בלילה

[שירה כמים 1959]

בלילה הזה נשמעו יפחות
על השיר הזה אני חושבת
קברנו את השיר בלי אנחות
מישהו אחר בכה ממרחקים
השיר היה חיוור זכרנו ברגעיו האחרונים
השיר אמר תפילות עבור כל האנשים
גשמים זלגו ברחובות שדים צרחו על משאיות
לא ידענו
התנצלנו
הקבר של השיר כוסה בחול
השיר כבר לא היה כאן
רק זכרו
יכולנו להריח אותו
ריח דק
של עשן נשרף

 

[קרנף לבן 1]

שיר יפה. אבל אני מעדיף שיר שמח שפותח שערי שמים

 

[שירה כמים 1959]

גם אני

 

[שירה כמים 1959]

שיר שמח 10 באוקטובר
מבוטל הבור
מאירים השמיים
אל ראש ההר
עולה טליה או שתיים

מבוטלות שיני הטרף בפיות הנמרים
הלוקקים מכף ידי הפשוטה

 

[קרנף לבן 1]

שיר שמח 10 באוקטובר
מבוטל הבור
מאירים השמיים
אל ראש ההר
עולה טליה או שתיים

מבוטלות שיני הטרף בפיות הנמרים
הלוקקים מכף ידי הפשוטה

נפלא

 

[שירה כמים 1959]

שיר מלא תקווה 10 באוקטובר - יבוטל הבור לעולמי עולמים אמן
כן תבוא תפילתך זכה
הגשם יצחק
בתי הקפה ייפתחו
השמש תזרח
יהיה לך שקט מכל כיוון
הנמרים ילקקו את כפות רגלייך
החתולים ילקקו את כפות ידייך
ואני אבוא חרש מאחורייך
בנועם אומר את שמך ועורפך ירעד לשנייה
רגע לפני שאגע בו
ארכך אותו
לנגינה

 

[שירה כמים 1959]

תודה קרנף היקר

 

[שירה כמים 1959]

הבור לא מבוטל
הנעליים לא נעליים
הרגליים כבר לא אותן הרגליים שהיו
הבור לא מבוטל
עומד קשיש אחד או שניים
וצורחים אל החלל, אז מה?
מה חשבתם שיעשה? שינוי?
הצחקתם אותי ואתם מצחיקים את בני ביתי -
החתול והפרעוש הגרים במחיצתי
הצחקתם אותי עד יפחות רמות וצורמות
הנוחתות אל מעמקי הבור
ולא נשמע קולן!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[שירה כמים 1959]

מזדקר קשיש התכלת
מזדקרת הקשישה הנוטרת
מה היה על הסוכה העצובה
והסכך הפוצע
מה היה על העיר היבשה והקורסת
המצטמצמת אל תוך עצמה מתייבשת

לא היה היה אברהם אבינו
לא היה הייתה שרה
לא היה הייתה הכנסת אורחים
לא היה היה מבט
אחד קטן מנחם.

מזדקרת העיר הקודרת
מייבשת כל רחם.

 

[שירה כמים 1959]

מה שלומו?
מה שלומו?
לא נעים היות כינרת
מוותרת מדברת
מבקרת
מחשבת
כישופי קבוצה מסתגרת
שקוראים לה משפחה
ולך אין חלק
אפפעם אין לך חלק בה

 

[שירה כמים 1959]

שיר שמח 11 באוקטובר על גבול ה12
חתולי מדלג
חתולי מקפץ
חתולי פועה מהחדר השני
ואני פועה אליו חזרה.
הבד הפרוש על הספה
בו חשות רגליי המשוכלות
קטיפתי וחלק.
האוויר המגיע מהמזגן
קריר ומלחשש.
ובתוכי יש אש, כן,
עדיין יש אש.

 

[שירה כמים 1959]

שיר מלא תקווה, 11 באוקטובר 2020, על גבול ה12

המחשב תקין
המחשב יהיה תקין מחר
המחשב יהיה תקין מחרתיים
ואם חלילה לא - יש לי את אורי.

אני תקינה
אני אהיה תקינה מחר
אני אהיה תקינה מחרתיים
ואם חלילה לא - יש לי את אלוהים.

את בסביבה
את תהיי בסביבה מחר
את תהיי בסביבה מחרתיים
שיר מלא תקווה, 11 באוקטובר 2020, על גבול ה12

המחשב תקין
המחשב יהיה תקין מחר
המחשב יהיה תקין מחרתיים
ואם חלילה לא - יש לי את אורי.

אני תקינה
אני אהיה תקינה מחר
אני אהיה תקינה מחרתיים
ואם חלילה לא - יש לי את אלוהים.

את בסביבה
את תהיי בסביבה מחר
את תהיי בסביבה מחרתיים
ואם חלילה לא - אוהב אישה אחרת.
ואם חלילה לא - אוהב אישה אחרת.

 

[שירה כמים 1959]

בבוקר לא טיפלתי, לא אספתי, לא השלכתי,
הרמתי את השטיח על הזבל
וזרקתי. הסלון נראה יפה,
כן כן, רק הנשמה עוד גועשת.

 

[שירה כמים 1959]

החתול צפר. בחוץ נחסמה דרך העפר. העבר
נגלה ואז חזר. מתחת לשטיח צרצר נער.
מעל השטיח ילד נהר.
מחשבים התעופפו בשמיים,
שניים-שניים לכל ענן.
כמעט שיכולנו לקוות.

 

[שירה כמים 1959]

שיר שמח, 12 באוקטובר, נוזל ל13
שמן נוזל מפך השמן.
זה בגלל שהוא כל כך גדוש.
הוא נשפך אל השיש החדש.
השמיים מטפלים יפה במלאכים,
לוחשת בת הקול אשר נוהגת ללחוש לי ברגעי שמחה.
בית החזה שלי מתרחב.
אני יכולה להרגיש כף יד רכה נוגעת בשכמי.