בליינד-דייט ראשון.
או. קיי. לא ממש בליינד,- כי ראיתי תמונה לפני כן, ולא ממש "דייט",- כי בסך הכל שתינו קפה, אבל בכל זאת, תחושה מוזרה. אחרי שעות של שיחה וירטואלית, ואחרי הרבה יותר שעות של שיחות טלפוניות, הגיעה ההצעה להיפגש. סתם ככה, לצאת לסרט או משהו. התלבטתי. הלא בזכות הפורום הזה, התחלתי, ממש לא מזמן, ל"שוחח" ולצ´טט, ופתאום, אחרי ממש מעט זמן בעיני, וכבר נפגשים? לא מהר מידי? זה לא יהרוס את הקשר שנוצר? ומה על שיחות הנפש הטלפוניות? הלא אם זה לא יסתדר, אפסיד קשר טלפוני עם אדם נחמד! ובין לבין הסכמתי... מקסימום,- לא יילך. ובינתיים קבלתי גם תמונה...וגם זה קצת מוזר. וחוששת... ומתלבטת... ומחכה לעוד שיחת טלפון... ומחכה לאיזה משהו שיגיד לי: עצרי ! זה נדחה/מבוטל כי... והכל זורם רגיל. שעה לפני,- טלפון. יהיה אחור. זה הזמן לסגת ! אבל, לא! הראש חושב אחרת והפה פולט: לא, זה בסדר...וקובעים היכן נפגשים ומתי. ומתלבטת מה ללבוש, וכמובן בדיעבד הבחירה התבררה כלא נכונה... ונפגשים ומחליפים לחיצות ידיים. יושבים במקום סתמי ומשוחחים שיחה סתמית. (ועוד התלבטות: היכן לשבת? בכסא שממולו או בכסא שקרוב?) תוך כדי,- משחזרת בראש את כל אותן שעות שיחה חבריות ומתגעגעת אליהן. מדברת ומקשיבה,- ויודעת לפי שפת הגוף שאותה קירבה טלפונית כבר איננה. הגוף מוטה אחור, מתרחק. ואם התחושה כבר קצת לא כל כך נעימה, נכנס למקום מכר... מה עוד צריך לקרות? בסוף הערב לוחצים ידיים, ונפרדים. ושוב ההתלבטויות. וכל כך רוצה להחזיר את הזמן לאחור, להמשיך בקשר המיוחד שרק התחיל... ומי בכלל יודע מתי הזמן הנכון? שכחו לצייד אותנו במדריכים...לחיים, להורים, ולבליינד-דייטס!
או. קיי. לא ממש בליינד,- כי ראיתי תמונה לפני כן, ולא ממש "דייט",- כי בסך הכל שתינו קפה, אבל בכל זאת, תחושה מוזרה. אחרי שעות של שיחה וירטואלית, ואחרי הרבה יותר שעות של שיחות טלפוניות, הגיעה ההצעה להיפגש. סתם ככה, לצאת לסרט או משהו. התלבטתי. הלא בזכות הפורום הזה, התחלתי, ממש לא מזמן, ל"שוחח" ולצ´טט, ופתאום, אחרי ממש מעט זמן בעיני, וכבר נפגשים? לא מהר מידי? זה לא יהרוס את הקשר שנוצר? ומה על שיחות הנפש הטלפוניות? הלא אם זה לא יסתדר, אפסיד קשר טלפוני עם אדם נחמד! ובין לבין הסכמתי... מקסימום,- לא יילך. ובינתיים קבלתי גם תמונה...וגם זה קצת מוזר. וחוששת... ומתלבטת... ומחכה לעוד שיחת טלפון... ומחכה לאיזה משהו שיגיד לי: עצרי ! זה נדחה/מבוטל כי... והכל זורם רגיל. שעה לפני,- טלפון. יהיה אחור. זה הזמן לסגת ! אבל, לא! הראש חושב אחרת והפה פולט: לא, זה בסדר...וקובעים היכן נפגשים ומתי. ומתלבטת מה ללבוש, וכמובן בדיעבד הבחירה התבררה כלא נכונה... ונפגשים ומחליפים לחיצות ידיים. יושבים במקום סתמי ומשוחחים שיחה סתמית. (ועוד התלבטות: היכן לשבת? בכסא שממולו או בכסא שקרוב?) תוך כדי,- משחזרת בראש את כל אותן שעות שיחה חבריות ומתגעגעת אליהן. מדברת ומקשיבה,- ויודעת לפי שפת הגוף שאותה קירבה טלפונית כבר איננה. הגוף מוטה אחור, מתרחק. ואם התחושה כבר קצת לא כל כך נעימה, נכנס למקום מכר... מה עוד צריך לקרות? בסוף הערב לוחצים ידיים, ונפרדים. ושוב ההתלבטויות. וכל כך רוצה להחזיר את הזמן לאחור, להמשיך בקשר המיוחד שרק התחיל... ומי בכלל יודע מתי הזמן הנכון? שכחו לצייד אותנו במדריכים...לחיים, להורים, ולבליינד-דייטס!
