princhipeta
New member
"בואי נישן עד שתזרח שוב השמש"
בכל כך הרבה מיטות היא ביקרה ודווקא בשלי בחרה להישאר. זה בגלל המבט שלך, היא אומרת, פעם ראשונה שאני רוצה שיסתכלו עליי כשאני גומרת. והיא הכי יפה כשהיא גומרת. חרשנו כל חושה בחצי האי שלנו, עשינו אהבה מתחת לכוכבים. בגבול קנינו ויסקי אירי כשר לפסח, בחוף קנינו קצת חומר לגלגל. והשמיים נראו סחוטים יותר, והשקיעות מהבהבות, והקיץ סרב להיגמר. היא לימדה אותי לנגן, פרטה בתוכי באצבעות ארוכות. ופעם בחודש דואט, דווקא כשירח מלא, שיאיר על הפנים שלה כשהיא שרה לי ניגונים לשבת. ליומולדת שלי היא קנתה לי טיפה מחייכת. גם אחת לעצמה, שתכניס אותה למערה שלי בראש. הטיפה שלי התערבבה בפה שלה כשהיא נישקה אותי בעיניים עצומות, הגוף שלה מתחבר לתוך שלי כרצועת חוף בלתי נגמרת. מהחושה שלנו שממוקמת גבוה על הגבעה, הראס נראה כאילו הוא הולך לטבוע במים והיא אומרת שהיא נולדה מתוך הים במיוחד ליומולדת שלי. "תארי לך", היא ממשיכה, "שכל העולם היה הראס. שכל היקום הזה והאטמוספרה ושביל החלב והכוכב הזה שם למעלה, את רואה? הכל חלק מהראס. אולי בכלל כל העולם בתוך הסלע הזה? אולי אנחנו על סלע?" וברגע אחד חסר כל אפיון, התכווצנו פתאום כמו פלפלת והיינו על הראס. וכל העולם היה שם איתנו, אפילו ההורים שלי שבאו להביא לי עוגת יומולדת מצופה בחשיש, וסבתא שלי, למרות שהיא מתה, באה להביא לי חיבוק. נשארתי ככה כמה דקות בתוך החיבוק של סבתא שלי, שהיה לו טעם של ארטיק פטל, והיא אמרה שמוצא חן בעיניה השינוי שעשיתי בעולם. הכל באמת נראה נקי יותר כשזה ככה על הראס. ותכירי סבתא, זו אשתי לעתיד, אני מרצינה והן לוחצות ידיים ומתחבקות. היא אומרת שהיא מחבבת את סבתא שלי כי לחיבוק שלה יש טעם של תות. פטל, אני מתקנת, והיא צוחקת ומדגדגת אותי וסבתא נעלמת. "סבתא נעלמה", אני יושבת על החול שעל הסלע ובוכה. "איך זה שהיא מתה לי שוב, ועוד ביומולדת." היא מלטפת לי את השיער ואומרת שסבתא שלי מיוחדת, כי היא הסכימה לעלות על הראס אפילו שהוא טובע. ואז היא תופסת אותי ביד ולוקחת אותי לטייל. "אנחנו חייבות לבדוק אם יש פה סיני", היא נרגשת ואני אומרת שברור שיש ושוכחת בכלל מסבתא שלי, ועכשיו זה רק שתינו. "באמת יש פה את כל העולם", העיניים שלה נפתחות לכדי חלל מול עץ נופל ענק ביער שבפולגה. "איך הגענו לפה?" היא שואלת בהילוך איטי ומסתכלת עלי. היא יפה נורא והעיניים שלה נצבעות בצבע חדש שלא ראיתי אף פעם, שילוב של ירוק וכחול ושיר ישן של הביטלס. "בואי", היא מאיצה בי, "צריך למצוא את סיני". ואנחנו רצות בתוך היער הזה בין אלפי עצים שעושים פילאטיס, מתמתחים הנה והנה וזה מבלבל. אחרי יומיים הגענו לים והחלטנו שהגענו הביתה. נכנסנו בדלת, שהייתה עצומה כי אנחנו היינו קטנות ולקח לנו הרבה זמן לטפס על הגבעה עד לחושה שלנו. היא שוכבת עליי ערומה, הבטן שלה נוגעת בשלי. "זה המקום הכי יפה בעולם, כאן בתוך העננים האלה של התלתלים שלך", היא לוחשת והקול שלה חוזר לאט לקצב רגיל, "התעייפתי קצת, בואי נישן עד שתזרח שוב השמש".
בכל כך הרבה מיטות היא ביקרה ודווקא בשלי בחרה להישאר. זה בגלל המבט שלך, היא אומרת, פעם ראשונה שאני רוצה שיסתכלו עליי כשאני גומרת. והיא הכי יפה כשהיא גומרת. חרשנו כל חושה בחצי האי שלנו, עשינו אהבה מתחת לכוכבים. בגבול קנינו ויסקי אירי כשר לפסח, בחוף קנינו קצת חומר לגלגל. והשמיים נראו סחוטים יותר, והשקיעות מהבהבות, והקיץ סרב להיגמר. היא לימדה אותי לנגן, פרטה בתוכי באצבעות ארוכות. ופעם בחודש דואט, דווקא כשירח מלא, שיאיר על הפנים שלה כשהיא שרה לי ניגונים לשבת. ליומולדת שלי היא קנתה לי טיפה מחייכת. גם אחת לעצמה, שתכניס אותה למערה שלי בראש. הטיפה שלי התערבבה בפה שלה כשהיא נישקה אותי בעיניים עצומות, הגוף שלה מתחבר לתוך שלי כרצועת חוף בלתי נגמרת. מהחושה שלנו שממוקמת גבוה על הגבעה, הראס נראה כאילו הוא הולך לטבוע במים והיא אומרת שהיא נולדה מתוך הים במיוחד ליומולדת שלי. "תארי לך", היא ממשיכה, "שכל העולם היה הראס. שכל היקום הזה והאטמוספרה ושביל החלב והכוכב הזה שם למעלה, את רואה? הכל חלק מהראס. אולי בכלל כל העולם בתוך הסלע הזה? אולי אנחנו על סלע?" וברגע אחד חסר כל אפיון, התכווצנו פתאום כמו פלפלת והיינו על הראס. וכל העולם היה שם איתנו, אפילו ההורים שלי שבאו להביא לי עוגת יומולדת מצופה בחשיש, וסבתא שלי, למרות שהיא מתה, באה להביא לי חיבוק. נשארתי ככה כמה דקות בתוך החיבוק של סבתא שלי, שהיה לו טעם של ארטיק פטל, והיא אמרה שמוצא חן בעיניה השינוי שעשיתי בעולם. הכל באמת נראה נקי יותר כשזה ככה על הראס. ותכירי סבתא, זו אשתי לעתיד, אני מרצינה והן לוחצות ידיים ומתחבקות. היא אומרת שהיא מחבבת את סבתא שלי כי לחיבוק שלה יש טעם של תות. פטל, אני מתקנת, והיא צוחקת ומדגדגת אותי וסבתא נעלמת. "סבתא נעלמה", אני יושבת על החול שעל הסלע ובוכה. "איך זה שהיא מתה לי שוב, ועוד ביומולדת." היא מלטפת לי את השיער ואומרת שסבתא שלי מיוחדת, כי היא הסכימה לעלות על הראס אפילו שהוא טובע. ואז היא תופסת אותי ביד ולוקחת אותי לטייל. "אנחנו חייבות לבדוק אם יש פה סיני", היא נרגשת ואני אומרת שברור שיש ושוכחת בכלל מסבתא שלי, ועכשיו זה רק שתינו. "באמת יש פה את כל העולם", העיניים שלה נפתחות לכדי חלל מול עץ נופל ענק ביער שבפולגה. "איך הגענו לפה?" היא שואלת בהילוך איטי ומסתכלת עלי. היא יפה נורא והעיניים שלה נצבעות בצבע חדש שלא ראיתי אף פעם, שילוב של ירוק וכחול ושיר ישן של הביטלס. "בואי", היא מאיצה בי, "צריך למצוא את סיני". ואנחנו רצות בתוך היער הזה בין אלפי עצים שעושים פילאטיס, מתמתחים הנה והנה וזה מבלבל. אחרי יומיים הגענו לים והחלטנו שהגענו הביתה. נכנסנו בדלת, שהייתה עצומה כי אנחנו היינו קטנות ולקח לנו הרבה זמן לטפס על הגבעה עד לחושה שלנו. היא שוכבת עליי ערומה, הבטן שלה נוגעת בשלי. "זה המקום הכי יפה בעולם, כאן בתוך העננים האלה של התלתלים שלך", היא לוחשת והקול שלה חוזר לאט לקצב רגיל, "התעייפתי קצת, בואי נישן עד שתזרח שוב השמש".
