בואו ונחלק זאת ל-2 מישורים...
1. ארץ ישראל היא ארץ קטנה, ובכל זאת, מצליחים לאסוף כאן בכל הזדמנות עשרות זמרים
שרובם טובים. זה התחיל ב"כוכב נולד". זה המשיך בז'ה וויס והלאה לאקס פקטור. והנה, זה
המשיך לבי"ס למוסיקה (לילדים מוכשרים בטירוף) וכעת ל"הכוכב הבא". ומרוב שיש שפע תכניות,
אנו גם מוצאים שופטת שהייתה גם מנטורית ומנטור נוסף שהוא בקושי חזן מסוג ג' (הפוך).
אז נסו לחשוב, לכמה זמרים יכול להיות כאן עתיד מזהיר? יש גבול, לא?
2. גם בתחרות, קשה לזמרים. אם בשל החוזה ה"סודי" שכובל מאד, ואם בשל הציפיות
וההתמודדות המתמדת. כל אלה, לא תמיד עושים טוב למתמודד. לפתע הוא חש, שלא יוכל
לעמוד במטלה, או שהוא מתחיל לחשוש מיריב. קורה שגם פחד קהל משתלט עליו, וזה הלוא
דבר בלתי צפוי. ו... וקורה שהגעגועים לשגרה, לאחר שהות ממושכת ב"מחנה האימונים"
הורג את היכולת להמשיך במטלה. כל אחד ונקודת השבר שלו.
אז הנה סיבות (ולא כל הסיבות) שגורמות למתמודד לפרוש. ומה לגבי ה"שירה מהלב עם זיופים"
לעומת שירה מדוייקת ומכאנית? כן. יש קטע כזה. עברו הזמנים שרק הטכניקה קובעת, וזה נכון,
הן לגבי זמרים והן לגבי נגנים מוכשרים. הציפיות עולות ועמן הדרישות. לא פשוט.
