בעיה במציאת זוגיות
שלום. רציתי להציג את הבעיה שלי ולשאול ייעוץ. קודם כל אציין שני דברים. ראשית אני כותב את ההודעה הזו במספר פורומים, כך שאם מישהו נתקל בה גם בפורום אחר, לא מדובר באיזה ספאם או משהו. פשוט אני מעוניין לקבל כמה שיותר תגובות. שנית, זה טיפה ארוך, כך שלמי שיש הסבלנות לקרא, תודה מראש... אז ככה.... אני סובל מחרדה חברתית (כנראה, אף פעם לא בדקתי באבחון) שבין היתר משפיעה גם על מציאת זוגיות. העניין הוא שלמרות גילי (30) מעולם לא הייתי בקשר זוגי. זה מתבטא במובן שאני לא מנסה ליזום כלום בכדי למצוא מישהי בגלל... אפשר לקרא לזה אולי פחד מקשר (אבל אני לא בטוח שזה באמת זה). למשל, במשך זמן רב הייתי רשום באתר הכרויות, ולמרות עשרות פניות שקיבלתי או שעשיתי שרבות מהן התפתחו לשיחת צ'ט, רק בודדים המשיכו לשיחת טלפון ורק שתיים לפגישה. לרוב בגלל שבשלב בו אמורים להתחיל לדבר בטלפון, או להפגש, אני משתפן ויורד מכל העניין. לא חושב שזה בהכרח פחד מדחייה, היות ואני יכול למנות מספר מקרים בחיי בהם בנות שהכירו אותי התאהבו בי (נשמע קצת לא צנוע מצידי אולי לכתוב כך) ואפילו אם הייתי מעוניין בהן בחזרה ניסיתי להתחמק מהן ולעיתים אפילו התנהגתי קצת מגעיל לידן במטרה לגרום להן לרדת מזה. למה? באמת שאני לא יודע... הדבר הזה מתבטא למשל גם בעניין מין. ניקח לדוגמה ידידה שלי שאני מכיר כבר שנים רבות. בשלב מסוים שבו כבר הכרנו טוב אחד את השני התחילה לרמוז לי שהיא מעוניינת במין, לעיתים אפילו בנסיונות פיסיים. העניין הוא שלמרות שכבר היה לי מעט ניסיון במין בשלב זה בחיי (בזכות מקרים שהייתי שיכור לחלוטין בגיל צעיר [צבא פלוס מינוס] ובנות שהכרתי היטב הן אלה יזמו) לקח לה בעצם חודשים לשבור אותי לשתף פעולה עם הרמזים שלה. מאז אותה תקופה, שבה שכבנו על בסיס קבוע עד שהיא מצאה חבר שהייתה איתו חצי שנה ואז לא עשינו כלום, רק מדי פעם אנחנו שוכבים. הקטע הוא, שכשאנחנו נפגשים אם אני מעוניין במין קשה לי להראות לה. ואפילו אם היא גם מראה שהיא מעוניינת עדיין אני עלול להסס, ולעיתים במשך כל הערב אני ממש מרגיש פרפורים בלב מלחץ שאולי זה באמת יקרה. הרבה פעמים אחרי ערבים כאלה שלא יוצא בסוף כלום אני פשוט הולך הביתה מתוסכל וכועס על עצמי. לא בגלל שהמין היה כזה חשוב לי, אלא בגלל שאי כזה פחדן מבלי לדעת אפילו ממה אני מפחד. יש לציין, שכשאנחנו כן שוכבים, ברגע שהאקט המיני מתחיל אני בבת אחת לא לחוץ, ומבחינת תפקוד מיני במיטה אין לי שום בעיה. חלק נוסף מהעניין אני חושב נובע גם מחוסר ידע של מה עושים בדייט. למשל, ציינתי מקודם שרק בשתי מקרים אתרי ההיכרויות הובילו לדייט. עזבו שבכל מקרה לא התקשרתי לאותן בנות, הבעיה היא שאין לי מושג מה עושים בדייט. כך למשל, כאשר חזרתי מאחד מאותם שתי הדייטים בחיי, שאל אותי חבר אם נישקתי אותה. התגובה שלי הייתה "לא... הייתי אמור?" .... עד היום אין לי מושג אם הייתי אמור... איך לעזאזל מתחילים לצאת עם בנות כשאתה בגיל שלושים, והן מצפות שתתנהג בהתאם למה שאחרים יודעים כבר בגיל תיכון? התסכול מהנושא הזה בגיל צעיר יותר הביא אותי להאמין במשך שנים שאין לי בכלל רצון בזוגיות. עדיין, במובן מסוים אני מרגיש כך לפעמים ובמובן אחר אני מרגיש בדיוק ההיפך. זה תלוי במצב רוח ובתקופה וההרגשה הזאת יכולה להשתנות מקיצוניות לקיצוניות אפילו בתוך שעות. רק שבשנים האחרונים אני מתחיל להיות חרד לעתיד, היות ולחיות לבד בתור אדם בוגר קצת לא נתפס במובן של חלק מההתבססות בחיים. לכן החלטתי לנסות להיות בקשר, לפני שאני שולל את זה על הסף (אם אני לא יודע איך זה, איך אני יודע שזה באמת לא בשבילי?). רק ששוב, יש לי בעיה בנושא. כעת למשל אני באוניברסיטה. אם במקרה אני לומד עם מישהי שנראית לי נחמדה, או יפה, או סתם מעניינת, אני אמנע כמה שיותר מלדבר איתה, פשוט כך. ואם במקרה כן דיברנו ופתאום יסתבר לי שהיא נשואה או משהו בסגנון, במקום אכזבה אני דווקא אשמח, כי יש לי את התירוץ בפני עצמי למה לא יצאתי פחדן שוב. עכשיו, למה בעצם אני מספר את זה? אני צריך עצה, מבעל נסיון או איש מקצוע, באיזה סוג של טיפול עליי לבחור בכדי לטפל בעצמי. תחילה אציין, שעברתי כבר שני טיפולים פסיכולוגיים מלאים בשתי דרכי טיפול שונות, ומלבד חור בכיס הם לא השפיעו עליי בכלל. על כן, אני לא מעוניין בטיפול פסיכולוגי היות ואני כבר לא מאמין שזה מה שיעזור לי. אחרי מחקר שעשיתי באינטרנט חשבתי על כמה סוגי טיפולים חילופיים ואולי מישהו יוכל לתת לי מידע נוסף עליהם. ראשית, שמעתי על טיפולי סרוגייט. האם זה מתאים לאנשים במצבים כמוני? שוב, הבעיה היא לא בתפקוד מיני אלא בכל התהליך שכרוך מסביב. ואם זה באמת מכוון גם לאנשים כמוני, האם אפשר לקבל טיפול ללא מין מלא ולחסוך עלויות (הבנתי שטיפול כזה יכול לעלות אפילו 25,000 שקל, ואני לא רוצה לזרוק כזה סכום בשביל לגלות בסוף שזה לא יעיל עליי כמו הטיפולים הפסיכולוגיים שעברתי). כמו כן, אני נתקל כיום פרסומות רבות על סדנאות של איך להתחיל עם נשים. אני לא בטוח עד כמה זה יפתור לי את הבעיה משום שזה רק שלב ראשון ביצירת קשר ואני בטוח שההמשך יהיה כמו שתיארתי. אבל מנגד, אולי זה יכול להיות צעד ראשון שגם ינטע בי קצת בטחון עצמי עם נשים. עוד משהו ששמעתי עליו, אבל ממש במעורפל, זה שאפשר לקחת כדורים פסיכיאטרים. האם הם מתאימים לכל אחד? הם מסוכנים או ממכרים? צריך לקחת באופן קבוע לזמן בלתי מוגדר, או שזה סוג של טיפול כזה של לקחת במשך שנה וזהו? כמו כן, אציין שיש לי בעיות נוספות שאינן נוגעות לזוגיות אבל גם קשורות בעקיפין למה שציינתי. למשל, פחד משיחה עם בעלי סמכות או פחד מדיבור לפני קהל (על זה הצלחתי לעבוד באופן חלקי על ידי שהכרחתי את עצמי להכנס למצבי דיבור מול קהל ולאט לאט אני מתרגל לעניין). אבל מה שהכי חשוב לי כעת זה הנושא שציינתי. אשמח לקבל תגובות רציניות ולענות על שאלות. מי שהיה במצב דומה ויצא ממנו, או בעל מקצוע שיכול לייעץ, יעזור לי מאוד עם כל פיסת מידע שייתן. כמו כן, אם מישהו יכול להציע לי סגנונות טיפול נוספים שאולי לא ציינתי כאן, אני פתוח לרעיונות.
שלום. רציתי להציג את הבעיה שלי ולשאול ייעוץ. קודם כל אציין שני דברים. ראשית אני כותב את ההודעה הזו במספר פורומים, כך שאם מישהו נתקל בה גם בפורום אחר, לא מדובר באיזה ספאם או משהו. פשוט אני מעוניין לקבל כמה שיותר תגובות. שנית, זה טיפה ארוך, כך שלמי שיש הסבלנות לקרא, תודה מראש... אז ככה.... אני סובל מחרדה חברתית (כנראה, אף פעם לא בדקתי באבחון) שבין היתר משפיעה גם על מציאת זוגיות. העניין הוא שלמרות גילי (30) מעולם לא הייתי בקשר זוגי. זה מתבטא במובן שאני לא מנסה ליזום כלום בכדי למצוא מישהי בגלל... אפשר לקרא לזה אולי פחד מקשר (אבל אני לא בטוח שזה באמת זה). למשל, במשך זמן רב הייתי רשום באתר הכרויות, ולמרות עשרות פניות שקיבלתי או שעשיתי שרבות מהן התפתחו לשיחת צ'ט, רק בודדים המשיכו לשיחת טלפון ורק שתיים לפגישה. לרוב בגלל שבשלב בו אמורים להתחיל לדבר בטלפון, או להפגש, אני משתפן ויורד מכל העניין. לא חושב שזה בהכרח פחד מדחייה, היות ואני יכול למנות מספר מקרים בחיי בהם בנות שהכירו אותי התאהבו בי (נשמע קצת לא צנוע מצידי אולי לכתוב כך) ואפילו אם הייתי מעוניין בהן בחזרה ניסיתי להתחמק מהן ולעיתים אפילו התנהגתי קצת מגעיל לידן במטרה לגרום להן לרדת מזה. למה? באמת שאני לא יודע... הדבר הזה מתבטא למשל גם בעניין מין. ניקח לדוגמה ידידה שלי שאני מכיר כבר שנים רבות. בשלב מסוים שבו כבר הכרנו טוב אחד את השני התחילה לרמוז לי שהיא מעוניינת במין, לעיתים אפילו בנסיונות פיסיים. העניין הוא שלמרות שכבר היה לי מעט ניסיון במין בשלב זה בחיי (בזכות מקרים שהייתי שיכור לחלוטין בגיל צעיר [צבא פלוס מינוס] ובנות שהכרתי היטב הן אלה יזמו) לקח לה בעצם חודשים לשבור אותי לשתף פעולה עם הרמזים שלה. מאז אותה תקופה, שבה שכבנו על בסיס קבוע עד שהיא מצאה חבר שהייתה איתו חצי שנה ואז לא עשינו כלום, רק מדי פעם אנחנו שוכבים. הקטע הוא, שכשאנחנו נפגשים אם אני מעוניין במין קשה לי להראות לה. ואפילו אם היא גם מראה שהיא מעוניינת עדיין אני עלול להסס, ולעיתים במשך כל הערב אני ממש מרגיש פרפורים בלב מלחץ שאולי זה באמת יקרה. הרבה פעמים אחרי ערבים כאלה שלא יוצא בסוף כלום אני פשוט הולך הביתה מתוסכל וכועס על עצמי. לא בגלל שהמין היה כזה חשוב לי, אלא בגלל שאי כזה פחדן מבלי לדעת אפילו ממה אני מפחד. יש לציין, שכשאנחנו כן שוכבים, ברגע שהאקט המיני מתחיל אני בבת אחת לא לחוץ, ומבחינת תפקוד מיני במיטה אין לי שום בעיה. חלק נוסף מהעניין אני חושב נובע גם מחוסר ידע של מה עושים בדייט. למשל, ציינתי מקודם שרק בשתי מקרים אתרי ההיכרויות הובילו לדייט. עזבו שבכל מקרה לא התקשרתי לאותן בנות, הבעיה היא שאין לי מושג מה עושים בדייט. כך למשל, כאשר חזרתי מאחד מאותם שתי הדייטים בחיי, שאל אותי חבר אם נישקתי אותה. התגובה שלי הייתה "לא... הייתי אמור?" .... עד היום אין לי מושג אם הייתי אמור... איך לעזאזל מתחילים לצאת עם בנות כשאתה בגיל שלושים, והן מצפות שתתנהג בהתאם למה שאחרים יודעים כבר בגיל תיכון? התסכול מהנושא הזה בגיל צעיר יותר הביא אותי להאמין במשך שנים שאין לי בכלל רצון בזוגיות. עדיין, במובן מסוים אני מרגיש כך לפעמים ובמובן אחר אני מרגיש בדיוק ההיפך. זה תלוי במצב רוח ובתקופה וההרגשה הזאת יכולה להשתנות מקיצוניות לקיצוניות אפילו בתוך שעות. רק שבשנים האחרונים אני מתחיל להיות חרד לעתיד, היות ולחיות לבד בתור אדם בוגר קצת לא נתפס במובן של חלק מההתבססות בחיים. לכן החלטתי לנסות להיות בקשר, לפני שאני שולל את זה על הסף (אם אני לא יודע איך זה, איך אני יודע שזה באמת לא בשבילי?). רק ששוב, יש לי בעיה בנושא. כעת למשל אני באוניברסיטה. אם במקרה אני לומד עם מישהי שנראית לי נחמדה, או יפה, או סתם מעניינת, אני אמנע כמה שיותר מלדבר איתה, פשוט כך. ואם במקרה כן דיברנו ופתאום יסתבר לי שהיא נשואה או משהו בסגנון, במקום אכזבה אני דווקא אשמח, כי יש לי את התירוץ בפני עצמי למה לא יצאתי פחדן שוב. עכשיו, למה בעצם אני מספר את זה? אני צריך עצה, מבעל נסיון או איש מקצוע, באיזה סוג של טיפול עליי לבחור בכדי לטפל בעצמי. תחילה אציין, שעברתי כבר שני טיפולים פסיכולוגיים מלאים בשתי דרכי טיפול שונות, ומלבד חור בכיס הם לא השפיעו עליי בכלל. על כן, אני לא מעוניין בטיפול פסיכולוגי היות ואני כבר לא מאמין שזה מה שיעזור לי. אחרי מחקר שעשיתי באינטרנט חשבתי על כמה סוגי טיפולים חילופיים ואולי מישהו יוכל לתת לי מידע נוסף עליהם. ראשית, שמעתי על טיפולי סרוגייט. האם זה מתאים לאנשים במצבים כמוני? שוב, הבעיה היא לא בתפקוד מיני אלא בכל התהליך שכרוך מסביב. ואם זה באמת מכוון גם לאנשים כמוני, האם אפשר לקבל טיפול ללא מין מלא ולחסוך עלויות (הבנתי שטיפול כזה יכול לעלות אפילו 25,000 שקל, ואני לא רוצה לזרוק כזה סכום בשביל לגלות בסוף שזה לא יעיל עליי כמו הטיפולים הפסיכולוגיים שעברתי). כמו כן, אני נתקל כיום פרסומות רבות על סדנאות של איך להתחיל עם נשים. אני לא בטוח עד כמה זה יפתור לי את הבעיה משום שזה רק שלב ראשון ביצירת קשר ואני בטוח שההמשך יהיה כמו שתיארתי. אבל מנגד, אולי זה יכול להיות צעד ראשון שגם ינטע בי קצת בטחון עצמי עם נשים. עוד משהו ששמעתי עליו, אבל ממש במעורפל, זה שאפשר לקחת כדורים פסיכיאטרים. האם הם מתאימים לכל אחד? הם מסוכנים או ממכרים? צריך לקחת באופן קבוע לזמן בלתי מוגדר, או שזה סוג של טיפול כזה של לקחת במשך שנה וזהו? כמו כן, אציין שיש לי בעיות נוספות שאינן נוגעות לזוגיות אבל גם קשורות בעקיפין למה שציינתי. למשל, פחד משיחה עם בעלי סמכות או פחד מדיבור לפני קהל (על זה הצלחתי לעבוד באופן חלקי על ידי שהכרחתי את עצמי להכנס למצבי דיבור מול קהל ולאט לאט אני מתרגל לעניין). אבל מה שהכי חשוב לי כעת זה הנושא שציינתי. אשמח לקבל תגובות רציניות ולענות על שאלות. מי שהיה במצב דומה ויצא ממנו, או בעל מקצוע שיכול לייעץ, יעזור לי מאוד עם כל פיסת מידע שייתן. כמו כן, אם מישהו יכול להציע לי סגנונות טיפול נוספים שאולי לא ציינתי כאן, אני פתוח לרעיונות.