בגרות ותובנות של ילדים תחת אש

ברוריהה

New member
בגרות ותובנות של ילדים תחת אש

רודד - בן שנתיים. ישבנו אחה"צ בגינה. טרקטור רתום לעגלה עבר והשמיע רעש חזק שיכול היה להתפרש כפיצוץ רחוק. רודד : "אני מפחד" אמא : "ממה אתה מפחד" רודד (קם מהכיסא) : "בום, לחדר ביטחון" אמא : "הכל בסדר לא צריך להיכנס לחדר הביטחון" אבא : "אין צורך לפחד, אבא שומר עליך" (אבא הוא הרבש"צ) רודד : "אבא לא שומר עלי" אבא : "מי שומר עליך" רודד : "אמא שומר עלי" נדהמתי מהקישור של ילד בן שנתיים שלמעשה אף פעם לא באמת הסברתי לו את עניין חדר הביטחון והפיצוצים והקשר ביניהם וכמה מהר הוא עשה לבד את ההקשר ... והופתעתי שמבחינתו, זה שאבא אף פעם לא נמצא איתו בחדר הביטחון מתפרש כ"אבא לא שומר עלי" בניגוד מוחלט ללוטן שיודעת שאבא לא נמצא כי הוא יוצא לשמור עליה.
לוטן - בת אוטוטו 7. מנסה להבין איך זה שתמיד צבע אדום קורה כשהם בתוך המרכזון ולא משחקים בחוץ ... לוטן : "אני לא מבינה, למה הם לא עושים צבע אדום כשאנחנו בחוץ ? " אמא : "את רוצה שיהיה צבע אדום כשאתם בחוץ ?" לוטן : "לא, אבל כשאנחנו בחוץ הם יכולים לפגוע בנו יותר" אמא : "אז טוב שאין צבע אדום כשאתם בחוץ" לוטן : " אולי בעצם מי שעושה את זה זה מחבל טוב שלא באמת רוצה לפגוע באנו ומחכה שניכנס פנימה ? " אמא : (אחרי התלבטות קצרה) "לוטני, הם לא באמת יודעים בדיוק איפה את נמצאת עכשיו. " לוטן : "אז טוב שאנחנו תמיד קרובים למקום מוגן" אוף !
אובדן התמימות בגיל כל כך צעיר ...
 

ברוריהה

New member
כתבתי את אותם דברים בבלוג שלי

ומצאתי את עצמי מנסה להגן על הבחירה שעשיתי בחיים בתגובות. האם אתם גם מוצאים את עצמכם בסיטואציות דומות ? למה אנשים זרים לחלוטין מרשים לעצמם להעביר ביקורת כזאת נחרצת ?
 
תגובות כ"כ מקוממות.

במרכז? איפה שנפלו הסקאדים, הוא מתכוון? או שאולי הוא מתכוון לאיפה שלפני כמה שנים הורגלנו בהתפוצצות של אוטובוסים ובתי קפה? אז אולי נברח מכל הארץ ודי? לאן? לארה"ב? יש שם אבל הר געש פעיל... כל התפיסה הזאת - "זאת הבעיה של מישהו אחר" - כ"כ מוציאה אותי מדעתי כל פעם מחדש. מאז המלחמה כל הדבר הזה גורם לי אוטומטית לדמוע. אני לא רוצה, ולא מוכנה, שילדים קטנים יהיו חומת המגן שלי, ושההורים שלהם יתפסו כאלה ש"בוחרים לעשות להם את זה כי הם נשארים שם" ולכן זאת הבעיה שלהם ולא של כולנו. הבטן כ"כ מלאה שאני אפילו לא מצליחה להביע במילים את מה שיש שם. אה וכן, לגבי "למה אנשים זרים מרשים לעצמם" - כי זו מדיה וירטואלית. תאמיני לי שבמציאות האנשים הקטנים האלה לא מעזים לפתוח את הפה. סתם, בלי קשר לנושא, יש לי נסיון רב בכך, עם כל מיני כאלה שמאחורי מסך המחשב הרשו לעצמם לקלל אותי ואפילו לבדות סיפורי דיבה שלמים ויצירתיים ואם בטעות נפגשנו במציאות אפילו לא העזו להזדהות. אנשים הם גיבורים גדולים מאוד מאחורי מסך מחשב ומעזים לומר דברים שבחיים לא היו מעזים לומר במציאות. בכל מקרה, רציתי להגיד לך ולשמפיל שבכל פעם שאני קוראת אתכן אני יוצאת מחוזקת
 
למעלה