אבל הסיפור השני, על פשע שביצעתם בין גיל 11 ל-14, אין לכם מושג מהיכן הגיע. ההורים כתבו שזה מה שקרה, אבל לכם אין שום זיכרון של זה.
"זה היה בסתיו", מנסים לעורר את זיכרונכם בעדינות. "גרתם אז בדירה אחרת". אתם זוכרים את הדירה, אבל לא את הפשע. הנסיין מבקש מכם לנסות עד השבוע הבא כמה מהטקטיקות לשיפור הזיכרון: לחזור לאזור שבו התרחש האירוע, לשמוע מוזיקה מאותה תקופה או לנסות לדמיין את האירוע כדי לשחזר פרטים. אם לא תיזכרו עד אז, תתבקשו לנסות שוב לקראת הפגישה השלישית עם הנסיין.
60 סטודנטים השתתפו ב-2016 במחקר כזה, הדומה למחקרים רבים שבוצעו בעבר. והתוצאות? ב-70% מהמשתתפים הוטמעו זיכרונות כוזבים של ביצוע פשעים חמורים. ייחודו של המחקר היה בכך שהוא בדק אם המשתתפים מסוגלים לספק פרטים עשירים על הזיכרון הכוזב, והם בהחלט עשו זאת.
למען הסר ספק, לאף אחד מהמשתתפים לא היה תיק פלילי ולהבדיל מהזיכרון הראשון שעלה מיד, אצל כולם ההיזכרות בפשע הייתה רק לאחר שימוש ב"טכניקות היזכרות", כך שדי בטוח שהסיפור מעולם לא קרה.
הזיכרון הכוזב לא היה זהה באיכותו לזיכרון האמיתי, ואולי זה קצת מרגיע. בכל זאת, הנבדקים דיווחו על הזיכרון האמיתי ביתר פירוט, הרגישו בטוחים בו יותר ואמרו כי הוא "חי" יותר במוחם מזיכרון השווא.
פרשת הרצח של תאיר ראדה וההרשעה של רומן זדורוב התעוררה השבוע שוב לתחייה בעקבות האיתור של ראיות דנ"א חדשות. איננו מתיימרים לומר כאן דבר לגבי אשמתו של זדורוב - זאת יעשו המומחים לנושא, אבל ישנה שאלה אחת שעלתה לאורך המשפט שלו: האם ייתכן שהוא שוכנע להאמין שביצע את הרצח, עד שסיפק למדובב שלו תיאור של המעשה ברמת פירוט גבוהה? לפי המדע העוסק בזיכרונות שווא, זו אפשרות שלא ניתן לשלול.
הרעיון הזה מטריד מאוד מבחינת האדם הסביר. אמנם כבר לא נהוג להרשיע אדם על פי עדותו בלבד (וגם במקרה של זדורוב היו לכאורה ראיות נוספות), אולם עצם המחשבה שניתן לשכנע אדם בכך שביצע פשע נורא ולגרום לו להטיל ספק בחפותו היא מערערת.
"חוקרי משטרה נבהלים מהמחקרים"
לא חייבים ללכת רחוק, עד כדי אשמה בפשע. האם גם קולגות או בני זוג יכולים להאשים אותנו בעוולות שונות ולשכנע אותנו שהן אכן התרחשו? ומה עם זיכרונות שווא שנוצרים מאליהם, כמעין תופעת לוואי של החיים, בלי שמישהו שתל אותם בנו? כאשר האמן AR Hopwood ביקש מאנשים לספר לו על זיכרונות שווא יומיומיים כאלה, סיפר לו אחד הפונים על כך שלאורך זמן הוא האמין שלאשתו הייתה אחות שמתה מטיפול שיניים. במשך שנים הוא נמנע מלהזכיר את נושא רופא השיניים בפני אשתו, מתוך רגישות אליה, עד שהתבררה טעותו.
אם אדם הוא סך כל הסיפורים שהוא מספר לעצמו על עצמו, האם הנרטיב שלנו אמין בכלל?
החוקרת ג'וליה שאו, מ- London South Bank University, מומחית לעדויות שווא במשפטים פליליים וממחברות המאמר בעקבות הניסוי שבו פתחנו, כותבת בספרה "The Memory Illusion" שחשדותיה מתעוררים במקרים שבהם זיכרון מופיע לפתע, אחרי שנים, או שמשולבים בו פרטים שהגיעו מאדם אחר, לאחר שכבר התגבש בלעדיהם. היא חשדנית גם ביחס לאמירות כמו "אין לי פרטים, אבל יש לי תחושה שלילית חזקה לגבי האדם/המקום/האירוע הזה" ו"זו תקופה שאין לי ממנה זיכרונות רבים, אולי הדחקתי הכול ועכשיו זה חוזר". כמו כן, כאשר שואלים שאלות מנחות ("ומה קרה אחר כך?", "ואז נכנסת לחדר?", "מה הוא אמר אחרי זה?"), לדוגמה בחקירה או בטיפול פסיכולוגי, יש סיכוי גבוה יותר להתהוות של זיכרון שווא.
שאו טוענת שהתרבות הפופולרית חייבת לזיגמונד פרויד את הרעיון שאנחנו יכולים להעלים ממוחנו זיכרון טראומתי במיוחד בשלמותו, אבל בפועל אלה מקרים נדירים ביותר.
"אני יכולה לעשות האקינג למוח שלך ולשתול בו זיכרון כוזב", אמרה לאחרונה שאו לקייט לנדאו מאתר Motherboard, "גורמים לאדם לדמיין את הסיטואציה שוב ושוב, ואז מנסים לבלבל אותו כך שיטעה בין זיכרון לדמיון".
אם המידע על האירוע שהתרחש מגיע ממקור אמין מבחינתנו (לדוגמה הורים, כמו בניסוי הסטודנטים, כתבה או תמונה), יהיה קל יותר לבלבל אותנו, וכך גם שילוב פרטים אמיתיים בסיפור, כמו מה לבשנו באותו יום, מה היה מזג האוויר וכדומה.
שאו פסימית מאוד לגבי אמינות הזיכרונות שלנו. "היום אני מאמינה שכל הזיכרונות שלנו כוזבים במידה. אין זיכרון אמין, רק שקרי חלקית או שקרי לגמרי", אמרה בעבר וסיפרה שחוקרי משטרה שהיא מרצה בפניהם נבהלים מאוד כשהם רואים את המחקרים הללו. "הם אומרים, 'אולי זה אני ששותל זיכרון שלילי במוחו של אדם".
להמשך קריאה: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001258872
כתבה מרתקת מאתר גלובס:
איך אפשר לשתול במוחנו זיכרונות שווא ● פרשת המשפט של רומן זדורוב, שהתעוררה השבוע שוב לחיים, שלחה אותנו לבדוק מה אומרים מדענים על האפשרות שנודה במעשים שלא עשינו ● "אם אלוהים היה מתכנן מערכת משפט, הוא לא היה מבסס אותה על הזיכרון האנושי", אומר ל"גלובס" פרופ' צ'רלס בריינרד מאוניברסיטת קורנל
גלי וינרב 03/11/2018, 08:02 42
נניח שאתם סטודנטים ללא עבר פלילי, והחלטתם להשתתף, תמורת 50 דולר, בניסוי שעוסק בטקטיקות לשיפור הזיכרון. אתם מתבקשים להעביר להורים שלכם שאלון כדי שיתארו כמה אירועים מעברכם, ולאחר מכן הנסיין מקריא לכם שניים מהם. את הראשון אתם זוכרים מיד. תאונת דרכים שהייתם מעורבים בה. אבל הסיפור השני, על פשע שביצעתם בין גיל 11 ל-14, אין לכם מושג מהיכן הגיע. ההורים כתבו שזה מה שקרה, אבל לכם אין שום זיכרון של זה.
"זה היה בסתיו", מנסים לעורר את זיכרונכם בעדינות. "גרתם אז בדירה אחרת". אתם זוכרים את הדירה, אבל לא את הפשע. הנסיין מבקש מכם לנסות עד השבוע הבא כמה מהטקטיקות לשיפור הזיכרון: לחזור לאזור שבו התרחש האירוע, לשמוע מוזיקה מאותה תקופה או לנסות לדמיין את האירוע כדי לשחזר פרטים. אם לא תיזכרו עד אז, תתבקשו לנסות שוב לקראת הפגישה השלישית עם הנסיין.
60 סטודנטים השתתפו ב-2016 במחקר כזה, הדומה למחקרים רבים שבוצעו בעבר. והתוצאות? ב-70% מהמשתתפים הוטמעו זיכרונות כוזבים של ביצוע פשעים חמורים. ייחודו של המחקר היה בכך שהוא בדק אם המשתתפים מסוגלים לספק פרטים עשירים על הזיכרון הכוזב, והם בהחלט עשו זאת.
למען הסר ספק, לאף אחד מהמשתתפים לא היה תיק פלילי ולהבדיל מהזיכרון הראשון שעלה מיד, אצל כולם ההיזכרות בפשע הייתה רק לאחר שימוש ב"טכניקות היזכרות", כך שדי בטוח שהסיפור מעולם לא קרה.
הזיכרון הכוזב לא היה זהה באיכותו לזיכרון האמיתי, ואולי זה קצת מרגיע. בכל זאת, הנבדקים דיווחו על הזיכרון האמיתי ביתר פירוט, הרגישו בטוחים בו יותר ואמרו כי הוא "חי" יותר במוחם מזיכרון השווא.
פרשת הרצח של תאיר ראדה וההרשעה של רומן זדורוב התעוררה השבוע שוב לתחייה בעקבות האיתור של ראיות דנ"א חדשות. איננו מתיימרים לומר כאן דבר לגבי אשמתו של זדורוב - זאת יעשו המומחים לנושא, אבל ישנה שאלה אחת שעלתה לאורך המשפט שלו: האם ייתכן שהוא שוכנע להאמין שביצע את הרצח, עד שסיפק למדובב שלו תיאור של המעשה ברמת פירוט גבוהה? לפי המדע העוסק בזיכרונות שווא, זו אפשרות שלא ניתן לשלול.
הרעיון הזה מטריד מאוד מבחינת האדם הסביר. אמנם כבר לא נהוג להרשיע אדם על פי עדותו בלבד (וגם במקרה של זדורוב היו לכאורה ראיות נוספות), אולם עצם המחשבה שניתן לשכנע אדם בכך שביצע פשע נורא ולגרום לו להטיל ספק בחפותו היא מערערת.
"חוקרי משטרה נבהלים מהמחקרים"
לא חייבים ללכת רחוק, עד כדי אשמה בפשע. האם גם קולגות או בני זוג יכולים להאשים אותנו בעוולות שונות ולשכנע אותנו שהן אכן התרחשו? ומה עם זיכרונות שווא שנוצרים מאליהם, כמעין תופעת לוואי של החיים, בלי שמישהו שתל אותם בנו? כאשר האמן AR Hopwood ביקש מאנשים לספר לו על זיכרונות שווא יומיומיים כאלה, סיפר לו אחד הפונים על כך שלאורך זמן הוא האמין שלאשתו הייתה אחות שמתה מטיפול שיניים. במשך שנים הוא נמנע מלהזכיר את נושא רופא השיניים בפני אשתו, מתוך רגישות אליה, עד שהתבררה טעותו.
אם אדם הוא סך כל הסיפורים שהוא מספר לעצמו על עצמו, האם הנרטיב שלנו אמין בכלל?
החוקרת ג'וליה שאו, מ- London South Bank University, מומחית לעדויות שווא במשפטים פליליים וממחברות המאמר בעקבות הניסוי שבו פתחנו, כותבת בספרה "The Memory Illusion" שחשדותיה מתעוררים במקרים שבהם זיכרון מופיע לפתע, אחרי שנים, או שמשולבים בו פרטים שהגיעו מאדם אחר, לאחר שכבר התגבש בלעדיהם. היא חשדנית גם ביחס לאמירות כמו "אין לי פרטים, אבל יש לי תחושה שלילית חזקה לגבי האדם/המקום/האירוע הזה" ו"זו תקופה שאין לי ממנה זיכרונות רבים, אולי הדחקתי הכול ועכשיו זה חוזר". כמו כן, כאשר שואלים שאלות מנחות ("ומה קרה אחר כך?", "ואז נכנסת לחדר?", "מה הוא אמר אחרי זה?"), לדוגמה בחקירה או בטיפול פסיכולוגי, יש סיכוי גבוה יותר להתהוות של זיכרון שווא.
שאו טוענת שהתרבות הפופולרית חייבת לזיגמונד פרויד את הרעיון שאנחנו יכולים להעלים ממוחנו זיכרון טראומתי במיוחד בשלמותו, אבל בפועל אלה מקרים נדירים ביותר.
"אני יכולה לעשות האקינג למוח שלך ולשתול בו זיכרון כוזב", אמרה לאחרונה שאו לקייט לנדאו מאתר Motherboard, "גורמים לאדם לדמיין את הסיטואציה שוב ושוב, ואז מנסים לבלבל אותו כך שיטעה בין זיכרון לדמיון".
אם המידע על האירוע שהתרחש מגיע ממקור אמין מבחינתנו (לדוגמה הורים, כמו בניסוי הסטודנטים, כתבה או תמונה), יהיה קל יותר לבלבל אותנו, וכך גם שילוב פרטים אמיתיים בסיפור, כמו מה לבשנו באותו יום, מה היה מזג האוויר וכדומה.
שאו פסימית מאוד לגבי אמינות הזיכרונות שלנו. "היום אני מאמינה שכל הזיכרונות שלנו כוזבים במידה. אין זיכרון אמין, רק שקרי חלקית או שקרי לגמרי", אמרה בעבר וסיפרה שחוקרי משטרה שהיא מרצה בפניהם נבהלים מאוד כשהם רואים את המחקרים הללו. "הם אומרים, 'אולי זה אני ששותל זיכרון שלילי במוחו של אדם".
להמשך קריאה: https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001258872