בסוף כולכם מתים לי.
זה מחזיר אותי חצי שנה אחורה ואני לא יכולה. וזה לא פייר כי אתה בכלל האח הקטן והמוצלח,אתה לא כמוהו אתה לא אמור לחטוף התקף לב ולמות,ולהשאיר את סבא פה לבד בלי אישתו ושני הבנים שלו. וזה לא פייר בכלל שכולם צריכים לחוות את זה, ושהשיחה היחידה שלי עם אחותי תהיה בין הלוויה להלוויה. ובכלל,כל הגעגוע שלי פתאום מתפרץ החוצה ואני שונאת את זה כאילו הכל פתאום כל כך מתגמד לי. אני באמת לא תופסת את זה,זה כאילו בתיאוריה הגיוני,אבל זה לא,זה לא הגיוני לי,שכולם מתים. הידיים שלי רועדות,אבל אני יודעת שבסופו של דבר אני אקום מחרותיים בבוקר והחיים יחזרו למסלול שלהם,כאילו כלום. (ונמאס לי כבר לנסות לשקף הכל מחדש זה הכי לא עובר אף פעם.) (אני מתגעגעת.)
זה מחזיר אותי חצי שנה אחורה ואני לא יכולה. וזה לא פייר כי אתה בכלל האח הקטן והמוצלח,אתה לא כמוהו אתה לא אמור לחטוף התקף לב ולמות,ולהשאיר את סבא פה לבד בלי אישתו ושני הבנים שלו. וזה לא פייר בכלל שכולם צריכים לחוות את זה, ושהשיחה היחידה שלי עם אחותי תהיה בין הלוויה להלוויה. ובכלל,כל הגעגוע שלי פתאום מתפרץ החוצה ואני שונאת את זה כאילו הכל פתאום כל כך מתגמד לי. אני באמת לא תופסת את זה,זה כאילו בתיאוריה הגיוני,אבל זה לא,זה לא הגיוני לי,שכולם מתים. הידיים שלי רועדות,אבל אני יודעת שבסופו של דבר אני אקום מחרותיים בבוקר והחיים יחזרו למסלול שלהם,כאילו כלום. (ונמאס לי כבר לנסות לשקף הכל מחדש זה הכי לא עובר אף פעם.) (אני מתגעגעת.)
