בוקר טוב חברים,

אנפה2

New member
בוקר טוב חברים,../images/Emo7.gif../images/Emo127.gif../images/Emo127.gif../images/Emo127.gif

המכתב ש"לובה האחת" הציגה בפנינו, כבר עבר פעם אחת באי מיילים, וגרם לי אז לדמוע. היום בבוקר קראתי אותו שוב, ועדיין הוא נשאר אותו מכתב, אבל לי השתנו החיים, ואני רואה את זה אחרת. ולמה אני מתכוונת : בהחלט אי אפשר להשוות את האדם הזקן לתינוק בן יומו, וזה למה ? כאשר באים לבית תינוקות יש ריח נעים מין מתיקות כזו, כאשר באים לבית אבות יש ריח של זיקנה של שתן ובקיצור לא נעים, הריחות אינם אותן ריחות והקולות אינם אותן קולו. כאשר נולד תינוק אתה שמח והעולם שמח, כאשר איש זקן מאבד את כוחותיו וצלילותו , אתה עצוב והמקורבים אליו עצובים. אין מה לעשות זו דרכו של עולם וכולנו בדרך לשם. אחד זיקנתו יפה יותר והשני פחות, ואילו אנחנו לא נשכח ,מטופלים בילדינו ובהורינו, ולא פנויים אך ורק לטפל בהורינו, כמו אם צעירה או אב צעיר שפנויים לטפל רק בתינוקם, ונא לא לשכוח כוחינו כבר לא במותנינו. ואף על פי כן ולמרות הכל, אני בטוחה שאנחנו (אני ובני משפחתי) עושים את המירב והמיטב למען.... ויש הכרת תודה , ויש חיוך, אבל רק לפעמים, רוב הזמן זה נרגנות, טענות מענות ואי שביעות רצון. הזיקנה היא קשה, כואב פה ושם אבל כולנו רוצים להגיע לשיבה טובה, ומי שלא רוצה להזדקן צריך למות צעיר. ולסיכום , מה שיפה במכתב, בסיפור או בשיר, לא תמיד תואם את המציאות.
 

Sarika

New member
אנפה, בהחלט מסכימה אתך

שאין מקום להשוות את הנטל בטיפול בהורה מזדקן לנטל בטיפול בתינוק. אולם, הברירה אי לא בידינו ומן הסתם זה דרך העולם ואין לנו אלא לעשות את המוטל עלינו ורצוי באהבה. זה מזכיר לי - כאשר נכדתי נולדה והיתה מאושפזת בפגיה, מכיוון שנולדה טרם זמנה, באותה עת מצבה של אימי התדרדר והיא אושפזה באותו בית חולים. ביליתי יומם וליל ליד אימי כשאני מזילה דמעות צער ומידי פעם קפצתי לבקר את נכדתי בפגיה ושם הזלתי דמעות של אושר בראותי אותה מתפתחת וגדלה.
 
הרבה פעמים

כשמשווים תופעות מסויימות עורכים השוואה על פי משהו חלקי בלבד. ההשוואה בין הטיפול שדורש זקן לבין הטיפול שדורש ילד משתווה רק היכן שמסתכלים על התלות הגדולה בעזרה שלנו הקשורים לתפקוד יום יומי - זה שאמור להיות אוטומטי לגמרי. ומהשנייה הזו ההשוואה נגמרת. כל יתר הדברים שונים בתכלית.
 

גנגי

New member
העניין הוא

שבאמת בשני המקרים יש תלות של המטופל במטפל, אבל במקרה של ילד זאת תלות שהולכת ומשתחררת, ויש משהו מאוד אופטימי בטיפול בילד, בעוד שבטיפול בהורים התלות רק הולכת וגדלה, והיא מובילה למקום ידוע מראש, אין בה שום דב ר אופטימי. אני חושבת שזה בדיוק מה שמקשה עלינו מאוד להתמודד רגשית עם כל הכרוך בטיפול בהורינו.
 

אנפה2

New member
../images/Emo127.gifשבת שלום לכם../images/Emo127.gif../images/Emo127.gif../images/Emo141.gif

שמאתמול בערב הייתי אצל אמי, מי שלא יודע , היא נמצאת בבית אבות "משען" בדיור המוגן, וכעת היא זמנית בסיעודית, בגבעלמי לפנות, והם גם נותנים לי הרגשה שהתפרצתי להם דחוף ברגע לא מתאתיים, אתמול היא סיפרה לי אז שהיא שם רחצו אותה רק פעם אחת, האם יתכן ? חשבתי שאולי הי הוזה (אמי צלולה לחלוטין), ואז היא אמרה לי לגשת לאחות ולשאול כי יש שם רישום. נגשתי וראיתי שאכן רחצו אותה במשך שבוע, פעם אחת בלבד. אמנם המקום ממוזג , אבל איך אפשר?. שאלתי את האח למה ? אז הוא אמר שהיא לא רוצה להתרחץ, האם לדעתכם יכול להיות שזה נכון. אני כבר מיואשת , הם לוקחים המון המון כסף, ונותנים קדחת. כל מי שאני פונה אליו במסגרת של בית האבות מפנה אותי לשני, כך שאני לא יודעת ים. אמי אומרת שלבתי אבות , או דיור מוגן נכנסים "לחכות למוות". מה דעתכם על הכל , תגיבו לי בבקשה
 
זה לא כל כך משנה

"למה" לא רחצו אותה. אם חשוב לך שירחצו אותה יותר מפעם אחת - נא לבקש שירחצו אותה יותר מפעם אחת... גם אם היא לא רוצה. אפרופו ילדים - הנושא שהתחיל את השרשור הזה - גם ילדים לפעמים לא רוצים להתרחץ. פעם מוותרים להם ופעם לא. לא ככה?
 

Sarika

New member
שבת שלום אנפה וכולם ../images/Emo175.gif

מה זאת אומרת "היא לא רוצה להתרחץ"? ואם היא לא תרצה חודש להתרחץ אז לא ירחצו אותה? תשאלי מי רוחץ אותה וכיצד, אולי לא נעים לה? או להביא לה נוזל רחצה ושמפו ריחניים.
 

Sarika

New member
בית אבות...

חשוב מאד לזכור שגם כאשר מאשפזים הורה בבית אבות לא סיימנו את תפקידנו, אפילו אם זה בית האבות שגובה שכר גבוה ונחשב ל"טוב". עלינו להיות תמיד עם אצבע על הדופק, לראות שהטיפול ראוי מבחינה פיסית ומבחינה רפואית, להעיר למטפלים כשצריך ולא לשכוח להחמיא כשמגיע. ומעל לכל, חשובים הביקורים למוראל של המאושפז, התחושה שלא זנחו אותו ושהוא חשוב לכל המשפחה, חשוב לשוחח איתו ולספר לו עד כמה שאפשר במה שקורה במשפחה,אם ההורה בסדר מבחינה מנטלית אפשר להסתייע בניסיון החיים שלו ולבקש עצה או לחילופין לבקש ממנו לספר על חייו, ילדותו,בגרותו ועוד... זה מאד עוזר לשיפור מצב רוחו. שבת שלום ושיהיה לנו הכח להמשיך ולסחוב !
 

גנגי

New member
../images/Emo45.gif אצבע על הדופק - ת-מ-י-ד!!

ולעניין הרחצה - יש לדרוש ולבדוק שאכן רוחצים אותה. מדובר באנשים שלרוב הם כבר עם חיתולים, שלא תמיד שולטים בצרכים שלהם, וזה שהמקום ממוזג לא מונע מהם לפתח פצעים באזורים רגישים, שלא לדבר על הריח הלא-נעים שמרחיק מהם אנשים. רחצה יומיומית היא הכרח בריאותי, לא רק אסתטי, במקרים כאלה, ואין לוותר עליה.
 

אנפה2

New member
דיברתי הבוקר עם הרופאה

במח' הסיעודית, (בטלפון), ועוד מעט אני בדרכי לשם לפקח על הדברים מקרוב.
 
למעלה