בין מדע להשערה
ראשית חשוב לציין, כי עמדת ביקורת המקרא נקראת בשם השערת התעודות. כלומר אין כאן הוכחה מדעית, אלא השערה מסתברת. נקודה אחרת היא:עדיין הממצאים העומדים לפני החיוקרים הינם מעטים מאוד ואין לפנהם תמונה ממצה של כל התעודות שהיו בימי קדם. כך שקביעה מוחלטת רחוקה מלהיות.לא בכדי מדי פעם בפעם הממצאים משתנים, ויש גם מספר אסכולות. אילו הממצאים היו סופיים מבחינה מדעית לא היה מקום לבדיקות ולמחקרים נוספים. שלישית וזה לא פחות חשוב, קיימת מגמה להתעלם מבדיקות העשויות לערער דברים שכבר היכו שורש בקהילה המדעית. דוגמאות לכך מציות למכביר בספרו של פרופ´ עמנואל וילקובסקי, ´חרם בשם המדע´ ובספרו ´התנגשות בין עולמות´. בשל תפיסותיו שחרגו משורת הקהילה המדעית הוטל על ספרו חרם, ואף הערימו קשיים רבים מלפרסמו. ראוי להביא מדבריה של פרופ´ שרה יפת, חוקרת מקרא בכירה באוניברסיטה העברית. המציינת כדלקמן " הזעקה המרה נובעת מכך שמלכתחילה הארכיאולוגיה לקחה על עצמה תפקיד שהיא אינה יכולה למלא ואינה צריכה למלא: להוכיח את ההיסטוריה או להכחיש אותה. בהמשך היא מצינת כי הארכיאולוגיה היא רק אחד המקורות לשחזור היסטורי, אך בשום פנים אסור לייחס לה יותר מאשר תפקיד זה. דברים ברוח דומה הביע גם פרופ´ אדם זרטל והעלה עמדות שונות בספרו ´עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל.´ מסקנתו היא כי: "התגליות החדשות בהר המרכזי שבמרכזן הר עיבל ... מעשירות את המחקר ומשנות אותו. עולה מתוכן מתאם ניכר בין חלק מהתיאורים הספרותיים לבין הממצא הארכיאולוגי, המעלה את רמת האמינות של מקורות התנ"ך על ראשית עם ישראל". קצרו של דבר: עדיין הדברים מצויים בערפלי ההשערה ואין מקום לקבוע מסמרות בדבר. לפי שעה אסכולה באה ואסכולה הולכת ועדיין מעיין מחקר התנ"ך מפכה ומפרה. ודרך אגב בל נשכח כי יש חוקרים מהאומות שעל בסיס תעודות מכחישים את השואה וטענים כי זה היה מיתוס וסתם סיפור שלא היה ונברא. ואם במציאות עובדתית שהיתה באופן שאפשר לתעד יש הכחשות בוטות וברורות, כל שכן לגבי דברים הרחוקים מאיתנו בשנים ובממצאים המדעיים. ומבחינתי זה רק עשוי ללמד על הזהירות הנדרשת בטרם חורצים משפט על מציאות היסטורית כזו או אחרת
ראשית חשוב לציין, כי עמדת ביקורת המקרא נקראת בשם השערת התעודות. כלומר אין כאן הוכחה מדעית, אלא השערה מסתברת. נקודה אחרת היא:עדיין הממצאים העומדים לפני החיוקרים הינם מעטים מאוד ואין לפנהם תמונה ממצה של כל התעודות שהיו בימי קדם. כך שקביעה מוחלטת רחוקה מלהיות.לא בכדי מדי פעם בפעם הממצאים משתנים, ויש גם מספר אסכולות. אילו הממצאים היו סופיים מבחינה מדעית לא היה מקום לבדיקות ולמחקרים נוספים. שלישית וזה לא פחות חשוב, קיימת מגמה להתעלם מבדיקות העשויות לערער דברים שכבר היכו שורש בקהילה המדעית. דוגמאות לכך מציות למכביר בספרו של פרופ´ עמנואל וילקובסקי, ´חרם בשם המדע´ ובספרו ´התנגשות בין עולמות´. בשל תפיסותיו שחרגו משורת הקהילה המדעית הוטל על ספרו חרם, ואף הערימו קשיים רבים מלפרסמו. ראוי להביא מדבריה של פרופ´ שרה יפת, חוקרת מקרא בכירה באוניברסיטה העברית. המציינת כדלקמן " הזעקה המרה נובעת מכך שמלכתחילה הארכיאולוגיה לקחה על עצמה תפקיד שהיא אינה יכולה למלא ואינה צריכה למלא: להוכיח את ההיסטוריה או להכחיש אותה. בהמשך היא מצינת כי הארכיאולוגיה היא רק אחד המקורות לשחזור היסטורי, אך בשום פנים אסור לייחס לה יותר מאשר תפקיד זה. דברים ברוח דומה הביע גם פרופ´ אדם זרטל והעלה עמדות שונות בספרו ´עם נולד, מזבח הר עיבל וראשית ישראל.´ מסקנתו היא כי: "התגליות החדשות בהר המרכזי שבמרכזן הר עיבל ... מעשירות את המחקר ומשנות אותו. עולה מתוכן מתאם ניכר בין חלק מהתיאורים הספרותיים לבין הממצא הארכיאולוגי, המעלה את רמת האמינות של מקורות התנ"ך על ראשית עם ישראל". קצרו של דבר: עדיין הדברים מצויים בערפלי ההשערה ואין מקום לקבוע מסמרות בדבר. לפי שעה אסכולה באה ואסכולה הולכת ועדיין מעיין מחקר התנ"ך מפכה ומפרה. ודרך אגב בל נשכח כי יש חוקרים מהאומות שעל בסיס תעודות מכחישים את השואה וטענים כי זה היה מיתוס וסתם סיפור שלא היה ונברא. ואם במציאות עובדתית שהיתה באופן שאפשר לתעד יש הכחשות בוטות וברורות, כל שכן לגבי דברים הרחוקים מאיתנו בשנים ובממצאים המדעיים. ומבחינתי זה רק עשוי ללמד על הזהירות הנדרשת בטרם חורצים משפט על מציאות היסטורית כזו או אחרת