אני לא פעם אחת חשבתי
איך אפשר "להתנתק" מהילדים ולראות אותם לפי הסדרים, זה פשוט נורא. אבל לא אדכא אותך ורק אומר לך שיש כל כך הרבה כאב, ואני קוראת לשנה הראשונה שנת אבל ממש ככה, זה המון בכי כאב בלבול ובעצם מה לא. אני מדברת מהמקום שלי כאשה אבל למרות שהגרושין שלי היו על סיבה מאוד לא נעימה, בלב שלי ראיתי רק את הילדים ועשיתי הכל כדי שיהיה להם קשר טוב עם האבא, גם כשהאבא לא לקח אותו למשפחה שלו, להוריו, גם כשהיה בלבול, השארתי את הכאב בצד ואת המשקעים [וזה קשה] וקרבתי את הילדים לכל מי שרק אפשר, היום שנים אחרי, אני רואה שזה שווה. אז מה בעצם אני רוצה להגיד לך? אני לא יודעת איך האשה שלך תנהג, אבל תנסה לפחות אתה, כל אחד צריך לזכור שאין אחד מפסיד ואחד מנצח, יש או שני מפסידים או שני מנצחים בגירושין, אז ככה, כל פעם שיכאב לך, תזכור שאתה מתגרש כי לא הסתדרתם ולא שאתה מתגרש כי אתם חברים, לכן, אם במערכת הזוגית היו בלאגנים וויכוחים, עכשיו, כשאתם לא תהיו ביחד, תצטרך יותר מפעם אחת לבלוע את הצפרדע כמו שאומרים רק שהכל יהיה בסדר למען הילדים, עם הזמן זה יתאחה - אבל ככל שתגביר ריחוק, כעסים, שנאה, הסיכוי שהיא תעצים את הגישה שלה והקושי שלך עם הילדים, גבוה, זה לא אומר שהיא תצליח, אבל היא תנסה. אין מה לעשות, מכיון שהילדים נשארים עם האשה ועליה להתחיל להתמודד לבד ולא משנה כמה מזונות ועזרה היא תקבל, הקושי שלה מקוה שתסכים איתי, שהקושי ההתחלתי הוא גם שלה. לסיום - כותבת לך את זה מישהי, שסבלה מהגירושין אבל שתקתי למען הילדים ואת התוצאות אני רואה עם השנים, כי לא נשכח שבתקופה של הגירושין יש כל כך הרבה קשר עם האקסית ועם הילדים ובלי שיתוף פעולה, יהיה המון כאב לב שישבש לך את מהלך החיים. אז בהצלחה