דווקא בתוך קשיים חשה את ההרמוניה

nataly36

New member
דווקא בתוך קשיים חשה את ההרמוניה

ממש תקופה קשה עברה עלינו. מישהו מאד קרוב אלינו ממש דעך מול עינינו... ונפטר לפני שבוע. סרטן. אלים במיוחד. קשה לתאר את העצב שחשנו. שוחחתי איתו המון בשעת מחלתו. הם גרים ממש מולינו. כיוון שכאן זה ישוב קטן, הקשר עם השכנים הוא מאד קרוב. למרות שביולוגית יש גם לי וגם לבעלי אחים ואחיות רבים - שיהיו בריאים. - הקשר עם השכנים/חברים שלנו הוא הרבה הרבה יותר קרוב. יומיומי. לא באתי לכתוב הודעת דיכאון - כי למרות העצב הרב, אני חשה עם עוצמה . רוממות רוח. כאשר הוא היה מאד חולה - זכיתי לראות את המשפחה שלו הנפלאה מתפקדת ועוטפת אותו בחום - שקשה לתאר. לא הבנתי, ועודני לא מבינה את דרכי הקדוש ברוך הוא. השאלה הקשה "למה?" נשארת ללא תשובה, ובכל זאת אני יודעת - בידיעה עמוקה עמוקה שגם אם לא רואים אותה - יש סיבה. שהעולם לא סתם מסתובב. קשה להסביר את ההרגשה, ואיני רוצה שזה יתפרש כאדישות למצוקה או לכאב. - כי זה לא כך. מזמן מזמן לא חשתי כל כך עצובה, חסרת אונים מול מציאות הכל כך גדולה ממני. ובכל זאת, יודעת, בידיעה עמוקה עמוקה - שיש לכל סיבה ושהעולם מאוזן וטוב. ..... דבריי קצת מבולבלים? אכן. כי אני בהחלט מזועזעת מכל מה שחשתי ושאני חשה.... אך עדיין חשה בלב פנימה, עמוק עמוק - שיש הרמוניה. שהכל מאוזן. תהנו מנקיון פסח! זה הזמן לנקות גם את הנפש!
 

mikilk

Active member
../images/Emo201.gif../images/Emo24.gif האיזון בחיינו

האיזון בין הטוב והרע, הקל והקשה, החיים ההרמוניים והתנודות שבדרך. בעיני כל המכלול הזה הוא החיים וזה מה שמוביל אותנו להרמוניה. חוויתי קשיים כפי שאת מתארת, לצערי יותר מדי פעמים, הפעם האחרונה כשישבנו ליד מיטתה של גיסתי הגוססת בעודה כל כך צעירה... מהעצב וחוסר האונים לומדים שיעורים - מקבלים פרופורציות. והלוואי שלא היו, אבל הם נמצאים והם ענפים של אותו עץ המוגדר כמכלול החיים שלנו. חזקי ואמצי - פסח ואביב לפניך.
 

nataly36

New member
פרופורציות - זה שם המשחק!

אכן נותן דבר בסיסי וחשוב. לפתע אני כל כך מעריכה את החיים בכלל ואת שלי בפרט..... יש רגעים שאני חשה שאני לא בסדר בתחושה שלי - כאילו מול העצב העמוק הזה שמול חלוני ..... , מבינה את הפרדוקס? אבל כנראה שזהו פרדוקס החיים.
 

אושר361

New member
היה מרגש ומעניין לקרא,נטלי

מחזק אותך בדברייך,ויכולים ללמד את כולנו שיעור מעניין לחיים.
 

liranush39

New member
כ"כ מבינה לליבך!!!

היי... גמני עברתי משהו דומה- חברת ילדות שלי נפטרה מסרטן, ודווקא היום כתבתי לה מכתב שני... געגוע ולפעמים האבדן הזה מכה בי, כ"כ קשה, מציק, לא מרפה. ויש בי איזה "לירני "קטנה שצועקת מבפנים, ומבקשת ללכת לבית חולים – מסרבת כ"כ להאמין שאת כבר לא בין החיים. נזכרת בטלפונים האחרונים, בפעם האחרונה שם!! בבית החולים, איך סירקתי אותך,ושמתי לך בושם אני זוכרת שהסתכלתי עלייך ואמרתי לך כמה שאת יפה.. אפילו לקראת מותך- פנייך הראו כ"כ טוב, כ"כ הרבה אהבה. השבוע שמעתי משפט- שריסק אותי לרסיסים, "את שם למעלה, ואת לעולם לא תחזרי ' לחיים האלה,לכאן!!!"- ופרצתי בבכי, לא הצלחתי לישון- למרות שהחברים הטובים ניסו לעודד, להצחיק, זה עזר אבל מעט.. ופתאום נזכרתי באותם רגעים שהייתי באה לבקר אותך, חוזרת עם דמעות בעיניים- מתקשה לעכל את המראה שלך,מתקשה לעכל מה את באמת עוברת. את חסרה לי, וכמה שאני יודעת שעמוק בפנים את איתי עדיין- את חסרה, אז כן- אני צוחקת המון, שמחה באמת בלב ובנשמה- אבל יש גם כאב לא קטנטן שלפעמים הוא מגיע- ומביא איתו הרבה דמעות ובאובדנך- את גורמת לי לשאול את עצמי כ"כ הרבה שאלות.... מה חשוב בחיים האלה?,איך אני אמורה לחיות אותם עכשיו? אז אני משתדלת להעריך כל רגע- ופחות להוציא אנרגיות על שטויות, מחבקת את המשפחה, את ההורים, ומודה כל יום לאלוהים. על זה שכולם בריאים, על זה שמקיפים אותי אנשים באמת אוהבים- וגם כאלה שכייף לי להיות בחברתם, ואם לפני שלושה שבועות הייתי בוכה מספר פעמים היום אני בוכה כבר הרבה הרבה פחות- אבל את איתי, בנשמה- ואני בטוחה שטוב לך שם, ואני בטוחה שאת שומרת עליי שם במרומים, ליליאן שלי- לעולם לא אשכך אותך- לפעמים אני כ"כ מתגעגעת...!!!
 

nataly36

New member
מרגש המכתב שלך

נראה שהיא ממש היתה קרובה אלייך. שתמכת בה לאורך כל המחלה..... בטוחה שהזמן עושה את שלו. למרות שיש הבזקים של געגוע שבא והולך.
 
למעלה