בית או החוצה?...

Nessa12

New member
בית או החוצה?...

אני נמצאת כרגע במצב די מעיק.
מצד אחד - אני גרה עם ההורים ובגדול, מה רע? יש לי אוכל, יש לי חדר עם מיטה, חשמל והוצאות לא על חשבוני.
ממש לה דולצ'ה ויטה.
אממה, יש קצר בתקשורת עם אחד ההורים.
אותו הורה בעייתי מאוד. כשאומרים לו שהוא פוגע, הוא טוען בתוקף שלא.
הבנאדם פשוט חי כמו עיוור ככל שזה נוגע לרגשותיהם של אנשים אחרים, כולל משפחתו הקרובה.
אז בגדול המצב בסדר ויש סוג של סטטוס-קוו, אבל לפעמים נשבר. ורע לי להמשיך לגור במקום כזה שבו אני מרגישה שרק מחפשים תירוצים בשביל לרדת עליי או מתגרים בי.
בין אם זה ע"י המצב הכספי האישי שלי (כרגע אני סטודנטית, עובדת אמנם אבל המשכורת שלי מאוד מאוד נמוכה. גם שכ"ל ממומן ממנה, כך שלא הרבה נשאר) או על האנשים היקרים לי שנמצאים בחיי או אפילו אמירות כמו "תגידי, השמנת?" שבאות אאוט אוף דה בלו (אגב, מהן היום כבר למדתי להתעלם
).
לא עוזר "לחנך" את אותו הורה.
לכן, אני נדחקת לפינה. כ"כ רוצה לעזוב את הבית, אבל - כסף אין.
אם כבר לעזוב את הבית, חשבתי, אז עם החבר.
אבל: אותו הורה מתנגד לכך. לפי השקפת עולמו זה מיותר ובת צריכה לעזוב את הבית רק כשהיא מתחתנת, לא לגור עם גבר לפני כן (חס וחלילה רחמנא ליצלן).
וגם, כרגע מסיבות שלא ממש בא לי לפרט כאן לגבי החבר, מעבר דירה איתו בשלב זה לא הולך לקרות, ספק אם יקרה בכלל..

אני יודעת שזה לא ממש קשור ל"בינו לבינה", אבל קאם און... תנו עצה.
אז השאלה היא האם להמשיך להשאר ולסבול או שמא כבר עדיף לחפש דירת 3 שותפים במיקום לא נוח וזול, בתשלום שכנראה אוכל לעמוד בו, לחתום חוזה לשנה ובכך גם לחסל כל סיכוי ללגור עם החבר ביחד?
 

Roman Kb

New member
תקחי מעונות או דירה עם שותפים, תבקשי מלגה,

תקחי יותר שעות לעבוד.

יהיה בסדר. כולם עברו את זה.
 

Nessa12

New member
בעייתי..

יותר שעות אני לא יכולה לעבוד בגלל הלימודים, מעונות אין אצלנו, אין לי בסיס של ממש לבקש מלגה,
לגבי שותפים ציינתי למ זה בעייתי.. עניין של התחייבות.
אבל תודה בכ"ז
 

Roman Kb

New member
את גם יכולה למצוא שותף מחליף אחר כך,

גם אם יהיה לך חוזה לשנה, ותרצי לעזוב לגור עם חבר שלך. אבל זה קצת הימור, כי את לא יכולה להיות בטוחה ב 100% שתמצאי.

בהצלחה בכל מקרה!
 
צאי מהבית

או שתלמדי להתעלם.
וחוזה שלדירה זה לא חתונה קתולית ואפשר לשבור אותו באמצע. אם החבר היה אומר שעוד חצי שנה תעברו לגור ביחד אז ניחא, הייתי אומרת לך להמתין. אבל שהחבר ממלמל הברות לא ברורות לגבי מעבר זה אומר שאת צריכה לדאוג לישבנך האישי ולמצוא לעצמך מקום נוח.


ולגבי המתנגד אז שיתנגד, לא חיים שלו.
 

Nessa12

New member
אני חושבת שאני בוחרת להתעלם...

החבר אמנם ממלמל הברות לא ברורות בנושא, אבל... עדיין.
אני לא אחסום את האפשרות כל עוד אני איתו.
מה גם שמתישהו החוזה שלו יצטרך להגמר
 

juggernaut

New member
אז רגע

מצד אחד, אתם לא מצליחים למצוא בסיס משותף ולהסתדר. כלומר, הוא לא מוכן להתפשר.
מצד שני, הוא לא נותן לך את החופש לעשות מה שאת רוצה ולא מוכן לקבל את העובדה שאת רוצה לגור במקום עם חוקים אחרים.
בת כמה את?
למה ההורים שלך עדין מחליטים עבורך?


ואגב, לתת לך עצות זה אחלה
אבל אם את אומרת שזה לא פרקטי - המילים שלנו לא ישנו הרבה.
 
אני חושב שכדאי לך לצאת מהבית כש....

יהיה לך את האמצעים לעמוד על הרגלים ולא וחזור לאותו בים כעבור שנה עם הזנב בין הרגלים
כי אז ההרגשה תיהיה יותר נמוכה

תבני תוכנית מהמוח לעזור ולא מהלב
ובטח אל תתני לחבר להיות במשוואה, מה שאת עושה את עושה לעצמך, בלי קשר לאפחד


בהצלחה נסיכה
 
אני לא חושבת שלהורים יש דעה בגיל הזה

כלומר יש להם קול, והוא בד"כ רם וברור, אבל צריך להבהיר להם שכל מה שמגיע מכיוונם אחרי גיל 20 הוא בגדר המלצה בלבד.
רוצה לומר, אם בא לך לעבור לגור עם החבר - אז תעשי את זה.
אבל זה לא רלוונטי אז הלאה.

תראי, אני חושבת שלעזוב את הבית בגיל מוקדם זו טעות. כמה שנים אצל ההורים בשנות ה-20 המוקדמות יכולות להוות קרש מקפצה לחיים מאוד מאוד נוחים ומבוססים כשמתקרבים ל-30. זו בתנאי שאת משחקת את המשחק נכון.
במידה וההסתכלות היא- "אוקיי גם ככה אני לא עוזבת את הבית, אז יש לי 2,000 שקל פנויים כל חודש - בוא נלך לקרוע אותם!!" אז זה מפספס את הפואנטה. אבל במידה ואת יודעת לתעל אותם לחסכון - מה אני אגיד לך, לדעתי כדאי לבלוע את הצפרדע, לפחות עד שתסיימי את לימודייך.
כי כמו שאמרת, כסף - אין, וזו צריכה להיות נקודת המוצא שלך. את לא רוצה למצוא את עצמך בסוף כל חודש שוברת פקמ"ים כדי להסתדר או מתלבטת בסופר בין יוגורט 150 גרם ב4.49 לבין מעדן 200 גרם ב4.99.

בכל מקרה, רק את יודעת כמה המצב חמור וכמה את מוכנה לסבול.
אז שיהיה בהצלחה...
 
את מתייחסת רק לפן הכלכלי.

את מתעלמת לחלוטין מהנזקים הנפשיים שיכולים להיגרם מלהמשיך לגור עם ההורים בגילאים מתקדמים.

גילאי ה-20 זה בדיוק הזמן לנסות לעצב לעצמך אופי משלך. בקשר עם ההורים (במיוחד אם הוא בעייתי) אתה תמיד נשאר ה"ילד חסר האונים". כשאדם עומד בפני עצמו ולא בצילם של ההורים, הוא מגלה על עצמו המון תובנות, שפשוט היה עיוור להן קודם לכן.

קושי כלכלי (סביר, לא רעב) יכול גם לחזק את הבן-אדם ולדרבן אותו לעבוד קשה ולהצליח בחיים.
אין ספק שאם מישהו נשאר בבית ההורים עד שיש לו הון עצמי לדירה אז זו קרש קפיצה לחיים. מצד שני, אותו אחד היה רגיל שאפשר להתפנק אינסוף ושתמיד החשבון בפלוס. הוא יכול לצאת החוצה, לבזבז הרבה על מותרות ולגלות שמהר מאוד היתרון נמחק.
 

Nessa12

New member
את צודקת ב-100%...

ובדיוק בגלל זה אני אוהבת את העצות שלך

כן, ההסתכלות צריכה להיות כלכלית בלבד.
לכן כדאי לחכות או לסוף התואר (כלומר שנה הבאה בזמן כזה) או לגמרי אחריו.
 

אוגלה

New member
פחחחחח ואת קוראת לעצמך כלכלנית לעתיד

אם זה נשמע לך נכון, את בנקאית לעתיד ולא כלכלנית לעתיד. זה נורא נחמד לחסוך 2000 ש״ח בחודש, אבל ללמוד להיות עצמאית יש תועלת הרבה יותר גדולה מעוד 25,000 שח חסכון לדירה (ושאני לא אתחיל להגיד על איזה מודלים אני מסתמכת כשאני אומרת את זה). חמי לא לימד אותך שיש שלוש כלכלות בעולם שקרסו בגלל ילדים שפחדו לצאת מהבית של ההורים?
 

Nessa12

New member


מעולם לא טענתי שאני כלכלנית
וחמי יכול לנשק לי ב***.
את יודעת שחמי אמר לנו פעם ששווה להיות מוסטלים לחלוטין ולהשקיע בתואר, לקחת הלוואה בשביל לממן את לימודים והמחיה ואחרי התואר להחזיר הכל?
חמי. למה חמי הוא אלוהים? לא.
 

אוגלה

New member
תכלס חמי צודק

על החלקת הכנסה והכנסה פרמננטית שמעת? על זה שהלוואות סטודנטים זה בריבית פריים פחות חצי שמעת? זה מאוד מאוד מקובל בכל העולם ובסכומים הרבה יותר מטורפים מ-60 אלף שח שזה מה שלוקחים פה בממוצע (ואני אפילו לא אכנס איתך למודלים של תורת המשחקים שמוכיחים את זה)
 

Nessa12

New member
כן, אבל אני לא יכולה

לקחת הלוואות...

מוכנים לתת אצלנו משהו כמו 6000 ש"ח למחיה שוטפת. זהו.
יותר מזה אין.
 
למעלה