גבולות השינוי

גבולות השינוי

שבת שלום חברים, מה שלומכם, ואיך עבר עליכם השבוע? שני עניינים שאני תוהה לגביהם השבוע - גבולות וחברים. הרבה פעמים שמעתי אנשים שאומרים שחייבים לשים גבולות לעצמנו (או לילדים או לבוסית בעבודה). כמו שאני רואה את זה בהקשר שלנו - זה יכול להיות קשור לגבול בין עבודה לבית (אם השינוי הוא מקצועי), בין שינוי לבין שימור הקיים, גבולות של זמן, מקום וכו'. (למשל הפרדה בין עשייה למען אחרים לבין עשייה לעצמי וכו'). התהייה שלי היא בדבר הנחיצות של גבולות. מצד אחד אני יכולה להבין את מי שחושב שצריך לשים גבול ברור, בגלל הצורך בסדר ובזמן. ומצד שני, כשלעצמי אני דווקא אוהבת חיים בלי הרבה גבולות. גבול נשמע לי מגביל, בעוד אני רוצה חופש ועצמאות במרבית שעות היום שלי. כשלעצמי אני אוהבת לערבב בין העבודה והבית, (למשל לעבוד מהבית, או לעשות דברים אישיים בעבודה), אני אוהבת לערבב בין אנשים ותפקידים, (חברים שהם משפחה, עובדים שהם חברים) וגם בין פעולות (טלפון פרטי באמצע העבודה וההיפך) ויש עוד דוגמאות. מצד שני, בדברים מסויימים אני רוצה גבול ברור - למשל, בזמן שלי עם עצמי אין לי שום בעיה לסגור את הטלפונים כדי שלא תהיה שום הפרעה כי אז אני רוצה נטו להיות עם עצמי. ורוצה לשאול אתכם מה זה בשבילכם גבולות? האם אתם זקוקים לגבולות ברורים או שאתם אוהבים לערבב? באילו נושאים יותר קל לכם להגדיר גבולות, ובאילו פחות? שבת שלום,
 

אנילה1

New member
אני זקוקה לגבולות ברורים

בין עבודה לבית. ואין לי חברים בעבודה. אני חייבת להתרכז בעבודה נטו, וחברים מפריעים לריכוז שלי. אחרי העבודה הכל פתוח.
 
גבולות זה שיגרה ולפעמים השיגרה נוחה

לפעמים קשה לי להיות ספונטנית אני צריכה הכנה מראש. משום מה אני נלחצת כשדברים נופלים עליי בפתאמיות , גם כשהם רצויים וגם כשהם רצויים פחות. בין עבודה וחיים אישיים צריל לשים גבולות לדעתי מאחר וחיי האישיים לא תואמים לחיי העבודה במגוון דברים: תוכן העבודה והעשייה בעבודה, סוג האנשים בעבודה (מבחינת חברים), התנהלות, יחסי תפקידים....
 
שמתי לב

שאני חייבת גבולות. ואם אני מציבה לעצמי גבולות, כמו להספיק לכתוב עבודה עד שעה X כדי לצאת אח"כ לקניות או דבר אחר אני מבצעת את העבודה ביעילות. אבל כשאין לי גבולות ואני יודעת שאני יכולה כל היום לשבת בבית ולעשות בין היתר גם את המטלות שלי, זה יכול להתמרח כל היום
..וזה גם דבר שאני מאוד רוצה להתקדם בו ולעשות את השינוי!
 

ניאו30

New member
אצלי

אולי זה פאן אחר טיפה של גבולות-הייתי אומר,קורא לזה,גבולות בפתיחות,בהוצאת רגשות או בהחצנה.זה קשור הדוקות לכך שלפני השינוי הייתי סגור עם עצמי,בתוך העולם שלי,לא ידעתי מה זה להוציא רגשות,איך לתקשר עם אנשים,איך לבטא רגשות,איך לחוות את החיים בעצם,הכל היה מודחק בפנים. ואז,לאט לאט,בהדרגה אמנם,אבל בתהליך מאוד עוצמתי נחשפתי לעוצמות של החיים,של הרגשות ושל התחושות העוטפות אדם שמתחיל לחיות מחדש,וזה בדיוק הרגע שמאוד קשה לי לשים גבולות לעצמי. גם אני לא תמיד בטוח האם באמת אני זקוק לגבולות בעניין הזה.אני חושב שמבחוץ זה בטוח נראה ככה,אבל אני כשלעצמי ממש לא בטוח בענין.במידה מסויימת,אני בהחלט חווה את החיים בעוצמות גדולות יותר,לכאן או לכאן,לשמחה או לעצב,לירידה או עלייה, והשינויים האלו מאוד קיצוניים אצלי,אבל כמו שנאמר "קשה עם,אבל עוד יותר קשה בלעדי...",בייחוד שהכל זה משהו חדש שאני חווה. ביטויים עיקריים לזה אצלי-כשאני רוקד אני "משתגע",כשאני צוחק-כל הגוף צוחק,כשאני מוטרד ממשהו-אז זה משתק אותי(את כולי) לעיתים,כשאני פוגש אדם חדש אני חושף את עצמי ללא הגבלה ועוד. יש בי הבנה שמתישהו זה יצטרך להתאזן,אבל אני חושב שזה צריך להיות בתהליך טבעי,ולא כאילוץ.אני חושב שככה בנוי איזון-אתה מחפש את הגבולות שלך,את הקיצוניות של כל דבר, וככה,לאט לאט,אתה מתוודע להיכן אתה מרגיש שייך,לאיזה מקום על הספקטרום מתאים לך להתמקם בו,והחיים מביאים אותך לשם,בסופו של דבר.לכן,אני די משוכנע שגם אני אמצא את האיזון המתאים לי. דרך אגב,דווקא בקשר עם ההורים יש גבולות שאני שם.טוב,זו נקודה מורכבת טיפה,אז לא נרחיב. גם אני מתחבר מאוד לעולמות חסרי גבולות,ואני חושב שמחשבות כאלו מוציאות ממני את המיטב.מצד שני,יש בי גם את הצד שאוהב את המסגרת השומרת...וזה מין שילוב כזה שאני לומד לתמרן בו,וזה גם מאוד קשור אצלי למרחק הזה בין המקום שלי עם עצמי לבין כל מה שקשור לקבוצתיות או להשתייכות מסגרתית.אצלי זה ממש בא ביחד,ויש בי גם את האהבה לאינדיבדואליות ומציאת היחודיות(פורצת הגבולות) וגם אהבה למסגרות חברתיות/ לימודיות/ פעילות(שומרי גבולות). ויש גם את מה שאני מקווה יהפוך לעתידי וזה עבודה עם ילדים,שאותה נקודה של הצבת גבולות היא אולי המאתגרת ביותר בשבילי...מאוד קשה לי להגיד "לא" או משהו דומה,אבל זה השתפר לעומת איך שהיה פעם...אז ממש ראיתי כל שימת גבול כמחסום וממש כמשהו רע שמעכב התפתחות ויצירתיות.כיום,הגישה שלי קצת השתנתה,אבל עדיין ישנו פער בין המחשבה למעשה,וזה משהו שאני עדיין צריך לעבוד עליו,ככל שאצבור יותר נסיון.
 

byron

New member
גבולות....

גיליתי שקשה לי לשים לעצמי גבולות, ואפילו ניתן לטעון שהם רק מזיקים לי, מאחר וקשה לי להתרכז בדבר אחד לאורך זמן אני מדלג מעניין לעניין וככה מספיק קצת יותר מאשר אם הייתי עובד רק על נושא אחד ואז גולש לחלומות ולגלישה באינטרנט. לעומת זאת אני חייב להתחיל להציב גבולות לאחרים. יש לי בעיה גדולה להגיד לא וזה ממש גוזל זמן אישי שלי, אבל מאז שאני אבא בנושא אחד אין לי בעיה לריב עם כולם... הבת שלי. אם הייתי יכול להגיד לכולם לא גם בנושאים אחרים הייתי עם שלוש שעות נוספות ביום (יש ימים שזה גוזל שעות רבות כל מיני בדיקות וניסויים)
 

אנילה1

New member
byron היום הצבת גבולות לילדים

זאת משימה קשה. כי כל פעולה כזאת גוררת המון ויכוחים והסברים עם הצאצאים. ולבסוף אפילו מוותרים להם כי נמאס להתווכח ולהסביר.
 
למעלה