בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי- אתמול זה קרה שוב

GM1988

Well-known member
בהמשך לפוסט הקודם שכתבתי- אתמול זה קרה שוב

הפעם הרבה יותר חריף. למה? אין לי מושג.
החלטתי לעשות שיחה אונליין עם מישהו שאני מכיר ומתמצא בחקירות וניסינו לבדוק מה יכולה להיות הסיבה לזה (תוך כדי שאני מבטא את הדברים ומרגיש את המתח הזה)- ולא מצאנו.

הסיטואציה כשלעצמה הייתה פשוטה, ככ לא רלוונטית למצבי השפוי, כמו עכשיו. אבל זה לא עוזר לדעת את זה רציונלית. מבחינה גופנית יש איום או לא יודע מה- אבל יש משהו שמגיב לזה אחרת.

מרוב מתח נכנסתי למיטה כי כבר לא היה לי חשק לכלום וניסיתי לשחזר ולבדוק ולהבין מה גורם לתגובה כזו להיות- לנסות למצוא פיתרון, איזשהו דו שיח עם הרגש הזה, וכלום.
יש שם כל מיני מחשבות שרצות אבל לא מעבר.

הייתי יכול להחליט עם עצמי להמנע ממצבי מתח, לא להכנס למקומות האלה, לא להעמיד אף אחד במקום כשצריך וכו'.. אבל אני גם מבין שזה לא עובד ככה.
הדברים האלה ימצאו אותי כמו שהם מוצאים אותי גם ככה, בלי לצאת מהבית, בשיחת טלפון או משהו.
ובלי קשר, אני בכל מקרה אצטרך מתישהו להעיר למישהו שעושה משהו לא בסדר, או תופס לי את המקום, או עוקף אותי בתור, או לא יודע מה- אבל אי אפשר לברוח מכולם כדי לא לחוות את זה.
חוץ מזה שאני גם לא רואה בזה משהו נכון- אלא את החופש להיות דינמי וכן להעיר מתי שצריך- אבל המחיר הוא תמיד להרגיש את הרגש הזה שעולה וחונק אותי.

היום הייתה צריכה להיות לי פגישה עם עובדת סוציאלית שקבעתי פגישה לייעוץ להפנות אותי אולי לאיזו סדרת פגישות דרך קופת חולים בעניין הזה. אבל בינתיים שאין לי רכב, לא בא לי להתחיל משהו שלא יהיה לי נוח להגיע אליו כל פעם. אז בינתיים אני ממתין כמה חודשים.

הבעיה שאני גם לא מאמין שמישהו יוכל לעזור לי.
אם אני לא מצליח, ואני סופר קשוב למה שקורה איתי, אז מי כן.
זה נחמד לפרוק את הדברים האלה ולדבר עם מישהו ולחשוף את זה- אבל מה זה עוזר אם בסוף אני נתקל בעוד סיטואציה ושוב חוזר לאותו מצב.

קיצר, לא יודע מה לעשות.
 
תודה על השיתוף, אנסה להעלות נקודה קטנה.

שניסיתי להעלות גם בעבר בהקשר לזה, כשהתכתבנו פה לפני כשנה (בתכתובת ההיא היתה זו שאלה שנועדה להתחיל משהו):

האם אתה יכול לדמיין עולם שבו כל האנשים, בלי יוצא מן הכלל, היו חווים את זה, מדי יום, מספר פעמים, ככה שזאת היתה תחושה נפוצה ויומיומית אצל כולנו?

האם ניתן לפרש את התחושות האלה בדרכים שונות?

בהקשר לשאלה אחרונה זו, אני נזכר בשני דברים:
1. כשמתרגלים תגובה לדחיפה במסגרת אמנות הלחימה, זה כיף ומחזק. אותו המצב עצמו מחוץ למסגרת הלימוד, היה נתפש אחרת לגמרי.
2. באחד מהסיפורים הישנים בקומיקס "זבנג", מגלה מאיה הבלונדינית שהיא חווה תחושות גופניות מוזרות בקרבתו של מישהו, מבלי שהיא מצליחה להבין שהיא פשוט מאוהבת בו. פרשנותה העניינית כלפי התחושות האלה מעקרת את התופעה ומשאירה אותה פשוט כאוסף של תחושות חולפות משונות ובלתי מובנות, שמופיעות אצלה לפעמים.
 

GM1988

Well-known member
מה הכוונה שלך בשאלה אם כולם היו חווים את זה באופן יומיומי?

 
שאלה כנה תמיד נוטה לפתוח עולם חדש.

כשאני מדמיין למשל שמצוקה X שאני חש, היא כזאת שכולם חשים בה יום יום, בלי יוצא מן הכלל, חלקם אפילו יותר ממני, אז אני מתחיל להיות במגע (בסיוע הדמיון שלי) עם עולם אחר לגמרי, שבו יתכן ששונה לגמרי גם אופן ההתמודדות עם המצב הנורמלי הזה, שכולם חווים (אם בכלל נותרת הרבה התמודדות איתו... הרי משמעותו משתנית לעומת עכשיו... והוא נתפש אחרת). זה נותן לי בין היתר נתונים חדשים - רגשיים, תחושתיים, מחשבתיים והתנהלותיים. אין לדעת מה אגלה כך ולאן אגיע מהצעד הקטן הפשוט הזה, אם אעמיק מספיק, בסיוע דמיוני, בכיוונים הנכונים והבריאים (וזה עוד רק צעד אחד קטן).
 

GM1988

Well-known member
לא הבנתי כלום

תנסה להגיד את הדברים בצורה פשוטה יותר, ואם אפשר אז דוגמאות מניסיון אישי יעזרו.
 

זה פשוט

New member


כל הדיבורים האלה לא מתייחסים לשום ישות, זה רק מצבור של מחשבות ורגשות שמושמעים בריפיט ותנועתם יצרה איזו דמות דימיונית עם שם, היסטוריה של בעיות וכשלונות ו...גם ניסיונות לתקן ולרפא ולהתעורר. רק כשרואים מבעדן, רואים את האמת, את העצמי, המודעות, המציאות.
אם זה בקלפים אצלך, שאל למי מתייחסת הסו קולד בעיה הזו. זה קשה, אין ספק, לשמוע את התשובה, השקט, אבל זה בהחלט אפשרי
 
למעלה