גם לילדים גדולים מותר לקטר כאן

גם לילדים גדולים מותר לקטר כאן../images/Emo35.gif

אז ככה, אני ילדה גדולה בת 26 ואני לא גרה בבית כבר 5 שנים. אמא שלי מתנהגת אליי כאילו שרק אתמול הייתי ביסודי. ומה זה אומר? היא מתקשרת אליי לפחות 4 פעמים ביום כדי לדעת "מה נשמע" ו"סתם לדבר" כהגדרתה... בתקופה האחרונה היא אפילו התחילה לעקוב אחריי בפורומים ולקרוא הודעות שאני כותבת (והכי מרגיז זה שזה בעיקר בפורום שאני מנהלת, ככה שאי אפשר לשנות שם...) יש למישהו אולי עצה מה עושים? איך מסבירים לאמא שדיי.... אני כבר לא ילדה בת 6 שצריך לבדוק איפה היא ומה היא עושה.... אני ילדה גדולה שעוד מעט תתחתן ויהיו לה ילדים משל עצמה (ואולי כשאני אביא לה נכדים, היא תרד ממני
)
 

מייקי69

New member
גבולות ותחומים

יש מין מצב כזה של משפחות שבהן כולם נורא "חברים". את בטח מכירה. האמא חברה של הבת, הסבתא חברה של האמא, שלא לדבר על הדודות. מבחוץ זה נראה ממש אידאלי. באמת. אני זוכרת כמה קינאתי בחברות שלי שאימא שלהן היתה מבשלת להן, מכבסת להן, גם ואפילו כשכבר גרו בדירה משלהן. לקח לי זמן להבין שלכל דבר יש מחיר. גם לעצמאות יש מחיר. השאלה מה את רוצה ו"כמה" את מוכנה "לשלם" עבור זה. אני חושבת שהבסיס הוא החלטה שלך. למרות שזה נשמע כאילו את כבר החלטת, חשוב לי להדגיש את הנושא. לאחר שתחליטי, ותביני שיש לזה מחיר משלו, יהיה פשוט מאד לקבוע איתה, פשוט לשוחח ולקבוע שהיא מתקשרת פעם ביום. בלי להיעלב. אומרים חד משמעית שזה כבר לא נעים, ושאת רוצה להרגיש קצת יותר עצמאית, ופעם ביום זה בהחלט מספיק. במסגרת הגבולות החדשים, אני ממליצה בחום לא לספר לאימא שלך איזה פורום את מנהלת (כשאני ניהלתי, הודעתי לכל המשפחה שאני מנהלת, בלי לנקוב בשם הפורום. הסברתי שזה פורום שבו אני דנה בדברים אישיים, ולכן אני מבקשת שלא יעלבו), או לחלופין - באיזה ניק את משתמשת. במקרה הספציפי שלך, אפשר לבקש יפה מאימא שלא תקרא בפורום. תסבירי לה שזה כמו מכתב אישי שלא פותחים. שתכבד את הפרטיות שלך. למרות שאני כותבת ארוך, אני ממש מתעקשת לחזור ולומר שבמסגרת הגבולות שתקבעו, יהיה עלייך לוותר על כל מיני דברים "נילווים". גם את תצטרכי לשדר עצמאות. כביסה, בישולים, קניות ומשברי אהבה - כל אלה תצטרכי לנתב למקום אחר. ואחרון חביב - כל עוד לא תרדי ממנה, היא לא תרד ממך. לא נכדים, לא נינים, לא בעל - נאדה. זה כמו טנגו - צריך לרקוד יחד ולא משנה לאיזה כיוון.
 
תודה על התגובה ../images/Emo140.gif

העניין הוא שמאז שעזבתי את הבית, כל פעם שעברתי דירה התרחקתי יותר. כיום אני גרה במרחק של שעתיים נסיעה ממנה, ורואה אותה בקושי פעם בחודש. זה לא שהיא מכבסת, מבשלת ומנקה לי (סתם לצורך הדוגמה) את עניין הפורום, היא קלטה כשהייתי פעם אצלם בבית וגלשתי מהמחשב שלהם (שנמצא בסלון, כמובן על מנת לספק את יצר המציצנות שלה שהיא תוכל לשבת על הספה ובכאילו לא להתייחס למחשב) אמרתי לה שאני רואה את זה בדיוק באותה צורה שבגילאים יותר נמוכים, היא הייתה עוקבת אחרי ובודקת לאן אני הולכת (ולא שהייתה לה סיבה... הייתי ילדה חנונית כזאת... ציונים גבוהים, תמיד עושה מה שאומרים לה, לא עושה דברים "רעים") וזה גם לא שגרנו בעיר אז אפשר להגיד שהיא דאגה לי... גרנו (והם עדיין) גרים בישוב קטן שכיום אחרי 20 שנה מאז שהוקם מונה 150 משפחות.... כנראה שהנודניקיות הזאת זה אופי אצלה ואין מה לעשות עם זה כבר
 

עינת

New member
לדבר ולהסביר

איך מרגיש לך כשהיא מתקשרת 4 פעמים ביום להגיד לה שזה פשוט מרחיק אותך ממנה האמיני לי ילדה , היא לא עושה את זה בגלל שהיא נודניקית היא פשוט דואגת אוהבת קשה לה לשחרר אותך (נו מה לעשות יש כאלה אנשים שקשה להם לשחרר) אני בטוחה שאם תפתחי את הדברים בשיחה כנה תצליחו להגיע להבנה, אולי בהתחלה במקום 4 טלפונים ביום "רק" 2 וכן הלאה. אולי זה לא יעבוד מיד אבל בשלב מסויים אני מאמינה שתבין רק תעשי לה ולעצמך טובה ותביני שהיא לא נודניקית הכל בא מאהבה
 
נדנדה של יחסים

יחסים בין אנשים הם כמו נדנדה או חוק כלים שלובים (ככה קראו לחוק הזה שהמים עלו וירדו בצנורות?) משהו "לא עובד" בנדנדה שלכן. האימא עוטפת אותך בחקרנות וסקרנות שלה- ואת מתרחקת. היא מרגישה שאת מתרחקת - ומנסה יותר למשוך את החבל , אולי תהיה לה טיפ'לה ילדה בקצה של החוט. את מרגישה שהיא מושכת אותה אלייך ומתרחקת יותר. ולמשחק הזה אין סוף. כמו עם ילדים, לא חשוב מי התחיל. השאלה איך יוצאים מלופ של תקשורת בינאישית שמתסכלת אותך (וכנראה גם אותה). אז דבר ראשון יושבים לשיחה עין בעין,ולא בזמן התעצבנות. דבר שני- בשיחה לא עולות מילים כמו "תמיד" "אף פעם" " מעולם לא" אלא רק התייחסות לאירועים עכשווים. לא מעלים זכרונות לבית פופצ'יק ומה אימא עשתה או לא עשתה כשהלכת לתנועת הנוער בפעם הראשונה. דנים בהווה- ובעתיד. את צריכה לפתוח את הקלפים לשאול אותה מה מפריע לה בתקשורת בין שתיכן (ולא לענות, רק להקשיב , וזה נורא קשה לשתוק!) ולהגיד לה במקביל מה מפריע לך בתקשורת של שתיכן. מזה מוציאים רשימה אם רוצים בכתב, או בעל פה-של ההתנהגויות הכי הכי מעצבנות (ותאמיני לי , בטח גם לך יש התנהגויות מעצבנות נורא). ואז מחליטים על פרק זמן (חודש, שבוע...) שכל אחד עושה X פעילויות לשינוי ההתנהגות של עצמו, לא מותנה בשני. נניח אימא לא מתקשרת 4 פעמים ביום אלא את מתקשרת אליה בזמן שנוח לך אבל את מתחייבת להתקשר פעם אחת ביום. כלומר השינוי של כל אקט התנהגותי צריך להיות מחוייבות של שני הצדדים. בדיוק כמו בזוגיות. ההבדל הוא שבעל אפשר להחליף למודל יעיל יותר, ואימא -לא.
 

faith2

New member
לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב...

מסכימה עם כל מילה שלך
 
../images/Emo140.gif

אבל את חייבת להבין... אני יותר "ותיקה" ממך
בגלל זה כשפתחת את הכינוי שלך ואולי ניסית "ילדת דווקא" או "ילדת דוקא" זה היה תפוס.... (אחד שלי ואחד של חברה טובה שניסתה לעבוד עליי...) בכל מקרה, אפילו שאמא שלך המנהלת פה (את רואה? אני יודעת הכל
) אני חושבת שיש מקום כאן לשתינו
 
../images/Emo26.gif

ילדת דווקא יש רק אחת ויחידה
ולא רק שהיא ילדת דווקא היא גם נשמה טובה מתוקה וחכמה ..
אז בואי נתפשר שהיא תהיה ילדת דווקא ואת תיהי ילדת הפרחים
הולך
ואגב, יש לכם כאן פורום מקסים ...
 

רות 2

New member
לא הולכת ...

להתמקד בנושא שלך... את זה מייקי עשתה הכי טוב .... אני דווקה רוצה להתמד בעצבות שחשתי עבור אימך..... כן אני גם אמא ... ואללה נסי להתיחס לעינין גם בפאן הריגשי... אם הייתי רואה את הבת פעם בחודש ...בשל בחירתה של הבת...(בטח אין לך זמן לקפוץ פעם בשבוע לביקור..) אם הייתי מקבלת תגובה קרירה כי הרמתי טלפון בשביל.."סתם לדבר"מה נישמע" והיתי מרגישה תקרירות שאת מביעה בכתיבתך.. .. אאוצ' איך שהלב שלי היא ניצבט.... ...את יודעת גם אמהות ..מגיע שלב שהן רוצות את קירבת ילדתן לא בגלל קשרי הדם ..דווקה בשל מי שאת.. אישיותך...גם הן רוצות להיות ולהרגיש את משקל החברות בשל היותן אדם ולא בשל היותן אמא.... אז את מחפשת עיצה איך להוריד ת'נודניקית הזו שתרד ממך עד שתביאי לה נכדים...לי אין .... כי ניראה לי שהגישה שלך לעיניין עושה את זה ממילא... מה שכן אולי אוכל להאיר את עינייך בשאלה של אולי את מפסידה חברה טובה ואולי דרך שיתוף ושיחה כנה ... . תגלי שהיא כבר יודעת שהאדם מולה הוא לא בת 6 אלה בת 26 והבדיקה ההתעניניות לא תמיד באה בשל נג'סיות שלה אולי...בשל רצונה האמיתי לקירבתך בחברית..... (רות מתגעגעת עכשיו לאמא שלה ז"ל ........ )
 

מייקי69

New member
אוי, רותה רותה

כמה כאב. אבל תראי, תראי עד איפה היתה הבת צריכה לברוח, מרוב שהאהבה חונקת. אז מה הרוויחה אמא שלה, מה? אם קצת היתה מרסנת עצמה. קצת מוצאת איזה עניין אחר נוסף בחיים (ואני מתארת לעצמי שזה מה זה קשה למלא את החלל שנוצר בבית), היתה "מרוויחה" בת שגרה קרוב, בת שאינה רוטנת, ובת שאינה חושבת שאמא שלה לא קולטת בת כמה היא. זוהי דרך העולם. הם גדלים ומטרידים, ובדיוק דקה לפני שאת מתרגלת, טראח! הם פורשים כנפיים ומשאירים אותך עם הלשון בחוץ. (אני מבקשת שתזכירי לי את זה בעוד כמה שנים
) אז זהו, שאין מה לעשות. רק ללוות מרחוק, לשלוח המון אהבה, ולתת חופש. לילדת דווקא אני ממליצה "להושיב" את האימא לשיחה של "גדולים". ובאותה הזדמנות ממש לקבוע חוקים. לא להסתפק בשיחה או בלשפוך את כל מה שעל הלב, אלא להיות מעשית ואפילו לרשום: טלפונים - פעם אחת ביום. פורום - מחוץ לתחום. ובאותה נשימה, להעניק גם סוכריות (כמו שעושים עם ילדים): ביקור אצל סבא/סבתא - אחת לשבועיים. מסע כייפי בקניון (אמא ובת) - אחת לחודש. אני חושבת שזה עשוי לעזור.
 

רות 2

New member
את יודעת מה.....

בלי שילדה תישממע....(מקווה שהיא תגיע להחלטה לבד...) פעם בשבוע שבועיים אם היא תפתיע את אמא ב.... -יאללה אמא בואי ניפגש לקפה ועוגה על חשבוני.. או...
-אמא הפעם אני הראשונה שמתקשרת קצת לנדנד לך...."מה את עושה לאן את הולכת היום
- "אמא סתם בא לי להתקשר לגיד לך שהכל סבבה ואני אוהבת אותך" -לקפוץ לבקר פעם ב..
אז רות תרגיש בשביל האמא ..פחות מהאוצ' שהרגישה מקודם... (חלילה ילדה אני לא שופטת אותך על תחושת החנק שאת מרגישה אבל מהו חנק שבא מאהבה... לעומת החלל הריק שהשארת לאמא אחרי שבגרת ועזבת... ***ילדים... אמהות זקוקות לתשומת לב ממכם לא פחות מזו שדרשתם כשי הייתם קטנים בשנה שנתיים...
אז מה יש קצת ג'סטה גם לכוון הזה (רות- ברגע נדיר של רגשנות יתר...)
 

jessy19

New member
ילדת דווקא...

נראה שאימך מנסה להיות חלק מעולמך, אולי במקום שהיא תחדור לפרטיות שלך, תכניסי אותה לעולמך: מדי פעם שיחה על כוס קפה, תעשי איתה ביחד קניות. ככה זה אימהות אין מה לעשות- תמיד דואגות... הנה אחותי גרה בחו"ל נשואה ועדיין אמא שלי כל הזמן מתקשרת ודואגת וממש מתנהגת כאילו היא בת 6 והיא בת 28... את לא לבד בבעיה הזאת ואם זה ממש מפריע לך, שוחחי איתה על זה ותנסו ביחד לשנות את הגישה שלה. נסי להיות יותר סבלנית אליה.
 
הורים לא משתנים../images/Emo150.gif

ההורים לא מבינים הסברים שאנחנו ילדים גדולים אני רואה את זה מהתיחסות של אמי אלי ומהתיחסות שלי אל הילדים שלי [אני כבר אמא ל3 בוגרים וסבתא ל5 נכדים] אמנם אני לא עוקבת אחרי ההודעות של בתי אלא היא משתפת אותי בחלק מהם אבל עדיין לפעמים קשה לי לחשוב עליהם כאלה גדולים בעקר כשאני מדברת עליהם, השינוי הוא ברגש ולא בההגיון אני עדיין מדברת על הבת שלי כהילדה הקטנה למרות שהיא בעצמה אמא לשלושה אבל שאני מדברת עליה עם חברים אני אומרת עליה הקטנה שלי אני מקווה שתצליחי להוריד אותה מעליך בקטע הזה אבל כפי שאמרתי השינוי הוא רגשי ולא הגיוני או שכלי שיהי לך שבוע קסום מליידי סנו
 
למעלה