בוקר אתה קם מעיר את הילדים שגרה

רובנס

New member
בוקר אתה קם מעיר את הילדים שגרה

מדליק רדיו שגרה מתקלח מכין כריכים לכולם בודק שכולם מוכנים מבזק חדשות קוטע את השגרה עוד ארוע נוסף לשגרת חייך ואז מבטך צד את מבטם של הילדים אחד מנסה להראות חוסן וממשיך כאילו כלום אך אתה הספקת לראות את העוית השני מנסה להיות אמיץ בולע את הרוק העיניים מרצדות אתה מנסה ללטף את הראש לומר מילה אך הוא חוטף את הכריך רץ ממהר ביי אבא ביי אמא נשארים עם בן השבע קטן מפוחד שמתחיל לשאול אמא מתי זה יגמר, אני לא רוצה ללכת לבית הספר ומה אם זה יקרה פה וכו´ וכו´ ואתה מבטיח שלא יקרה כלום ושהכל יהיה בסדר האומנם? המחשבות מרצדות להן ואולי משהו נראה על הפנים והקטנים יודעים לנחש והוא שואל אבא אתה פוחד ואתה רוצה לומר כן בוודאי שאני פוחד... אך עוצר בעצמך שמא תעורר בהלה ואתה צריך לצאת לעבודה לא מתאים לך בדיוק עכשיו שתתעורר איזו היסטריה ואז מה ...מה אתה אמור לעשות?????????.
 

droli

New member
המצב הבטחוני הזה,

איך להראות לילדים בטחון, כשבפנים אנחנו מתים מפחד? איך לאפשר להם להסתובב חופשי בכל מקום כשאנחנו מעדיפים שישארו בארבע קירות שלנו שהכי מוגנים בעיננו? אני לא חושבת שאנחנו יכולים לשקר לאורך זמן לילדים, להבטיח להם שהכל בסדר כאילו דבר לא קרה. גם אם אנחנו מסתירים, הילדים חשים הכל. הרי הילדים שלנו הם המראה שלנו. ואי אפשר לסגור אותם לגמרי, ולשמור אותם בצמר גפן. צריך להמשיך לחיות. (סליחה על האמירה הפוליטית - אבל אם נסתגר הרי "הם" הרוויחו לא?) אי אפשר לשמור אותם בבועה, לכבות את הטלויזיה בנוכחותם, לכבות את הרדיו או לא לדבר לידם. אני חושבת שלא צריך להכניס אותם ללחץ, צריך לשמור על פרופורציה, ולהמשיך לחיות. אם בתי שואלת אני עונה, לא נכנסת לניתוחים פולטיים, ולא להסברים. אין טעם להלחיץ אותם. אין ספק שאם אנחנו ההורים נהייה לחוצים, ילדנו ירגישו וילחצו גם הם. ערב טוב, מיכל
 
למעלה