תראי...
יש להבין ששיפורים כלכליים הם משהו שלוקח לו זמן להתפתח. אי אפשר להגיד שבגלל שביבי היה שר אוצר ולא ראית תוך שנה פריחה עצומה בכל תחומי החיים, שהוא נכשל. אם היו מנהלים את המדיניות שלו 5 שנים ועדיין לא היה שיפור, ניחא. דווקא הכלכלה היא אחד היתרונות של ביבי, ומדובר בתחום שהוא מבין לא רע. בתוכנית שלו דאז היו המון פגמים, אל תביני אותי לא נכון, אבל היא עדיין פישרה במקצת את הכלכלה בארץ באופן זמני. עכשיו, אחרי שהמשבר פרץ, אני מניח שביבי יודע אילו קווים ממשנתו הכלכלית עליו לשנות. ואין כל קשר בין כלכלה ורדיפת שלום. את טוענת שאנשים לא חושבים לטווח הארוך, אבל עלייך לחשוב לטווח זה בעצמך באופן קצת יותר טוב לדעתי. למשל, בנוגע לשלום. זה צריך להיות אינטרס עליון של מדינת ישראל לחיות בשלום עם שכניה. בדיוק מהסיבה הזאת יש להבין ששלום עם הפלסטינים יש להשיג לאט לאט. זה לא משהו שניתן להשיגו עכשיו תוך קדנציה אחת. יש להתחיל מכינון משטר יותר יציב בקרב הפלסטינים, שיצליח לאגד תחתיו את בני עמו ולגרום להם לשמוע לו. לאחר מכן יש להתחיל בתהליך של חיסול ההסתה הגזענית והדתית בחינוך הפלסטיני נגדנו. מדובר בתהליך שיימשך כמה שנים. רק לאחר כל זה, ניתן להתחיל לדבר על שלום ועל הגדרות טריטוריאליות וריבוניות. 10 שנים במקרה הטוב. 15-20 בראיה יותר ריאלית לצערי. אם ננסה לעשות מהלכים של הסכמים טריטוריאליים כבר עכשיו, רק נרחיק את השלום הזה עוד יותר. לגבי ארה"ב, הם לא היו מפסיקים לתמוך בנו גם אם קצלה מהאיחוד הלאומי היה נהיה פה ראש הממשלה בראש מפלגה של 45 מנדטים. הם לא תומכים בנו כי הם אוהבים אותנו וחושבים שזה הדבר המוסרי לעשות. הם תומכים בנו משום שיש להם אינטרס מובהק שנהיה כאן. אנחנו דריסת הרגל שלהם במזרח התיכון והחזית הקשה שלהם מול גורמי טרור איסלאמי רצחניים. בטחונית וכלכלית יש להם אינטרס מובהק לתמוך בנו. התמיכה תיפסק לא כאשר תעלה כאן ממשלה ימנית בעוד שם עולה אחת שמאלנית, אלא כאשר האינטרס שלהם ישתנה, וזהו. ואני לא מבין למה את משתמשת בביטויים כמו "זה ידוע שימין = הרס". ידוע למי? את לא מסכימה עם הימין וזה לגיטימי, אבל מדובר בעניין סובייקטיבי. אני לא מסכים עם האג'נדה של מרצ. אני אכתוב שלדעתי היא תביא עלינו הרס, אבל לא ש"זה ידוע". בצורה זו את רק מעוררת אנטגוניזם בקרב אנשים ממרכז הקשת הפוליטית ומקשה עליהם לשמוע את דברייך. ולגבי הנקודה הספציפית שבאת להביע שם: ימין מדיני בארץ הוא בד"כ שמאל כלכלי ולהפך. בסופו של דבר יצא שדווקא המפלגה הסוציאליסטית - העבודה מונהגת כיום בידי איש ימין כלכלי. קדימה היא סוג של שמאל מדיני, עם גיחות ספורדיות ולא מובנות ימינה בשל אינטרסים אישיים של חבריה. מבחינה כלכלית, בשל אותם אינטרסים, היא ימנית מאוד. מפלגת השמאל - אופורטוניזם קדימה, היא שהוציאה הון תועפות על מלחמות. לא מפלגות הימין. ולגבי הפסקה האחרונה שכתבת: אני לא רוצה להילחם בכל הערבים. הם אלה שרוצים להילחם בי ואני אגן על עצמי אם אדרש לכך. הסיבה שאיני רוצה לפתוח במלחמה אינה שאין סיכוי לנצח, כי דווקא יש, אלא שאין זה מוסרי. אני מזכיר לך שבכל מלחות ישראל היינו בנחיתות מספרית עצומה. במלחמת השחרור היינו גם בנחיתות טכנולוגית בנוסף לכל. בכל זאת ניצחנו בהן. בששת הימים, היינו בנחיתות מספרית עצומה, ולמעט חיל האוויר, גם בנחיתות טכנולוגית ניכרת. בכל זאת, בשל חשיבה טקטית ואסטרטגית עדיפה, והידיעה שאם נפסיד נמות כולנו, הבסנו בצורה הטוטאלית ביותר 4 צבאות ערב, שהיו גדולים בערך פי 6 מכוחותינו. והיום... לישראל עליונות טכנולוגית מובהקת. חיל האוויר שלנו הוא הטוב והמתקדם ביותר באזור, חיל המודיעין שלנו שם את חילות המודיעין של אויבינו בכיס הקטן, הכוחות הקרקעיים שלנו מצוידים טוב יותר מאלה של אויבינו, צה"ל מאמן אל לוחמיו בצורה עדיפה, וגם מבחינת אמצעים אסטרטגיים יש לנו עליונות עליהם. בעידן שבו הטכנולוגיה יכולה להכריע מלחמות בצורה כה מובהקת, למספר החיילים אין חשיבות בהכרח כה עצומה. את יכולה למחוק צבא שלם של מאות אלפי חיילים עת שהם מתקדמים לשטחך, באמצעים אסטרטגיים טכנולוגיים. אם צבא ערבי כלשהו יתקוף אותנו, אנחנו מסוגלים לחסל את כוחו כליל. ולגבי סדרי העדיפויות שלך, אולי הדבר היחיד שאני מסכים איתך באופן חלקי, הוא שיש עוד נושאים חשובים. אני חולק על דעתך בנוגע לסדר העדיפויות. אם היו מחסלים אותנו מבחינה צבאית לא היו כאן מעמדות חברתיים, פשוט מאוד כי אין כאלה בין גוויות. אבל בלי קשר, אני סבור שכל הנושאים חשובים ושצריך ואפשר לפעול בכל המישורים. לפעול לחיזוק נושאי הביטחון לא סותר את חיזוק הכלכלה והחברה. להפך, הנושאים מפרים אחד את השני לפי ראייתי.
