בהמשך לנושא יחידנות../images/Emo90.gifמול זוגיות
רציתי לשתף אתכן בלבטים שיש לי באותו נושא. יש לי חברה נשואה. את מה שאני עומדת לספר לא שמעתי פעם אחת אלא, מאז ילדתי, לא פעם ולא פעמיים, ואפילו לא שלוש וכמובן, לא רק מהחברה הנשואה הזאת. הנישואים שלה, כפי שאני רואה אותם במהלך השנים, הם נישואים ממוצעים: לא טובים מדי, לא רעים מדי, עם עליות וירידות, מריבות ופיוסים. כמו רוב היחסים הזוגיים שאנחנו מכירות. בריב האחרון ביניהם, היא אמרה לי שהיא שוקלת להיות כמוני. תיקנתי אותה, כמובן, הסברתי לה שכמוני היא לא יכולה להיות והיא אמרה: "כן, כן, ברור... אבל התכוונתי, לפרק את החבילה". מכאן הפלגנו בניתוחים וניחושים, אם יקרה, מה יקרה, איך זה ישפיע על הילד שלה וכו'. היא אמרה שהילד מרגיש את המתחים בבית ומקרין אותם. שבוע שלם הגננת מדווחת לה על חוסר שקט מצידו. היא (החברה) בטוחה שזה בגלל המצב בבית, המריבות ובעיקר - השתיקות בינה לבין בעלה. היא נקרעת בינה לבינה ולא יודעת מה לעשות. שוב ושוב היא חוזרת ואומרת לי שחבל שלא בחרה כמוני מלכתחילה ואז, הילד לא היה מאולץ לעמוד במסכת הקשה הזאת שמולה יתכן שיעמוד בעתיד. אמרתי לה שלא תעשה אידאליזציה מהאימהות היחידנית מבחירה. גם באימהות הזאת, כמו בכל אימהות אחרת, יש עליות ומורדות, יש קשיים לא מעטים בצד ההנאות וכמו בכל דבר בעולם - יתרונות וחסרונות. היא טוענת שהיא יודעת, שהיא לא עושה שום אידאליזציה, שהיא רואה את ההתמודדות היומיומית שלי ויודעת טוב מאד על הקשיים, ולמרות הכל, כשהאלטרנטיבה היא גירושין - היא פשוט מקנאה בי. לדעתה המצב של היעדר אב מלכתחילה, עדיף עשרות מונים על מצב של פרידת ההורים, לפחות בגילאים צעירים. היא אומרת שהיום התא המשפחתי המסורתי כמבנה משפחה יחיד או נכון אבסולוטית הוא דבר ששייך להיסטוריה והיום יש סוגי משפחות רבים, כאשר כל אחד צריך לבחור את מה שמתאים לו. מצאתי את עצמי קצת מתלבטת בכל הקשור לייעוץ מה ואיך לעשות, בגלל הרגישות שלה והמעמד שלי. אני משוכנעת שכל אחת מכן נתקלה בסוג של "קינאה" כזאת, בין אם לכמה שניות (בעיקר ממי שלא באמת מבינות את רמת הקושי וההתמודדות, אבל גם ממי שרואות את היתרונות) ובין אם לאורך זמן. תהיתי לי - עד כמה נתקלתן גם אתן במקרים דומים? האם לדעתכן זה משקף שינוי חברתי בישראל, שמתחיל סביבנו בקטן או שאלה סתם רגעי משבר אצל זוגות נשואים? האם באמת נוצרת פתיחות בנושא התא המשפחתי האחר, למרות הדומיננטיות של הממסד הדתי שדוגל במסורת בכל אספקט, כולל במשפחה? ובכלל, אם נתקלתן בחברות כאלו - מה אתן אומרות להן? ואם לא - מה הייתן מייעצות?
רציתי לשתף אתכן בלבטים שיש לי באותו נושא. יש לי חברה נשואה. את מה שאני עומדת לספר לא שמעתי פעם אחת אלא, מאז ילדתי, לא פעם ולא פעמיים, ואפילו לא שלוש וכמובן, לא רק מהחברה הנשואה הזאת. הנישואים שלה, כפי שאני רואה אותם במהלך השנים, הם נישואים ממוצעים: לא טובים מדי, לא רעים מדי, עם עליות וירידות, מריבות ופיוסים. כמו רוב היחסים הזוגיים שאנחנו מכירות. בריב האחרון ביניהם, היא אמרה לי שהיא שוקלת להיות כמוני. תיקנתי אותה, כמובן, הסברתי לה שכמוני היא לא יכולה להיות והיא אמרה: "כן, כן, ברור... אבל התכוונתי, לפרק את החבילה". מכאן הפלגנו בניתוחים וניחושים, אם יקרה, מה יקרה, איך זה ישפיע על הילד שלה וכו'. היא אמרה שהילד מרגיש את המתחים בבית ומקרין אותם. שבוע שלם הגננת מדווחת לה על חוסר שקט מצידו. היא (החברה) בטוחה שזה בגלל המצב בבית, המריבות ובעיקר - השתיקות בינה לבין בעלה. היא נקרעת בינה לבינה ולא יודעת מה לעשות. שוב ושוב היא חוזרת ואומרת לי שחבל שלא בחרה כמוני מלכתחילה ואז, הילד לא היה מאולץ לעמוד במסכת הקשה הזאת שמולה יתכן שיעמוד בעתיד. אמרתי לה שלא תעשה אידאליזציה מהאימהות היחידנית מבחירה. גם באימהות הזאת, כמו בכל אימהות אחרת, יש עליות ומורדות, יש קשיים לא מעטים בצד ההנאות וכמו בכל דבר בעולם - יתרונות וחסרונות. היא טוענת שהיא יודעת, שהיא לא עושה שום אידאליזציה, שהיא רואה את ההתמודדות היומיומית שלי ויודעת טוב מאד על הקשיים, ולמרות הכל, כשהאלטרנטיבה היא גירושין - היא פשוט מקנאה בי. לדעתה המצב של היעדר אב מלכתחילה, עדיף עשרות מונים על מצב של פרידת ההורים, לפחות בגילאים צעירים. היא אומרת שהיום התא המשפחתי המסורתי כמבנה משפחה יחיד או נכון אבסולוטית הוא דבר ששייך להיסטוריה והיום יש סוגי משפחות רבים, כאשר כל אחד צריך לבחור את מה שמתאים לו. מצאתי את עצמי קצת מתלבטת בכל הקשור לייעוץ מה ואיך לעשות, בגלל הרגישות שלה והמעמד שלי. אני משוכנעת שכל אחת מכן נתקלה בסוג של "קינאה" כזאת, בין אם לכמה שניות (בעיקר ממי שלא באמת מבינות את רמת הקושי וההתמודדות, אבל גם ממי שרואות את היתרונות) ובין אם לאורך זמן. תהיתי לי - עד כמה נתקלתן גם אתן במקרים דומים? האם לדעתכן זה משקף שינוי חברתי בישראל, שמתחיל סביבנו בקטן או שאלה סתם רגעי משבר אצל זוגות נשואים? האם באמת נוצרת פתיחות בנושא התא המשפחתי האחר, למרות הדומיננטיות של הממסד הדתי שדוגל במסורת בכל אספקט, כולל במשפחה? ובכלל, אם נתקלתן בחברות כאלו - מה אתן אומרות להן? ואם לא - מה הייתן מייעצות?
