גלעד

גלעד

חיי גלעד, ערמת אבנים. יש סלע איתן מקורו הר גבוה, המים חרצו בו ערוצים ותלמים. יש סלעים שחורים זקנים זקנת העולן זכרון ללבה המתפוצצת עת היו בנעוריהן. יש אשר משיתהן מהים, אבני חול מתפוררות, אנדרטאות נהדרות. וחלוקי הנחל העגולים, אבנים קטנות וחלקות שצוחקות. לכל אבן פרוש, אופיין לפני פרוש. רק אבן אחת לי חידה, אותה אחת הנקראת ליבך.
 
נאה, יפה ומעניין

האבן עצם כבד, ולכן הזכרתה נותנת תחושת כובד נפשי. יחד עם זאת, פיתחת ויצרת עולם שלם עם האבנים האלה. יפה שבסוף אמרת שליבה אבן שתצטרך לפענח, מצד אחד לב אבן פירושו לב קשה ומצד שני בשיר הרגשה כאילו הלב מפתה דווקא מפני שהוא אבן. הגותי, מקורי ומעניין.
 
לדעתי אני רואה

בסוף השיר, כעס מסויים. זה כאילו ובאים ואומרים למישהו "אתה רשע, יש לך לב של אבן", להבדיל מ"לב זהב".
 
למעלה