אתם רשאים לירות בי בברכיים ולתלות אותי על עמו
אתם רשאים לירות בברכיי ולתלות אותי על עמוד חשמל, אך הנה אני, חבר "מרכז" מפלגת העבודה, מודה כי עבורי המפלגה והחברות בה, הם רק כלי, לנסות להשאיר את המדינה בחיים, ולנסות להפוך אותה למשהו שראוי כי יישאר בחיים. כמובן ש"העבודה". כי גם אם ניסיון להפוך את "העבודה" למפלגה הדורשת חלוקה שונה לחלוטין של ההון הלאומי היא כניסיון לשכנע עז להטיל ביצים, וודאי שאין כל סיכוי להגיע לכך עם היורשת של "גוש חירות ליבראלים", וכנראה שגם לא עם הדבר שאין לי שום מושג מהו שקורא לעצמו "קדימה". וגם בקטע של קיום מדינה בה היהודים אינם המיעוט, מה סיכוי יש לי לשכנע בכך את המפלגה שלפחות על הנייר עודנה שרה: "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן" ? פלטפורמה. הפלטפורמה היותר מתאימה,- או הפחות לא מתאימה,- שיש הכי הרבה סיכוי,- אכן אולי רק בעזרת נס,- להפוך אותה לבאמת מתאימה,- לפעול עימה ביחד להשאיר את המדינה בחיים ולהפוך אותה למשהו שראוי שיישאר בחיים. כי הנה קראתי עכשיו את תחקיר ידיעות אחרונות. ( על "עסקי בית ברל" ) והבחילה שחשתי הייתה איומה. אין לי ספק שהכל חוקי. כי את החוקים קובע המחוקק. ומה נדמה לכם, שהחתולים יחליטו כי שימוש בפרצות בחומה ה"מגינה" על אסמי השמנת הן לא חוקיות ? הכל חוקי. אך עוד לפני זה ,- מזמן,- קראתי תחקיר של אותו העיתון על איך לכאורה ניצח מר ברק בפריימריס את מי שתמכתי בו: עמי איילון. וחשתי אותה בחילה. אבל גם שביעות רצון. כי אם יש אמת בדברי העיתון, וכל אשר האלוף במי"ל עמי איילון עשה בתגובה היה רק למשוך כתפיים ולוותר,- טעיתי כשרציתי שהוא יהיה האיש שינהיג את מדינתי. וכך היום. אני הצבעתי, במרכז, למען ברק יהיה שר ביטחון. אף,- ואולי בגלל ? - שקראתי איך לכאורה ניצח בפריימריס. אני רוצה שבמלחמה שלי מול כל העולם הערבי ינהל את מערכתי אחד שמנצח. ואף שלא באמת אני יודע כמה הוא שווה,- מי שטוען שהוא יודע בלי לקרוא בעיון אלף מסמכים ובלי לבדוק בעצמו רמתן של אלף יחידות וכשירותם של אלף ימ"חים אינו אלא מבלשט,- ואין לי אלא תחושת בטן, אך תחושת בטני אומרת שבטוח לי יותר איתו מאשר עם יעלון, או מופז, או עמיר פרץ. וכך עם כל הקבס נוכח כל גילוי חדש, ועם כל הידיעה שלהאדרת הסימפטיה למפלגת העבודה הוא לא ממש,- בלשון המעטה,- תורם,- אני אומר,- גם היום,- שוב: רוצים להעיף את ברק ? רק אם תציגו לפניי, קיים וחי ונושם מישהו שיעשה את העבודה טוב ממנו. .
אתם רשאים לירות בברכיי ולתלות אותי על עמוד חשמל, אך הנה אני, חבר "מרכז" מפלגת העבודה, מודה כי עבורי המפלגה והחברות בה, הם רק כלי, לנסות להשאיר את המדינה בחיים, ולנסות להפוך אותה למשהו שראוי כי יישאר בחיים. כמובן ש"העבודה". כי גם אם ניסיון להפוך את "העבודה" למפלגה הדורשת חלוקה שונה לחלוטין של ההון הלאומי היא כניסיון לשכנע עז להטיל ביצים, וודאי שאין כל סיכוי להגיע לכך עם היורשת של "גוש חירות ליבראלים", וכנראה שגם לא עם הדבר שאין לי שום מושג מהו שקורא לעצמו "קדימה". וגם בקטע של קיום מדינה בה היהודים אינם המיעוט, מה סיכוי יש לי לשכנע בכך את המפלגה שלפחות על הנייר עודנה שרה: "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן" ? פלטפורמה. הפלטפורמה היותר מתאימה,- או הפחות לא מתאימה,- שיש הכי הרבה סיכוי,- אכן אולי רק בעזרת נס,- להפוך אותה לבאמת מתאימה,- לפעול עימה ביחד להשאיר את המדינה בחיים ולהפוך אותה למשהו שראוי שיישאר בחיים. כי הנה קראתי עכשיו את תחקיר ידיעות אחרונות. ( על "עסקי בית ברל" ) והבחילה שחשתי הייתה איומה. אין לי ספק שהכל חוקי. כי את החוקים קובע המחוקק. ומה נדמה לכם, שהחתולים יחליטו כי שימוש בפרצות בחומה ה"מגינה" על אסמי השמנת הן לא חוקיות ? הכל חוקי. אך עוד לפני זה ,- מזמן,- קראתי תחקיר של אותו העיתון על איך לכאורה ניצח מר ברק בפריימריס את מי שתמכתי בו: עמי איילון. וחשתי אותה בחילה. אבל גם שביעות רצון. כי אם יש אמת בדברי העיתון, וכל אשר האלוף במי"ל עמי איילון עשה בתגובה היה רק למשוך כתפיים ולוותר,- טעיתי כשרציתי שהוא יהיה האיש שינהיג את מדינתי. וכך היום. אני הצבעתי, במרכז, למען ברק יהיה שר ביטחון. אף,- ואולי בגלל ? - שקראתי איך לכאורה ניצח בפריימריס. אני רוצה שבמלחמה שלי מול כל העולם הערבי ינהל את מערכתי אחד שמנצח. ואף שלא באמת אני יודע כמה הוא שווה,- מי שטוען שהוא יודע בלי לקרוא בעיון אלף מסמכים ובלי לבדוק בעצמו רמתן של אלף יחידות וכשירותם של אלף ימ"חים אינו אלא מבלשט,- ואין לי אלא תחושת בטן, אך תחושת בטני אומרת שבטוח לי יותר איתו מאשר עם יעלון, או מופז, או עמיר פרץ. וכך עם כל הקבס נוכח כל גילוי חדש, ועם כל הידיעה שלהאדרת הסימפטיה למפלגת העבודה הוא לא ממש,- בלשון המעטה,- תורם,- אני אומר,- גם היום,- שוב: רוצים להעיף את ברק ? רק אם תציגו לפניי, קיים וחי ונושם מישהו שיעשה את העבודה טוב ממנו. .