געגוע
זה להגיע לנקודה הזו בשביל להרגיש. ואיך צורחים געגוע? איך צורחים שנים? איך אני הולכת ומתרחקת מהרגש בשביל האיזון והולכת לשם בשביל להרגיש. . פעם חלמתי על לילות לבנים עם מחשב ומילים הזויות וכואבות. היום אני חולמת עליך. אותך. אותנו. את כל המסביב. לחשוב שיש לך חלק כ"כ גדול במלחמה שלי בעצמי. ולא כי נלחמת, כי היית חלק ממה שאני מנסה להנות לו עורף. חלק ממני. ואהבה ענקית לך. . מילים מילים הייתה לי הודעה ביום שישי שהלא הייתה חוסכת בדמעות והיא נחמקה, כנראה שזה מה שהיה צריך להיות. לחשוב שהיינו אמורים הערב, לציין את שנות הכרותנו ואני כאן עושה לחיים עם עצמי בשביל להרגיש חלק ממני. אני אוהבת אותך. למרות ואבל ואף על פי ש. נכנסת לי ללב בצומת הדרכים שלי בין מי שהייתי למי שרציתי להיות. [זה לזכור להאמין שהחיים הם לא סתם. הכל חלק ממשהו, כמו שאנחנו שחקנים והעולם במה או שאר קלישאות ידועות. אני ממשיכה לחלום אותך ואיתך אבל מקווה בתוך תוכי שעברת לי כדי שאני לא אצטרך להתמודד עם אכזבות עתידיות. עם סיפורים שאני לא החצי השני בהם. אני לא מפסיקה להתפלל שתבין ותעכל ותדע שאני האחת שלך. מהר מהר לפני שיגמר....כל הזמן הזה של השקט שמהבהב לי. הכי הייתי רוצה שתיקח אותי ותבטיח לי שזו אני. שנגמרו הבחירות ונגמרו התקופות ואני אדע לא לקחת כלום כמובן מאליו אבל אשמח עד השמיים על זה שאתה פה לצידי. איתי. ואני יכיל את עצמי והדפקות שלי ומידי פעם יעצור לנוח לך על הכתף. ואנחנו נבנה משהו טוב מכל הרסיסים של החיים שלנו כי פעם חשבתי ששנינו שבורים מהחיים אני חושבת שהיום אני יכולה להגיד שאתה חי אותם [בלי עין רעה] ואני נשברת מרסיסים של עצמי ומחיצי רעל ונרגעת מהאיזון שכאילו יש לי. כאילו עד שזה יהיה אמיתי. עד שזה יחלחל ויהיה חלק ממי שאני. וחלק מתהליך שעברתי]. . קטן שלי [אתה הכי לא קטן אבל בחרנו בכאלה שמות חיבה הפוכים מאיתנו...] אני מתגעגעת ואוהבת ומחכה ומקווה שתתעורר אליי. ואם לא מקווה שאני אתעורר לעצמי. בלי כל התבניות. . מצטערת. אני צורחת געגוע אילם. והמקום הזה הוא המקום לכל הצרחות שלי שהשתקתי. והאותיות האלה, והמילים והמשפטים הם הכי לא שקטים בשבילי. הם הכי אני. אני זועקת לשמיים, לסימן.
זה להגיע לנקודה הזו בשביל להרגיש. ואיך צורחים געגוע? איך צורחים שנים? איך אני הולכת ומתרחקת מהרגש בשביל האיזון והולכת לשם בשביל להרגיש. . פעם חלמתי על לילות לבנים עם מחשב ומילים הזויות וכואבות. היום אני חולמת עליך. אותך. אותנו. את כל המסביב. לחשוב שיש לך חלק כ"כ גדול במלחמה שלי בעצמי. ולא כי נלחמת, כי היית חלק ממה שאני מנסה להנות לו עורף. חלק ממני. ואהבה ענקית לך. . מילים מילים הייתה לי הודעה ביום שישי שהלא הייתה חוסכת בדמעות והיא נחמקה, כנראה שזה מה שהיה צריך להיות. לחשוב שהיינו אמורים הערב, לציין את שנות הכרותנו ואני כאן עושה לחיים עם עצמי בשביל להרגיש חלק ממני. אני אוהבת אותך. למרות ואבל ואף על פי ש. נכנסת לי ללב בצומת הדרכים שלי בין מי שהייתי למי שרציתי להיות. [זה לזכור להאמין שהחיים הם לא סתם. הכל חלק ממשהו, כמו שאנחנו שחקנים והעולם במה או שאר קלישאות ידועות. אני ממשיכה לחלום אותך ואיתך אבל מקווה בתוך תוכי שעברת לי כדי שאני לא אצטרך להתמודד עם אכזבות עתידיות. עם סיפורים שאני לא החצי השני בהם. אני לא מפסיקה להתפלל שתבין ותעכל ותדע שאני האחת שלך. מהר מהר לפני שיגמר....כל הזמן הזה של השקט שמהבהב לי. הכי הייתי רוצה שתיקח אותי ותבטיח לי שזו אני. שנגמרו הבחירות ונגמרו התקופות ואני אדע לא לקחת כלום כמובן מאליו אבל אשמח עד השמיים על זה שאתה פה לצידי. איתי. ואני יכיל את עצמי והדפקות שלי ומידי פעם יעצור לנוח לך על הכתף. ואנחנו נבנה משהו טוב מכל הרסיסים של החיים שלנו כי פעם חשבתי ששנינו שבורים מהחיים אני חושבת שהיום אני יכולה להגיד שאתה חי אותם [בלי עין רעה] ואני נשברת מרסיסים של עצמי ומחיצי רעל ונרגעת מהאיזון שכאילו יש לי. כאילו עד שזה יהיה אמיתי. עד שזה יחלחל ויהיה חלק ממי שאני. וחלק מתהליך שעברתי]. . קטן שלי [אתה הכי לא קטן אבל בחרנו בכאלה שמות חיבה הפוכים מאיתנו...] אני מתגעגעת ואוהבת ומחכה ומקווה שתתעורר אליי. ואם לא מקווה שאני אתעורר לעצמי. בלי כל התבניות. . מצטערת. אני צורחת געגוע אילם. והמקום הזה הוא המקום לכל הצרחות שלי שהשתקתי. והאותיות האלה, והמילים והמשפטים הם הכי לא שקטים בשבילי. הם הכי אני. אני זועקת לשמיים, לסימן.
