בן 6-ביטחון עצמי נמוך

mayayaya1

New member
בן 6-ביטחון עצמי נמוך

שלום

כבר כשהילד שלי היה קטן היה לו ביטחון עצמי נמוך, חשבתי שמסגרת שבו שמתי אותו תעזור לו להתגבר על הבעיה -אבל כנראה שהתבדתי.
אשמתי כהורה שגוננתי עליו מאוד ,לא היתה לי דוגמא ללמוד ממנה , אף אחד לא עזר לי בטיפול ,די הייתי לבד ומי שכן עזר היה מלחיץ אותי בכל רגע נתון .
ניסיתי לפנות דרך הקופת חולים למרכזים שונים של התפתחות הילד -אבל אף אחד לא חוזר אלי משם.
אולי מישהו מכאן יודע מה צריך לעשות? פסיכולוג ילדים שדיברתי איתו אמר שהילד שלי בסדר גמור , אבל המצב ממש לא בסדר,ואני גם לא רוצה לקחת אותו לטיפול אצל פסיכולוג, אני רוצה איזשהו מרכז עם עוד ילדים .
הוא מאוד רגיש -בוכה משטויות ,כמה שאני ובעלי מנסים להסביר לו זה לא מתקדם לשום מקום .
לדוגמא-הוא יכול לרוץ -ולבכות מנפילה ,הוא יכול לבכות כי שכחנו לקחת משהו מהבית ולא מוכנים לחזור כי מאחרים לבית הספר ,בחוג פעם אחת שכחו להביא לו משהו שכולם קיבלו אז במקום ללכת למדריך ולהגיד לו הוא יוצא בוכה מהחוג ומספר לי שרק הוא לא קיבל,והדוגמא שהכי הכי יכולה להסביר לגבי הביטחון העצמי זה שכל הזמן הוא אומר שחבר שלו "יותר חכם,יותר חזק, תמיד מנצח" כשזה לא .וכשאני שואלת אותו למה הוא חושב ככה אז הוא לא עונה, מתחמק או שהוא אומר ככה
"החבר אמר שהוא ניצח אז הוא ניצח"
מה אני עושה? אני לא יכולה לחכות לקופת חולים והמרכזים בארץ הם רק במרכז ואנחנו מאוד רחוקים .
אני חייבת לעזור לו !
אז אם יש מרכז שכבר יכולים לתת לי המלצות זה מה שאני אעשה ,אבל אני לא רוצה לעבור איתו ממקום למקום בלי לדעת מה עושים .
 

ליאת של עדי

New member
מנהל
המלצה אחרת

חוג כדורגל. כמעט בכל מקום להיות טוב בכדורגל זה חיזוק רציני מאוד לביטחון העצמי. הייתי קודם כל רושמת לחוג טוב כזה וממשיכה לחפש עוד דרכים אחרות להעצים.
 

mykal

New member
שתי עיצות ראשוניות לחלוטין,

1)הרבה מבטחון עצמי תלוי בך, ממה שאתם משדרים לו בבית,
מציעה בחום לפני הכל ללכת לסדנה להנחית הורים, (את ובעלך)
תקבלו שם עיצות לרוב.
2)לא כתבת בן כמה הוא--אם הוא בבי"ס --לכי להתיעץ עם היועצת,
היא מכירה (אמורה להכיר) את המקומות במקום מגוריך שמטפלים בילדים,
שתכון אותך.
בהצלחה.
 

mykal

New member
נכון בכותרת,ואני קראתי את התוכן


 
אני חושבת שהוא כן יכול להרוויח הרבה מטיפול רגשי, כשבמקביל
תקבלו אתם הדרכת הורים אצל אותו בעל מקצוע. זה לא חייב להיות פסיכולוג, זה יכול להיות תראפיה (תראפיה באומנות, תראפיה בהבעה ויצירה, תראפיה בדרמה). נשמע שבאמת יש כאן קושי, ולדעתי הוא מעבר לדברים שאת ובעלך יכולים להגיד לילד. אני חושבת שגם אתם וגם הילד יכולים להרוויח הרבה מהדרכה מקצועית כזו.
מאיפה אתם?
 
לחזק בבית

מעבר לעזרה חיצונית שאני מניחה שיכולה לעזור (אני אישית לא מכירה), תנסו לתת בבית כמה שיותר חיזוקים.
אנחנו ניסינו לחזק את הבן שלנו בכל מיני דברים. מה שעשינו בעיקר:
1. בעלי יצא איתו לבד לכל מיני מקומות (יש משמעות לדעתי ליציאה לבד עם אבא דווקא, כי ברוב הבתים אבא נמצא פחות בבית ופחות זמין). הוא לקח אותו למקומות שאפשר לטפס וכדו'. צילם אותו עושה כל מיני דברים כמובן תוך התלהבות והתרשמות מכל דבר. אח"כ כולנו ראינו את הסרטונים, התלהבנו וכדו'.
2. מצאנו תחום שהוא טוב בו (אצלינו למשל זה היה בניית פאזלים) וחיזקנו אותו כמה הוא מעולה בזה. התחלנו להגיד שהוא תותח והוא "מלך הפאזלים". "השווצנו" בפניו על זה עם סבא וסבתא וכדו'.
3. באופן כללי נתנו לו בבית המון המון חיזוקים על כל דבר שהצליח ועשה טוב. החמאנו לו כמה הוא מצליח / חזק / טוב וכדו'. בקיצור פמפמנו לו במוח.

אצלינו זה הבן השני, אז באופן טיבעי בגלל הגיל, הגדול כמעט תמיד יצליח יותר בכל דבר (הוא יותר חזק, יודע יותר וכו'). לדעתי זה מה שהחליש את השני. בגלל זה פעילות לבד בלי אחים היא משמעותית.
אנחנו הרגשנו שהדברים האלה עשו שינוי משמעותי ומהיר.
 
לא נשמע לי בעייתי לגיל 6 - אין לי בנים

אבל ממה שאני רואה סביבי (הקטנה התחילה כיתה א') גם אצלנו יש בנים שבוכים מדברים כאלה (נפילה? מזה גם מבוגרים בוכים). הדבר היחיד שנראה לי קשור לבטחון העצמי זה שהוא אומר שהחבר שלו יותר כך וכך.
האם את ובעלך נותנים לו חיזוקים סתם כך? על כמה הוא חכם ומוצלח וכו'? אנחנו, למשל, אם הילדה אומרת איזו חוכמה או עושה משהו טוב הולכים ומספרים לשני בנוכחותה, תולים ציורים על המקרר, מתפעלים מדברים שהיא עושה, וכו' - וזה מאוד תורם לבטחון שלה בעצמה ולתחושה שהיא מוצלחת, ובנוסף אנחנו באופן כללי משבחים אותה ואומרים לה כמה אנחנו אוהבים אותה וכו'. בשלב מסוים כשהם גדלים הם נהיים ציניים ופחות מאמינים להורים, אבל גיל 6 זה עדיין גיל שאפשר לשבח אותם מפה עד הודעה חדשה והם יקבלו את זה. בלי שום קשר לחברים ולא בתגובה למה שהם אומרים עליהם.
בסך הכל אני די מסכימה עם הפסיכולוג שלך - הוא עדיין צעיר וההתנהגות שלו (למשל הבכי) לא נראית חריגה, ובנוסף לכך בגלל שהוא צעיר אין שום סיבה שתהיי נואשת כי יש הרבה שאת יכולה לעשות בבית כדי לטפח את הבטחון העצמי שלו, על ידי חיזוקים והבעת גאווה בו ובמעשיו.
האם הוא בן יחיד/בכור, או במרחק שנים גדול מהאחרים? זה יכול להיות פקטור בכך שהוא בוכה, פשוט כי הוא פחות התחשל (למשל האחים שלו לא הקניטו אותו על הבכי) - וזה לא אומר שזה רע. שוב, הוא עדיין מאוד מאוד צעיר, וזה גיל שעדיין בוכים והרבה (אצלנו, למשל, ילד בכה מאוד כי ילד ישב בכיסא שלו באחד הימים הראשונים בכיתה, ואמר לו שזה לא הכיסא שלו. ממש היה טרראם גדול סביב זה - זו חטיבה צעירה אז באה גם הגננת משנה שעברה לנסות להרגיע אותו, באה הרכזת של החטיבה, וכו' וכו'. וכל זה כי לקחו לו את הכיסא...).
 
למעלה