אשמח לשמוע מניסיונכם

[M i c h a l y U S A]

רציתי לחזור

אבל זה לא מסתדר.

היות ואני מעל חמישים ואפילו יש לי תואר חמישי..[)] זה לא מעניין את אף אחד..וגם הנסיון לא..חיפוש העבודה לקח שנה וחצי..והיות ויש לי אזרחות אחרת..החלטתי שאין לי מה לבזבז את עצמי לדעת בארץ..אחרי שכל החסכונות ניגמרו לי שם..חזרתי לכאן.
נכון שמתגעגעים..אך גיחה אחת או שתיים גומרות את הגעגועים..ניראה רק שפנסיה אחזור ליד הילדים..חבל
שבארץ מאפשרים לאנשים לעבוד בתחום שלהם כ 15 שנה בממוצע.

תחשיב:
18-21 צבא
21-24 טיול ועבודה
24-28 למודים
28-42 עבודה

יוצא השקעה על לימודים 4 שנים ועבודה במקצוע עם תואר בערך 15 שנה..מדהים

ומכאן מתחיל הבאלאגאן.
1. אם נניח פטרו אותך..
ייתכן שלא תמצא עבודה שנה או יותר
ואם מצאת עבודה..אז ייתכן שצריך להתפשר.

42-50 עובד אולי??????????
50+ פוטרת..או דחפו אותך לפנסיה מוקדמת?

את בבית אבות או עם רגל בקבר..או בדיכאון נפשי עמוק..או
שהצלחת להמציא את עצמך מחדש וממשיך לחיות בעוני ועוני עד גיל 65
ואז...חברים זה העתיד. רוב האנשים יושבים בבית קפה וחיים מהכסף שאין להם.
ומזדקנים בעוני אחרי שאכלו את כל החסכונות וחיים מאבטחת הכנסה. לא כולם. אבל 70% בערך.

עגום עגום עגום.

 

[גלמיש1]

החישוב הזה ממש מוזר

אנחנו בשנות החמישים שלנו וסביבנו כולם עובדים...איך הגעת לשנות עבודה של 28-42 ?
אבא שלי בן 78 ועדיין עובד.
אם אותך פטרו בגיל 48 זה אומר שזה המצב בארץ?
נכון, אחרי גיל 50 יותר קשה למצוא עבודה. זה המצב גם בארה"ב (בה אני נמצאת כרגע) ובכלל בעולם המערבי.

 

[M i c h a l y U S A]

כניראה רק אצלך

במדינת תל אביב..מדינת הגליל..רוב בני החמישים שפוטרו אינם מוצאים עבודה.
ויש כאלו שמכריחים לצאת לפנסיה כמו אנשים מהמשטרה ומבזק וממבטחים וממקומות עבודה פרטיים פשוט מפטרים.

אז את כניראה חיה בבועה מאוד מעניינת. ספרי באמת כמה את מכירה שעובדים
ובאיזה עבודה בדיוק..

ולגבי ארה"ב..לא מותק. מי שרוצה לעבוד בגיל חמישים..עובד. בלי בעייה. אפליית הגיל לא חריפה ובטח לא מורגשת כמו בארץ.
החישוב שלי די מדוייק.