ביישנות יתר

[נוRית]

ביישנות יתר ../images/Emo35.gif

קסמונת בת שנתיים וקצת. נראה לי שהיא ביישנית יותר מדי. התגובות שלה יכולות להיות ממש קיצוניות: אם היא מרגישה שמישהו זר או זר למחצה (=קרובי משפחה רחוקים, למשל) חודר לה לפרטיות, היא נאלמת דום, הפנים שלה מתכרכמות, וזה עלול גם להגיע לכדי בכי נוראי. היא "עשתה לי קטע" כזה עם קרובי משפחה שלא ראתה זמן רב. "חדירה לפרטיות" הכוונה היא למשל שאותם קרובי משפחה הגיעו לבית של הורי בדיוק כשהיינו שם. היא פרצה בבכי נוראי, נצמדה אלי, ופשוט לא יכולנו להיות באותו חדר. גם עם אנשים מוכרים, כשהיא פוגשת אותם "מחוץ לקונטקסט" שבו היא רגילה לראותם, היא נראית לי כאילו לא מכירה/לא מתיחסת... אני מקווה שהצלחתי פחות-או-יותר להסביר את הענין... האם זו תופעה מוכרת? האם זה קשור לגיל? האם יש לי ילדה רגישה מדי? (יש לצין שעם מי שהיא מכירה היא מאוד פתוחה וחברתית, והבעיה חמורה ביותר בעיקר עם כאלה שהיא מכירה אבל לא היכרות מלאה). וגם - מה עדיף? להרחיק אותה ממצבים שכאלה עד שתבגר מעט, או דווקא להפגיש אותה גם עם אנשים שברור לי מראש שהתגובות עלולות להיות כאלה?

 

[קַמִילִOn]

זה עשוי להיות קשור לגיל.

לא זוכרת בדיוק מתי זה היה, אבל היתה אצלנו פאזה כזאת שבה התותחון, כלפי כל מי שהגיע שלא היה איתו במגע יומיומי, כולל מכרים ותיקים - התחיל לעשות הצגות של "מתבייש", הטמין את הראש מתחת לבית השחי או סובב אותו וסירב להגיד שלום עד שאותו "זר" הלך. ומדובר באחד הילדים הכי פחות ביישנים שנבראו מימי בראשית, שתביני. כמו שבאה הפאזה, ככה התחפפה לה (לדעתי לקחה משהו כמו חודש חודשיים).

 

[catנוע]

גם שלי עכשיו בפאזת ביישנות

מאנשים חדשים. כנראה מתאים לגיל. דברי עם אורורה בטח יהיו לה טיפים נגד ביישנות, בתור אמא לאחת מהילדות הכי ביישניות שהכרתי מעודי (היום כבר לא!)

 

[gezers]

הגיל והתרגיל..

גם גוזלית מתנהגת ככה.. אכן בערך מהגיל שציינת ו..עד היום

. בסוף זה בטח יעבור להם.. מן פאזה שכזו..

 

[אורora]

קצת על ביישנות

אצל הילדונת שלי היה משבר בושה נוראי סביב הלידה של התינוקי. זה התחיל 2-3 חודשים לפני הלידה ונימשך ל 3-4 חודשים לאחריה. זו היתה בושה ממש ממש קיצונית שכללה החבאה של הפנים בכתף שלי ובכי והיה לוקח המון זמן ( גם שעה+ ) להוציא אותה מזה. חיבת להודות שזה היה יותר מאשר מעיק. בשלב מסוים התיעצתי עם מומחית לבעיותה תנהגותיות בגיל הרך. עשיתי כמה דברים: 1. הסחת דעת שמתחיל משבר ביישנות , לעשות תחרות ריצה, להביר ממתק שהיא אוהבת וכו 2. לא לעשות מזה עניין, לא לנחם אותה, להתחנן לפניה, להמשיך כרגיל 3. משחק "כל הכבוד" לפני השינה. את אומרת לה כל הכבוד לקסם על.... ( משהו טוב שהיא עשתה היום רצוי חיזוק חיובי סביב ההתנהגות הבעיתית ) וכל הכבוד לאמא על.... ואז היא אומרת 2 דברים על עצמה ועל אמא ( אני לא יודעת אם קסם כבר מדברת מספיק טוב למשחק כזה אבל גם אם לא עזרי לה ). מלווה לזה איזה טקס של כמה מילות חרוזים עם חיבוק או תנועה משותפת רק לכן שאנורה לתת לה כוח וחיזוק. נישמע אדיוטי. עזר כמו קסם תוך תקופה קצרה מאוד כל ההתנהגות הבעיתית נעלמה. אני אספר לך יותר בע"פ אם תרצי.

 

[נוRית]

כן, בהחלט. אשמח לפירוט נוסף

נשמע לי שבהחלט יכול לעזור לנו, מה גם שיש לנו על מה לדבר בערב..

 

[נוRית]

פירוט נוסף = בע"פ....

 

[דש1דש]

מוכר ../images/Emo4.gif

תפקידך להכיל, לתת לה את הגב והמילים להסביר לעצמה ולאחרים שיתנו לה את הזמן שלה. אני קוראת לזה "להפשיר" גדולתי כבר מסבירה בעצמה בכאלו מצבים - תוך שהיא מתחפרת לתוך הרגל שלי "עוד לא התחממתי" והיא ידועה כלא בישנית - אבל בסיטואציה שהיא לא בטוחה בה - היא מתחפרת, נדבקתץ בעבר גם היתה בוכה ונרתעת (מאוד מבאס מי שזה בגללו) אל תמנעי לגמרה - תכיני אותה ותיהיי מוכנה שזה יהיה בהתחלה. תני לה זמן להתרגל ולהבין את הסיטואציה אליה הגיעה.

 

[תומילי]

זה לא חריג וזה עובר

אל תרחיקי אותה ממצבים כאלה. כמובן שלא להתקיל בכוונה אבל "ההבראה" תלויה לדעתי באמירה שלך שאלו הם החיים וצריך להתמודד. כן כן גם בגיל שנתיים. להסביר ולנסות לרכך את המפגשים. הבן שלי ואני נסענו להולנד לבקר חברים כשהוא היה בן 4. כמו שהגענו לשער היציאה (הוא ישב על העגלה עם המזוודות) והוא ראה את המשפוחה מרחוק, עצם את העינים וזהו. הם לא קיימים מבחינתו. זאת היתה הדרך שלו להתמודד עם אנשים שהרגיש זר לידם. מזלו שהחברה שלי הביאה לשדה חרבות ומגינים ששבו את ליבו והוא נמס מיד. לא כל ילד נוהג כך אבל יש רבים שעוברים תקופת פחד כזאת מהלא מוכר. זה עובר.

אל תדאגי.

 

[יסמין@]

גם לדעתי זה עניין של גיל

ומה לעשות? כלום. כלומר, לא לנסות לשכנע אותה "לצאת" מזה, לא לנסות לשכנע אותה להיות "חברותית", וגם לנסות להימנע מסיטואציות כאלה ככל האפשר. וכתבתי "ככל האפשר", משום שברור שלגמרי אי אפשר וכנראה שגם לא רצוי. אז כשיש מפגש חברתי כזה אז לתת לה להיצמד אליך, ולאפשר לה לעשות מה שמתאים לה: שלא תדבר עם האורחים, שלא תסתכל עליהם, ואם לא רוצה להיות איתם בחדר - אז לא צריך וכו'. וכמובן, חשוב מאוד להגן עליה מתגובות של מבוגרים לא רגישים, ומאוד חשוב לא לתת לאף אחד לגעת בה בלי רצונה. עדיף שהדודה מכפר סבא תיעלב ושבתך תרגיש שאימא שלה מגינה עליה.