דוק' בחו"ל

אתם מתווכחים על תפוחים ותפוזים

המבנה של תכנית הלימודים של מיס סקוטלנד, כפי שהיא מתאתר אותה (לא רק כאן, גם בקומונה לשעבר ובפורום לומדים בחו"ל) שונה מהמבנה של תכנית לימודים מקבילה בישראל באופן שבו מוגדרות המטרות מהתואר. זה לגיטימי לגמרי, ואפילו הגיוני, להגדיר שתיזה תמשך ארבעה חודשים כי היא נועדה רק להכשיר חוקר למחקר. ואם ככה מגדירים את המטרה של תיזה של תואר שני - אז טוב ויפה. אם לעומת זאת מגדירים אחרת את המטרה של תיזה לתואר שני, ובפרט - כזו שתשיג תוצאות מחקריות ראויות, אז לא המטרה שתיזה נועדה להשיג היא שונה - ומסגרת הזמן המוקצבת לה היא שונה. אין טעם להתווכח על אם זה טוב יותר מאחר, כי גם אם בשתי תכניות הלימוד יש מרכיב של קורסים ומרכיב של עבודת מחקר - אם המטרות הן שונות - אז אין שום הכרח שמסגרת הזמן תהיה שונה. אישית, דווקא הייתי מעדיפה מסגרת כמו זו שמיס סקוטלנד מתארת, בתור מישהי שאף פעם לא הסתירה, גם לא מהמנחה שלה, שאינטרס מס' 1 הוא לסיים כמה שיותר מהר. והמנחה באמת היתה מועילה ועשתה כל מה שביכולתה לעזור אבל לאורך כל הדרך היא התעקשה לראות תוצאות שיהיו בבחינת חידוש. גם כאשר במפורש היו מספיק תוצאות שיצדיקו תיזה שתדגים יכולת לערוך מחקר - מבחינתה זה עדיין לא היה מספיק עד שאני לא מראה משהו שהוא בבחינת "חידוש". יתרה מזו, אני יודעת בוודאות שהיא לא תופסת את התפקיד שלה כמנחה בתור "לתמוך בסטודנט על מנת שילמד איך להיות חוקר". לא, היא חוקרת - וזה בדיוק מה שהיא מצפה מהסטודנטים שלה. בהתאמה, אין בכלל מה לדבר על מסגרת זמן של ארבעה חודשים מההתחלה ועד הסוף, במיוחד שהיא גם תומכת נלהבת בגישה שבה הסטודנט מוצא את הבעיה שמתאימה לו, והיא, בדיוק כפי שנגזר מהתואר - "מנחה". מבחינתה - מחקר לוקח את הזמן שהוא לוקח, בגבולות הסביר. זה לא טוב או רע, זו פשוט גישה אחרת. לגיטימי לשאול אילו מהגישות מועילה יותר למטרה כזו או אחרת (נגיד, אם לא מתכוונים להמשיך הלאה לתואר מחקרי, אז למה שיהיה כזה חשוב להביא תוצאות חדשניות?), אבל נראה לי שהדיון על טיב השיטות עצמן הוא קצת ריק מתוכן. מה זאת אומרת ששיטה אחת יותר "טובה" משיטה אחרת? טובה למה? זה הכל תלוי מטרה.
 
את רוצה להגיד לי

שהמטרות שישראל ובריטניה (לשם הדוגמא בלבד) שמו לעצמן לתואר שני שונות בתכליתן? איך זה יכול להיות? הדברים האלו לא אומרים להיות מסונכרנים פחות או יותר? יש לי תחושה, שלפני 30-40 שנה השיטה בישראל עבדה באותה צורה ולאט לאט עם השנים היא קיבלה איזה פורמט אחר. אולי קצת בגלל איבוד שליטה וירידה במשמעת, אולי כי רוצים להוריד את מספר הסטודנטים לתארים מחקריים, אולי בלי סיבה אמיתית... מי יודע.
 

helene

New member
לא חושבת שזה עניין של משמעת

אלה עניין של משאבים. בארץ אין מלגות קיום רבות למסטרנטים. הרבה פעמים אנשים צריכים לעבוד במקביל לקורסים וכתיבת התזה(בדברים שבכלל לא קשורים למחקר). בנוסף הקורסים לא תמיד מותאמים טוב לנושא.( שוב בגלל מחסור בתקנים וצמצום של מבחר הקורסים) את סיפרת שהיה לכם קורס שמטרתו הגשת הצעת מחקר נדמה לי. אצלנו זה לא קיים. את הצעת המחקר שלי אמנם כתבתי ביומיים ( אחרי חצי שנה של קריאת חומר) אבל לבד בלי שמישהו הסביר לי על זה יותר מדי (המנחה שלי כמובן אמרה לי מה המטרה של הצעה כזאת. אבל את כל השאר עשיתי לבד). אין בארץ ( לפחות ממה שאני רואה) את ההכוונה המרוכזת שסטודנטים בחו"ל מקבלים. וגם נדמה לי שהנושאים שלנו נוטים להיות קצת יותר "בומבסטים" כי מראש מגדירים את משך התואר לשנתיים. אני יודעת שאת הנושא שלי למשל אין סיכוי לסיים ב-4 חודשים. אבל זה הנושא שקיבלתי, אני מאוד אוהבת אותו ואין לי כוונה לשנות אותו (אולי רק לצמצם קצת). ובארץ כן מצפים מהתזה לחדש משהו. זה לא רק סמינר גדול שבו רוצים לראות איך את מתמודדת עם שאלת מחקר. זאת צריכה להיות איזושהי תרומה חדשה למחקר. אני דווקא בעד השיטה שאת מתארת. אני פשוט מניחה שזה משהו שדורש יותר משאבים שכרגע אין לנו.
 
זה דווקא דורש פחות משאבים בטווח הארוך

זה רק עניין של רה-ארגון ושינוי חשיבה. הקורס שמטרתו להגיש הצעת מחקר לא קיים בכל הפקולטות. למעשה הוא קיים רק במדעי המחשב וכל שאר החוגים מסתדרים בלעדיו. באופן כללי האקדמיה בישראל הרבה יותר "נזילה" מאשר כאן. גם בתואר הראשון מאפשרים לגרור ולגרור מעבר לשלוש שנים מה שלא אפשרי כאן וכו' וכו'.
 

helene

New member
טווח ארוך

זאת בדיוק הבעיה בארץ. אף אחד לא חושב על זה. עסוקים בלפתור בעיות נקודתיות ורק מה שדחוף. בגלל זה זה נראה כמו שזה נראה.
 
כן זה בדיוק מה שאני אומרת

אבל אני מסתייגת מהקביעה שלך שהשוני נובע מדרדור באיכות או איבוד שליטה: אני לא יודעת איך דברים עבדו בישראל לפני 30-40 שנה, אבל אני לא חוויתי שום סימן של אקדמיה עם איכות "מדורדרת", נהפוך הוא. יכול להיות שאני טועה, יכול להיות שזו רק החוויה שלי ושל מי שלמדו איתי ועבדו איתי (גרוע ככל שזה עשוי להשמע, חוג המכרים שלי בישראל לא כולל אנשים שאין להם תואר שני או דוקטורט) אבל בכל מקרה, אני לא מאלו שגורסים שאקדמיה בישראל צריכה להרגיש רע: מעולם לא נתקלתי בשנותי באקדמיה בישראל בדלות אקדמית מכל סוג שהוא. אני עובדת עכשיו עם אנשים שהם בוגרי מיטב האוניברסיטאות שיש לאנגליה להציע, ואין לי שום אינדקציה שהיא שההשכלה שהם קיבלו עולה במשהו על זו שאני קיבלתי. כשבן זוגי עמד בפני חיפוש עבודה, פעמיים, התחרו עליו מקומות שבוגרי אקספורד יורקים דם כדי להתקבל אליהם. הוא בעצמו משמש כיום כאחד מהמראיינים מדי פעם, וחד משמעית - לא ראה שום סימן לכך שהאקדמיה באנגליה מייצרת באופן עקבי בוגרים מצויינים. אבל מה? כאן יש תעשייה עשירה הרבה יותר, כלכלה עשירה הרבה יותר, והיצע משרות הרבה יותר גדול, מסוגים שונים ומשונים. אין שום סיבה בעולם שתואר שני יהיה "יותר" מתואר שני. להערכתי, לא כך בישראל. במיוחד בתחומים של מדעים מדוייקים, זה כביש שמתפצל לשניים: או האקדמיה, או תעשיית ההייטק. ובשני התחומים, במדינה נורא קטנה ששמה דגש אינטנסיבי על השכלה גבוהה - יש הישגיות גדולה. גם בעבודה וגם באקדמיה, זה מעולם לא היה מספיק להיות "בסדר", זה תמיד היה להיות "מצויין". בהתאמה, לא היה כזה דבר, מאמרים שלא מתקבלים, או אנשים בלי פרסומים. האם יש פרופסורים זרקנים? בוודאי. אבל הם מיעוט בתרבות אקדמית שחותרת להיות כל הזמן על המפה, וזה משהו שאני חושבת שהיה קיים גם לפני 30-40 שנה. לשאלתך על סינכרון - לא, הם לא מסונכרנים אחד עם השני. ואין בזה שום דבר חריג. זה לא רק שישראל או אנגליה לא מסונכרנות בינן לבין עצמן, כך זה גם עם סין, עם גאנה, עם מצרים, עם יפן. ובסופו של דבר, הכל חוזר לשאלה "מהי המטרה?" אם זה להתקבל ללימודי דוקטורט באוניברסיטה נחשקת, אז כן, מאסטר שאולי נמשך קצת יותר זמן אבל שהיו בו תוצאות מחקריות עשוי לעזור יותר. את בעצמך אמרת - מבין האנשים התוכנית שלך, את הוצאת פרסום, ועוד כמה אנשים, בוודאי לא כולם. אז אותם אלו שלא פרסמו, אם הם ייבחנו מול אנשים שכן היו להם פרסומים מעניינים, עשויים להיות בעמדת נחיתות. אם זה להתקבל לעבודה, אז שוב, תלוי איזו. ובגדול - את צודקת, אין באמת צורך במסע חציית ים סוף רק בשביל להוציא תואר שני. אבל האוניברסיטאות בישראל בוחרות כך. (אני מסייגת, למדתי רק בשתיים. חברים שלי למדו בייצוג נאה של היתר)
 

משוש30

New member
אני אוהבת את השיטה בארץ. אמנם לקח לי

שלוש שנים לסיים את המאסטר אבל באמצע תרגלתי 5 קורסים שונים, יומים בשבוע ניהלתי פרויקט באוניבסיטה וילדתי את בני הראשון. אבל כשסיימתי בעצם הייתי לי כבר הצעת מחקר לדוקטורט מה שבסופו של דבר חסך לי שנה
. יש לי פרסום אחד מהמאסטר בדרך פרסום נוסף שמבוסס עליו והוא חשדני לחלוטין. אני בהחלט גאה בו
 

משוש30

New member
חדשני לא חשדני, זה מה שקורה כשמקלידים ביד

אחת עם שני ילדים מייללים באמצע...
 
זה לא שיש לך אופציה

ואם כבר אז באמת להסתכל על חצי הכוס המלאה. מה ששכחתי להזכיר קודם זה שמשך הזמן הארוך מאד שבו לוקח לסיים תואר שני, והנפח העצום שמשוייך לזה, גורם לסטודנטים לנשור באמצע ו/או לוותר על התיזה. זה קרה לשלושה חברים שלי ובעיני זה ממש חבל ותוצאה של התנהלות. (אני יודעת שמישהו פה עלול לומר שזו עוד משוכה בדרך שמסננת על מנת להשאר רק עם מאסטרנטים מעולים אבל בעיני זה לא טיעון רלוונטי)
 

bioc1

New member
חחח

אני הגשתי 5 חודשים אחרי הזמן...אני מניחה שאני אצטרך לשלם קנס כספי
 
על פי רוב אפשר לדחות

עד כמה שהבנתי מהמנחה שלי, רוב הסטודנטים דוחים את מועד הגשת התיזה (נו, אני בחברה טובה
), ומי שמאחר בהגשה מבקש בקשה מיוחדת, שהמנחה צריך לחתום עליה ולשלם קנס. איפה זה "אצלנו", שלא הייתה אפשרות לשום דחייה?
 
ברור שאני לא יודע במדוייק,אבל לרוב זו

הערכה סבירה לסיים תזה בשנתיים~ עד כשנתיים וחצי. לא לחינם הזמן הרשמי לתואר שני מוגדר כשנתיים.
 

22ק ו ס ם

New member
ומה חברה שלך אומרת?

לא נראה לי שאתה אומר לה לבוא איתך בלי הכנה, כי עובדה שאתה מדבר על זה לפחות שנתיים לפני שזה יקרה. אני לא יודע במה היא עוסקת אבל יש ויזות שמאפשרות לבן הזוג לעבוד. לא תמיד קל למצוא עבודה או לשלב בני זוג בלימודים בחו"ל, אבל אם תיכנס לפורום לומדים בחו"ל תראה שיש הרבה דוגמאות לזה ככה שזה לא בשמיים. השאלה מה היא חושבת על כל העסק הזה והאם היא תרצה לעבור לחו"ל מבחינה עקרונית. קח בחשבון שאתם יכולים לתכנן כך שתלמדו ביחד באותו מוסד או במוסדות שקרובים זה לזה גיאוגרפית מה שיכול מאוד להקל על שניכם.
 
אני חייבת לשאול

אתה והחברה שלך חושבים על להתמסד בקרוב? כלומר, הקשר כבר הגיע לשלב הזה? כי אם לא, אז יש סיכוי טוב שהיא תלחץ מעצם ההתעסקות שלך בזה. אני מכירה אותך (וירטואלית) מזה כמה שנים כטיפוס שחושב מאוד מאוד קדימה, אבל לפעמים זו התעסקות לא הכי טובה. תתמקד קצת יותר בעכשיו, ועוד שנה אלוהים גדול...
 

helene

New member
הצעה

יש דבר כזה שנקרא דוקטורט משולב. אני לא יודעת אם זה קיים בתחומי המדעים המדוייקים אבל אולי שווה לך לברר. הרעיון הוא שהדוקטורט שלך הוא פרויקט משותף של שתי אוניברסיטאות ( אחת בארץ ואחת בחו"ל) אתה מקבל מנחה מכל מחלקה ומחלק את הזמן שלך בין השהיה בחו"ל לשהיה בארץ ( שנתיים פה, שנתיים שם בדרך כלל). יש גם מלגות שמיועדות במיוחד פרוייקטים כאלה. למי שקצת קשה להתנתק מהארץ ל-4 שנים מסיבות כאלה ואחרות. זה נראה לי פתרון די טוב.
 

tinkerpan

New member
מזדהה מאוד עם הדילמה

אני כל כך מזדהה עם הדילמה שלך, ואני ממש נקרעת בין האפשרויות. מצד אחד, החוג שלי מפמפם כל הזמן שחשוב מאוד שנעשה דוקטורט בחו"ל, המנחה שלי לוחצת עליי לעשות את זה וכל הזמן מדגישים שחסרים מקומות עבודה, ולכן אנחנו זקוקים ליתרון של דוקטורט בחו"ל. כשאני קרובה לחוג שלי, אני מאוד משתכנעת. ברגע שאני מתרחקת מהחוג (כמו בשביתה האחרונה, שבה נמנעתי בכוונה מהאוניברסיטה), אני פתאום מתחילה לתהות בשביל מה אני צריכה את זה בכלל?! בן הזוג שלי החליט שהוא לא רוצה לעשות דוקטורט, אז זה אומר שאני סוחבת אותו סתם כך לכמה שנים, כשבארץ יש לו עבודה מצוינת והכנסה טובה. חוץ מזה, אלה 4 שנים קריטיות בתכנון החיים שלי, שתכננתי להתחתן בהם ולהוליד ילד ראשון. נראה לי שקצת מפחיד להוליד ילד ראשון בלי שהמשפחות שלנו מחזיקות לנו את היד... ברגעים כאלה אני גם מתחילה לחשוב שאני אמצא עבודה בתחום גם בלי דוקטורט בחו"ל... אבל אז אני חוזרת לחוג, והכול חוזר חלילה. אני אשמח לשמוע חוויות ממישהו שעשה דוקטורט בחו"ל ועשה את צעדיו הראשונים בתכנון המשפחה בניכר.
 
למעלה