אני לא מאמין שאני מצטט את בן כספית
מן הסתם צריך לבדוק כל פרט במאמר אבל בכ"ז הנושא חשוב.
http://www.thepost.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=EE&0r9VQ=KGFJ
........
2. חלל צה"ל. למה? ככה
מהביטחון, נעבור לתקציב הביטחון. גם כאן ענני העשן כבדים ובקושי אפשר להבין מה קרה. דיברו על קיצוץ של 4 מיליארד, נתניהו הוריד ל-3 מיליארד, כולם לחצו ידיים והתפזרו חבוקים לעבר המלחמה הבאה. אז זהו, שתקציב הביטחון לא יקוצץ, כמו שהוא כמעט אף פעם לא באמת מקוצץ. מדובר במקסם שווא. בפאטה מורגנה. עושים כאן תרגילים, דוחים תשלומים, בונים מגדלים באוויר ועובדים על כולם. אין קיצוץ אמיתי בתקציב, יש דחייה של תשלומים בשנה-שנתיים, תמורת הגדלת התקציב בעוד שנה-שנתיים. מה עשינו בזה? שום דבר.
בואו נתעכב על הפרה הכי שמנה והכי קדושה במקומותינו: נכי צה"ל. מה שנקרא "אגף השיקום". אז קודם כל, קצת מספרים. אני מציע לנשים בהריון, חולי לב וקשישים לשתות מים, או פשוט לדלג על הקטע הזה. תקציב אגף השיקום נע כבר סביב 5 מיליארד שקלים. ככה זה נראה במספרים: 5,000,000,000. אם נוסיף לו את תקציב הפנסיה של משרד הביטחון וצה"ל, נגיע ל-10 מיליארד שקלים - כחמישית מתקציב הביטחון כולו.
.....
עכשיו בואו נמשיך עם המספרים: היום יש בסביבות 100 אלף נכי צה"ל. כ-70 אלף בעלי יותר מ-20% נכות, מה שמקנה להם קצבה חודשית לכל החיים ושורת הטבות מפליגות. השאר בעלי נכות קטנה מ-20% , שמקנה להם מענק חד פעמי גדול. נכותם של אלה עשויה לצמוח עם השנים. בשנת 1983 היה תקציב אגף השיקום במשרד הביטחון 4% מתקציב הביטחון. בשנת 2009, הוא היה כמעט 12%. עלייה כמעט של פי שלושה, תוך 25 שנה. בקצב הזה, בעוד 25 שנה, תקציב השיקום לבדו יהיה יותר משליש מתקציב הביטחון. מדובר בתעשייה.
הלאה: תקציב הרכב הרפואי לנכי צה"ל. בשנת 2000 הוא עמד על 294 מיליון שקל, ובשנת 2009 היה כבר 470 מיליון שקל. עלייה אדירה תוך פחות מעשור. בסביבות 16% מכלל תקציב השיקום.
עכשיו בואו ננתח רגע את נכי צה"ל על פי המקור לנכותם: מתוך ה-100 אלף, 33% נפצעו בפעילות מבצעית. זה כולל אימונים. 38% נפצעו בתאונות עבודה או תאונות דרכים. 1% היו חיילי חובה בחופשה. 28% נפטרו ממחלה. במילים אחרות, רק שליש מנכי צה"ל נפצעו בפעילות מבצעית או באימונים. כל השאר, זה משהו אחר לגמרי.
.....
בן ציון לייטנר, למשל, נפטר ב-25 במרץ, 2012. בן 85 במותו. חלל צה"ל. שלא תטעו, אין כאן מילת זלזול בלייטנר. הוא נלחם במלחמת השחרור וקיבל את אות הגבורה על מעשים יוצאי דופן בקרב הבלתי נגמר על כיבוש בניין משטרת עיראק-סואידן. אנשים כמו לייטנר הם מגש הכסף שעליו קמה המדינה הזאת. ואין כאן קלישאה. הוא נפצע קשה באותו קרב, קיבל אחוזי נכות גבוהים (בצדק רב), וחי איתם בנחת עד שנתו ה-85.
אבל מתברר שכל נכה צה"ל שיש לו יותר מ-50 אחוזי נכות, כשימות, יוכרז כחלל צה"ל. בלי קשר כלשהו לסיבת המוות. זאת אומרת, לא רק שהוא מקבל קצבה חודשית נדיבה כל חייו, מכונית צמודה, טיפולים, הטבות וסיוע, אחרי מותו תקבל אלמנתו 8,000-10,000 שקלים בחודש, פטורים לגמרי ממס, כל החיים. למה? ככה.
ח"כ עפר שלח מ"יש עתיד" נפצע בקרב, איבד עין ועוד כמה דברים, קיבל 53% נכות. שלח השתקם, הפך לעיתונאי מצליח, אחר כך לח"כ חרוץ. הוא גם אחד מרצי המרתון המהירים ביותר לגילו. אם מחר ייפול עליו מקרר מאיזה גג ויהרוג אותו, הוא חלל צה"ל.
...
הנה קצת נתונים: בשנת 2009 אנחנו מדברים על 22 קצינים בדרגת סגן אלוף ומעלה. בשנת 2010 היו 21 קצינים, מתוכם רב אלוף אחד(!), ושני תתי אלופים. ב-2012 קיבלו 39 קצינים בכירים אחוזי נכות לקראת שחרורם, מתוכם 9 אלופי משנה.
איך זה עובד? פשוט מאוד. יש צבא שלם של עורכי דין שמתפרנס מזה. הקצין מספר שחטף סוכרת, או דיכאון, או שלבקת חוגרת או משהו, בונים קייס משפטי, הולכים לוועדה, דורשים 50%, מקבלים פחות (בין 10 ל-30% בערך), והביתה. מה יוצא להם מזה? מענק כספי של כמה עשרות אלפי שקלים בשחרור. זה מה שיוצא להם. וזה יוצא מהכיס שלנו. מה רע? בונוס חביב לפרישה. מי שזוכה ביותר מ-20%, יקבל קצבה חודשית לכל ימי חייו. יש גם לא מעט כאלה. התפתחה כאן תעשייה אפורה, עצומה, רווחית מאוד.