במעבדת ביולוגיה
הוא ישב לו מכונס, עיניו עצומות בכוח בתוך נוזל צהבהב, ידיו ריחפו, פשוטות לפניו. הקולות הגיעו אליו פנימה מעומעמים, מעורפלים, רכים מאוד. כך היה שנים. דורות של ילדים ושל מורים. יום אחד חדר כדור גדול, לבן, אל המעבדה וזעזע את האבק על החלונות. הצנצנת נשברה. ילד מיוזע, כבן 12, נכנס בחשש אל החדר והתכופף אליו בזהירות. הוא הרים אותו לאט, אוחז ברגליו הדביקות. קול בכי חד פילח את המעבדה השקטה, וקמטים של כאב ושל זקנה נכוו בפניו של זה שלא רצה לחיות. במעבדת הביולוגיה בבית הספר הישן שלי, על מדף עץ מעוקם קצת, נחה צנצנת זכוכית ובה עובר בפורמלין.
הוא ישב לו מכונס, עיניו עצומות בכוח בתוך נוזל צהבהב, ידיו ריחפו, פשוטות לפניו. הקולות הגיעו אליו פנימה מעומעמים, מעורפלים, רכים מאוד. כך היה שנים. דורות של ילדים ושל מורים. יום אחד חדר כדור גדול, לבן, אל המעבדה וזעזע את האבק על החלונות. הצנצנת נשברה. ילד מיוזע, כבן 12, נכנס בחשש אל החדר והתכופף אליו בזהירות. הוא הרים אותו לאט, אוחז ברגליו הדביקות. קול בכי חד פילח את המעבדה השקטה, וקמטים של כאב ושל זקנה נכוו בפניו של זה שלא רצה לחיות. במעבדת הביולוגיה בבית הספר הישן שלי, על מדף עץ מעוקם קצת, נחה צנצנת זכוכית ובה עובר בפורמלין.