בית דוב

יעלקר

Well-known member
מנהל

ספר ילדים על גור שועלים דאוג נקשר בנפשו של ילד בן 4, ועזר לו בהתמודדות עם גירושי הוריו • אמו, המוזיקאית חן לב ארי, החליטה לתרגם אותו לעברית • כך הפך "העץ של פלצ'ר" לסנונית הראשונה בהוצאת הספרים החדשה, "דב", שאותה הקימה עם בן זוגה, המעצב נדב שלו

דפנה לוי

  • חלומות על ספרי ילדים נוספים עם דגש גדול על אסתטיקה. שלו עם לב ארי

    חלומות על ספרי ילדים נוספים עם דגש גדול על אסתטיקה. שלו עם לב ארי
    צילום:
    יהושע יוסף
כשמסתובב לכם בבית דוב, גדל גוף ושעיר, ולא מפסיק לקטר על בן מינו המפורסם ממנו, פו הדוב, שהתמסחר, מתחנף לתקשורת ומוציא שם רע לדובים באשר הם - אין לכם ברירה אלא לקרוא להוצאת הספרים הקטנה שאתם מקימים על שמו. כך נולדה הוצאת ״דֹב״ של בני הזוג חן לב ארי ונדב שלו, וכך זכה הדוב הבדיוני, שאותו שניהם מגלמים כדי לשעשע את ילדיהם, להתיישב על מדף ספרי הילדים שהם מקווים שילך ויגדל.

הספר הראשון בהוצאה העצמאית של לב ארי ושלו, ״העץ של פְּלֵצֶ׳ר״ מאת ג׳וליה רולינסון עם איורים נהדרים של טיפני ביק, רואה אור בימים אלה בתרגומה של לב ארי. הספר התגלגל לידיה במקרה, כשבנה הבכור היה בן 4 וגילה אותו בשוק חפצים משומשים שארגנו הילדים בשכונה. הוא רכש את הספר, בגרסתו האנגלית, בשקל אחד, הביא אותו הביתה ותבע מאמא שתקרא באוזניו שוב ושוב את הסיפור על פלצ׳ר, גור שועלים, שנתקל לראשונה בחייו בשלכת ונמלא דאגה נוכח העלים הנושרים והעץ הנותר במערומיו.


לב ארי מספרת שאחרי עשרות הקראות כאלה, בנה החל לשכלל בעצמו את התרגום הסימולטני של אמו, והיא הבחינה כי הסיפור מעורר בו הזדהות רגשית עמוקה. ״באותה תקופה הייתי בתהליכי גירושים מאבי בני. זאת היתה תקופה מאוד לא קלה עבורי וגם עבור הבן שלי. עברנו לגור לבד, ולספר, שעוסק בתהליך דרמטי של שינוי, היתה השפעה מרפאה. הוא התחבר מאוד לדמות של השועל הקטן והתמים שלומד להכיר את העולם, וזה עזר לו להסתגל לשינויים הגדולים מאוד שהתחוללו בחיינו״.

שבורים בימי הולדת

הילד ההוא בן ה־4 כבר בן 12 היום, והקן המשפחתי החדש של לב ארי כולל את בן זוגה (שלו), את בנו - גם הוא בן 12 - ואת בנם המשותף, נורי בן השנה. השניים הכירו לפני כשמונה שנים, ״באשמת הילדים״, לדבריהם, שלמדו באותו גן ילדים. כל אחד מהם חווה באותה תקופה התפרקות של בית - ואחרי המשברים הגדולים שחוו בנישואיהם, בנפרד, הם מצאו את עצמם ״נפגשים שוב ושוב, שבורים ועצובים, במסיבות ילדים למיניהן, והקשר בינינו הלך ונרקם״, משחזרת לב ארי. הם נדדו ברחבי עמק חפר והתגוררו בגבעת חיים, חוגלה וחיבת ציון, ״בכל מקום שהיה בו בית״, היא אומרת, ״כי בעמק חפר משכירים לך דירה לשנה ואז מגרשים אותך״. לפני שלוש שנים עברו להתגורר בתל אביב, כדי להשאיר את ההיסטוריה מאחור ולפתוח דף חדש.

ההיסטוריה הזו כוללת לא רק כאבי פרידה. חן לב ארי, למשל, הקימה וניהלה גן ילדים אנתרופוסופי וגם הקליטה את אלבומה הראשון, ״שחורה״. שלו, שהוא מעצב גרפי עטור פרסים ומרצה לטיפוגרפיה, עיצב ספרים, תערוכות וקטלוגים לתערוכות וגם את עטיפת האלבום של זוגתו החדשה.

״הרעיון ליצירה משותפת עלה מייד כשהכרנו״, הוא אומר, ״עשינו כל מיני דברים אחרים ביחד, אבל לי דגדג לעשות ספר ילדים שיש בו נוכחות גדולה לאמנות. הקורונה הושיבה אותנו בבית ופתאום היה גם המון זמן פנוי, ואז גם נולד נורי והפיח שוב בבית רוח של ילדות - וממש שמענו קריאה להקים משהו, ליצור משהו חדש ביחד״.

לתפקד כשיש חריקות

לב ארי בת ה־38 ושלו בן ה־46 אומרים שכדי להפיק ביחד ספר, צריך היה ״לשמן את גלגלי המערכת״. במילותיה של חן: ״זה לא תמיד היה פשוט, כי נדב היה צריך לקבל ממני המון הוראות... אבל מאחר ששנינו בפרק ב׳, אנחנו מגיעים לעניין מאוד מנוסים, מאוד עייפים מדברים מסוימים ויודעים איך לתפקד גם כשיש חריקות. בפרק ב׳ לומדים מהניסיון. זה לא שנמנעים מכל הטעויות שעשינו קודם, אבל ערים להן יותר, יש הזדמנות לעשות משהו יותר טוב והמכונה עובדת יותר מהר״. נדב מצידו מכנה את חן ״המבוגר האחראי״, ואומר שבזכות המעשיות שלה הוא יכול להרשות לעצמו להשתעשע בחלומות. איזה חלומות? על עוד ספרי ילדים, הוא משיב, עם סדר יום מוצהר: "ספרים שיש בהם דגש גדול על אסתטיקה, כדי להכניס כמה שיותר אמנות לחייהם של הקוראים הצעירים, ושלסיפורים בהם יש ערך מוסף רגשי־רוחני". בסדרת השועל פלצ׳ר, למשל, ישנם ארבעה ספרים, ספר לכל עונה בשנה, והמחברת כבר שוקדת על רביעייה נוספת, אבל ההחלטה מה לתרגם הלאה תתקבל, כמובן, גם תוך שיקול מסחרי.

״ממש לפני הקורונה גמרתי להקליט את האלבום השני שלי״, אומרת לב ארי. ״חשבתי להפיץ אותו, אבל המגיפה פרצה לחיינו אז עצרתי הכל, התפניתי להשקיע את כולי בספר, ואני מקווה לחזור עכשיו למוזיקה. ברור לי שיהיה לזה המשך״.

״גם הוצאת הספר נתקלה בקשיים בגלל הקורונה", אומר שלו. ״את יודעת כמה שבועות הספרים האלה ישבו אצלנו בארון עד שהמפיץ יכול היה לשווק אותם לחנויות הספרים? זה עוד תינוק שלנו שאנחנו כל הזמן דואגים ותוהים מה יהיה איתו, האם אנשים יראו אותו, האם הם יתחברו אליו כמונו?

״הקמת ההוצאה", מדגיש שלו, ״היא צעד נוסף במיסוד של הקשר שלנו, שהתמודד עם המון קשיים בגלל האקסים שלנו. אבל כשמגיעים הארגזים עם הספרים, פתאום את מבינה שכל המאמצים האדירים והלילות שבהם עבדנו עד השעות הקטנות לא היו חסרי ערך, וההנאה עצומה״.

איך הרמתם פרויקט כזה בשנה שבה אתם כלואים בבית עם תינוק?

שלו: ״אנחנו תמיד כלואים בבית. שנינו עובדים מהבית, כך שזה לא היה שינוי גדול, אבל הפעם זה היה מאוד אינטנסיבי, כי גם לגדולים לא היה בית ספר, כך שבעצם לא היתה לנו ברירה אלא לשקוע ביצירה אמנותית. גילינו ששנינו מאוד אוהבים את הפן הזה בזוגיות שלנו, את החברות שלא נשענת על קיטורים וצרות משותפות אלא על בנייה ויצירה, של עניין עמוק משותף באמנות. אנחנו רק מחפשים איך ליצור מצבים נוספים שיחייבו אותנו לעבוד כך ביחד״.


סקירה על הספר הנפלא כאן https://www.tapuz.co.il/threads/סקירה🎬.15514447/
 
למעלה