ברית מילה

[עפרונית מהודרת]

ברית מילה

בהמשך לתת-השרשור שהתפתח שם. אני חושבת שזה ראוי לדיון נפרד. אני אמא לבן, ולא מלתי אותו.

 

[עפרונית מהודרת]

|קישור| פורום

פורום "מוותרים על ברית מילה" -- למתעניינים בנושא. להם מגיע חלק מהקרדיט על השארת גופו של בני -- שלם. אתם כנראה לא תזדקקו לזה אישית, אבל סתם טוב לדעת -- שיש מגמה כזאת.

 

[קריסטה]

הדבר שהכי מזעזע אותי בנושא הזה

הוא כמות האנשים שמלים מסיבה אחת ויחידה - לחץ חברתי ושהילד "לא יהיה כמו כולם". כל פעם אני בשוק מחדש מאנשים שאומרים שהם חושבים שזה מנהג מיותר, פוגעני שאין בו שום תועלת ולעיתים אף נזק - ועדיין ימולו מהסיבה החברתית. ושוב כל הכבוד לך - למרות שזה אבסורד להגיד את זה על כך שבחרת לא לפגוע בילד שלך...

 

[keiko]

שמעתי את אותה טענה על דבר אחר

מישהוא אמר שהוא יעדיף ילדים עם נטייה מינית "נורמלית" כדי שחס וחלילה לא יצטרך להיות לא כמו כולם וכדי "לא להערים עליו קשיים" אם אתם רוצים לבחור בדרך הקלה תקנו טמגוצ'י.

 

[קריסטה]

אני יכולה להבין העדפה שיוולד באופן מסויים

כל עוד מקבלים אותו בכל זאת. אבל להעביר ניתוח כירורגי תינוק קטן בשביל זה?

 

[עפרונית מהודרת]

ובתשובה לשאלתך בתת-השרשור המקורי:

סביב הלידה אכן קיבלתי איומים רבים של "מה יגידו". בתכלס, עכשיו הבן שלי כמעט בן 5, ובשטח עדיין לא ראיתי שום תגובות קיצוניות. היו איזה שתי תגובות תמוהות של אנשים שאני יכולה רק לשער שהיו קשורות למצב הגופני שלו. בשני המקרים היה מדובר על אנשים אשר די מהר יצאו מחיינו בגלל פרימיטיביות (לדעתי) בתחומים אחרים. דווקא ביום הולדת אחד שנערך בבריכה, ושבמקרה לא הבאנו בגד ים, אף אחד לא אמר כלום וגם לא ראיתי פרצופים. אני מקווה שזה ימשיך כך

אבל אם לא -- כמו שכתבתי בשרשור המקורי -- אני אאשר לו לעבור מילה רפואית בהמשך.

 

[עפרונית מהודרת]

תודה

כן, זה קצת אבסורד להגיד "כל הכבוד" למישהו שהשאיר את המצב כמו שהוא, במקום למי שעשה משהו כדי לשנות. אבל זה כמו שאומרים "תגובה נורמלית למצב לא נורמלי". ומה שלא נורמלי כאן זה כמובן הלחץ החברתי. שקיים בתחום הזה כמו בכל תחום אחר של התנהגות אנושית. ושאתם חשים אותו יום יום. נראה לי שבארץ שלנו, מקדשת הילודה, ועתירת הרבנים, זה קיצוני יותר מבמדינות אחרות.

 

[אירוס2]

אם לא היה את העניין הפרקטי

גם אני הייתי מזדעזעת מהסיבה של לחץ חברתי אבל הפרקטיות גוברת על הכל.. זו לא החלטה שנשארת נטו בין שני ההורים, הילד והמשפחה המורחבת. בגיל הרך מפשיטים אותם כל הזמן כדי לבדוק אותם, להחליף להם או ללוות אותם לשירותים. רופאים, אחיות ,טיפת חלב.. במרפאה, בגן, בים, בבריכה, הבייביסיטר, מטפלת, גננת, סייעות שמתחלפות, קייטנה או סתם בגינה. כל מיני אנשים זרים שהוא יפגוש בשנים האלה של הגיל הרך, גיל שהוא עוד לא יודע לדבר ומקבל מסרים מהסביבה שמשהו לא תקין אצלו 'שם למטה' בין אם זה מילדים אחרים בגן שיושבים לידו על הסיר או מהגננת שמחליפה לו חיתול ועושה פרצוף. כשהעניין נחשף באופן 'פומבי' יום יום, אז אפשר להבין את החשש מהנזק הפסיכולוגי שיכול להיגרם וזה לא משהו שניתן לשליטה.

 

[קריסטה]

אבל כמו שאת רואה

יש כאן אמא שמצהירה שאצלה זה לא היה כך. יותר מזה, בפורום מוותרים על ברית מילה יש הורים לילדים בני 10, שמצהירים שלא נתקלו בבעיה בעניין.

 

[אירוס2]

יש אחוזים סטטיסטיים?

אני משערת שמדובר במיעוט די קטן של הורים שלא מלים והם בעלי פרופיל סוציולוגי-דמוגרפי מאוד מסויים. אצלה זה היה כך אבל זה עניין של מזל או האפשרות להיות בסביבה חברתית טולרנטית שלא תיעשה "ביג דיל" מזה.

 

[אני כבר לא סמויה]

ככל שהזמן עובר הרלוונטיות של זה פוחתת

בפורום מוותרים על ברית מילה תוכלי לקרוא חומרים רלוונטיים. בתור דודה לשני אחיינים שלמים, אני יכולה לומר לך שהם מעולם לא נתקלו בהערות או בעיות, הם כבר ילדים גדולים למדי (הגדול בן 11) ואין להם שום בעיה עם זה. זאת ועוד, הם פוגשים ילדים נימולים ולא נימולים ולא עושים סיפור מהעניין. אחרי שקראתי הרבה חומר בנושא והשתכנעתי שיש נזק במילה, נראה לי מגוחך להטיל מום בתינוק בגלל לחץ חברתי. זאת ועוד, נכון ללפני כמה שנים, הניתוח השכיח ביותר בפעוטות באורולוגית בשניידר היה תיקון מילה. ישנם לא מעט תינוקות שלא עוברים את המילה בצורה תקינה וסובלים לאורך חייהם ממגוון תופעות שאולי עדיף שלא אתאר. שוב, לסכן את הילד שלך, לערוך בו ניתוח מיותר לכריתה של איבר פונקציונלי רק בשביל "מה יגידו", זה פשוט נורא ואיום בעיני, אין לי שום דרך להסתכל על זה אחרת. אני מבינה שיש לחץ חברתי. אני יודעת מה זה לעמוד מול לחץ חברתי. אני מבינה את חברתי שהחליטה למול כי המשפחה איימה שינדו אותם, והיא פחדה להשאר לבד ולהתנתק מכל משפחתה סביב הסוגיה הזו. אני לא הייתי מלה את הבן שלי, לו היה לי.

 

[עפרונית מהודרת]

לא בטוח

אני עוד חוששת מה יקרה נניח כשיגיע לגיל בר-מצווה. נניח שהוא ירצה לעלות לתורה, אולי הרב "במקרה" ישאל את השאלה הזאת? אני שומרת על דריכוּת בעניין, ומוכנה לשינויים עתידיים. גם אם הרלבנטיות לא פוחתת עם הגיל, הבעיה הרפואית במילה פוחתת. תמיד קל יותר לנתח משהו גדול משהו קטן...יש פחות טעויות...

 

[אני כבר לא סמויה]

רק המוות בטוח. והמיסים.

אם הרב ישאל, תוכלי לענות במלוא הכנות שזה לא עניינו. אני בטוחה שתמצאי רבנים שיהיו מוכנים להעלות לתורה ילד שלא נימול. אולי יותר קל לי לדבר כי אני באה מבית מאד חילוני, אף אחד אצלנו לא חש זיקה כלשהי לדת, ואין לי ילדים, אבל אני לא הייתי מטילה מום בתינוק בן שמונה ימים בשביל מה שאולי יקרה כשהוא ירצה לעלות לתורה (אם!).

 

[עפרונית מהודרת]

הרב במיעוטו

גם אני כמוך מגיעה ממשפחה חילונית. אני לא שומרת על שום מצווה. אוכלת פיתות בפסח וגם ביום כיפור. אבל -- כן יש לי כבוד לדת. וכמה מהאנשים היותר מעניינים שאני מכירה הם דתיים. אחרת ברית מילה, או בר מצווה, לא היו עולים אצלי כלל על הפרק. לכן-- אם כבר הבן שלי ירצה לעלות לתורה, ואם כבר נלך לרב, אני לא אעז להגיד לו "זה לא עניינך".

 

[אני כבר לא סמויה]

גם לי יש כבוד לדת

ואני אכבד את הרב כמו שאכבד כל אדם אחר. אני לא רואה סתירה בין זה לבין לומר בצורה מנומסת אבל החלטית שמצב איבר המין של הבן שלך אינו מעניינו. אם זה מפריע לו, יהיו רבנים שיהיו מוכנים להעלות לתורה נער לא נימול. כמובן שזו דעתי בלבד.

 

[אוניברסאליסט]

אין לי כבוד לדת אבל יש לי כבוד לבני אדם דתיים

כבוד במובן של dignity ולא במובן של honour שלא נובע מהעובדה שהם דתיים אלא מכך שהם בני אדם. אם כי אני יכול להתייחס בחיוב לאי אלו נורמות שיש להן גם מקור דתי ואי אלו מנהגים דתיים או דפוסי התנהגות דתיים פה ושם. ברית מילה אינה אחד מהם.

 

[ענת אלון]

לי אין כבוד לדת

בין יתר הרעות החולות שלה - היא מביאה אנשים להתעללות הנדונה כאן בשרשור.

 

[efroch99]

גם לי אין שום כבוד לדת

אלא הרבה הרבה בוז לדת ולמה שנהיה ממנה.

 

[mynameisoops]

שום כבוד להתקבעות.

אני מכיר הרבה שמתגאים שהיהדות היתה דת מתקדמת לזמנה: ימי מנוחה, כבוד לגר, נדוניה (איזשהו ביטוח לאשה שהיתה אז במעמד אפילו נחות יותר) ועוד ועוד. אבל מה זה עוזר אם כבר מאות שנים אין חדשנות ופתיחות בדת שלנו (אני לא כולל בזה רפורמים וקונסרבטיבים - בארץ לא מוכנים לקבל אותם...) פינת הסיפור: לפני כמה שנים עבדתי במשרד אחד עם גאון מחשבים דתי. בחור נחמד, מודרני, בעל אופי מקסים ומתון (אם כי הקצין מאז). באחת השיחות שלנו שאלתי אותו "א ם היית יכול לכפות עלי לקיים שבת ומצוות - היית עושה את זה?" הוא היסס וענה: "האמת שכן" שאלתי: "אבל למה? יש באמונתו יחה, שכל אחד מאיתנו יאמין במה שהוא רוצה, וכל עוד הוא לא פוגע בשני - שיעשה מה שהוא רוצה. לא ככה?" "זהו בדיוק!" ענה החבר "אבל מה שאתה לא קולט זה שבזה שאתה לא שומר שבת אתה כ-ן פוגע בי. אתה מונע ממני שיבוא המשיח" הוא היה רציני לגמרי. באותו רגע הבנתי שדו-קיום אמיתי לא יוכל להיות בארץ. אם הייתי אומר בתוקף שאני מאמין שקיים קומקום קטן שסובב את השמש, והוא יכול להגשים משאלות - היו מאשפזים אותי. אבל אם הייתי אומר שאני מאמין באל נסתר - הרבה היו אומרים "מכבדים את זה". למה? כבוד לבני אדם כבני אדם - יש לי בשפע. כבוד לכך שחלק מהם מאמינים באמונות טפלות - ממש לא. כבוד לאלו שרוצים לכפות אמונות והתנהגות עלי - ההפך!

 

[עפרונית מהודרת]

פינת המודעה הקטנה

https://www.facebook.com/photo.php?...36018645677.2049493.1387430203&type=1&theater