דיון: מיהו יהודי?

SupermanZW

Well-known member
דיון: מיהו יהודי?

1) מי שאמו יהודיה או גויר גיור אורתודוכסי? 2) מי שאביו יהודי או אמו יהודיה או גויר גיור אורתודוכסי? 3) מי שאמו יהודיה או גויר (לא משנה האם הגיור היה אורתודוכסי או לא)? 4) מי שאביו יהודי או אמו יהודיה או גויר (לא משנה האם הגיור היה אורתודוכסי או לא)? 5) מי שתודעתו יהודית? 6) מי שתודעתו יהודית וגם אמו יהודיה או גויר גיור אורתודוכסי? 7) מי שאביו או אמו יהודים או גויר (לא משנה האם הגיור היה אורתודוכסי או לא) וגם תודעתו יהודית? 8) מי שאמו יהודיה או גויר גיור אורתודוכסי או תודעתו יהודית? 9) מי שאביו יהודי או אמו יהודיה או גויר (לא משנה האם הגיור היה אורתודוכסי או לא) או שתודעתו יהודית? 10) מי שאביו יהודי או אמו יהודיה או גויר גיור לא אורתודוכסי או שתודעתו יהודית? אנא בחרו את המודל הנכון לדעתכם.
 

SupermanZW

Well-known member
נימוקים בבקשה

מדוע קובעת דווקא דת האם ולא דת האב? מדוע לדעתך גיור אורתודוכסי תקף ולא אורתודוכסי לא תקף? למה הופך מי שמתגייר בגיור לא אורתודוכסי, אם אינו יהודי מהו?
 

masorti

New member
כי זו ההלכה.

גיור לא-אורתודוכסי אינו תקף, משום שהגוף המגייר לא הוסמך לכך. בדיוק כפי שתואר מאוניברסיטה שאינה מוכרת ע"י המועצה להשכלה גבוהה - אינו תואר תקף. למה הופך מי שמתגייר בדיור לא-אורתודוכסי?... הוא לא הופך לכלום. הוא נשאר בדת שהיה בה לפני ש"התגייר".
 

SupermanZW

Well-known member
לכל עדה הלכה משלה ולכל זרם הלכה

משלו. ברור מאליו שהאורתודוכסים לא יסמיכו את הרפורמים ולהיפך אך לא האורתודוכסים ולא אף זרם אחר יכול לטעון שיש לו בעלות על ההלכה או זכות וטו על הזרמים האחרים. האורתודוכסים הסמיכו את עצמם להלכה ולא איזשהו גוף שמפקח עליהם ולכן אין המקרה דומה למקרה האוניברסיטה המוכרת ע"י המל"ג או לא, מעל זרמי היהדות אין גוף הקובע למי לתת הכרה ולמי לא ולמעשה כל זרם נותן את ההכרה ואת ההסמכה לעצמו, כך שאין הנמשל מתאים למשל.
 

masorti

New member
טעות בידך...

בראשית היתה האורתודוכסיה. במאה ה-19 פרשה ממנה קבוצה קטנה של רבנים ומשכילים (בגרמניה) והקימה את תנועת הרפורמה. על פי החוק, כשקבוצת עובדים או אפילו שותף זוטר פורשים מחברה מסחרית גדולה - כל הזכויות על המותג נשארים בידי החברה המקורית. אם ברצון הפורשים להקים חברה מתחרה, עליהם לעשות זאת תחת שם חדש ולהיזהר ממוצרים מועתקים ומהטעיית הציבור. המסקנה היא שהבעלות על המותגים "הלכה" ו"רב" (שלא לדבר על מותג-העל "יהדות" שממנו נובעים כל השאר) מצויה בידי האורתודוכסיה, ואין לזרמים האחרים רשות להשתמש בהם אלא באישור האורתודוכסיה. כמובן שהרפורמים רשאים ליסד דת חדשה או "כנסייה" חדשה משלהם, אלא שעליהם להבהיר שלא מדובר בהלכה במובנה היהודי-דתי, וכהני הדת שלהם אינם רבנים יהודיים (אלא אנשים בעלי תואר "רביי"), ושגיור שהם מבצעים אינו גיור יהודי אלא המרה לזרם שלהם בלבד, וכיו"ב.
 

SupermanZW

Well-known member
גם האורתודוכסיה השתנתה עם הזמן

עקרון השינוי והתאמת ההלכה לחיים גלום ביהדות מראשיתה, כמאמר חז"ל: "/וחי בהם, ולא שימות בהם" (בבלי, יומא פה) -- המסורת וההלכה נועדו כדי שנוכל לחיות על פיהן. היהדות הלא אורתודוכסית אינה סטייה מן היהדות ההיסטורית, ההיפך הוא הנכון. מראשיתה הייתה היהדות מתקדמת, תורת חיים, כדברי חז"ל: "וחי בהם" - המסורת וההלכה ניתנו לנו כדי שנוכל לחיות על פיהן. היהדות לבשה ופשטה צורה מדור לדור, והתאימה עצמה לתנאי הזמן והמקום. משנצטמצמה תפישת היהדות להלכה בלבד, התגבשה הדעה כי היהדות אינה אלא קודקס של דינים ומצוות. עם התחזקות תפישת "כזה ראה וקדש" גברה ההתנגדות לכל שינוי והתפתחות. אל התהליך הפיסי והרוחני של הסתגרות היהודים בגיטאות התלווה החשש מהיחשפות לעולם הרחב, ועימו פסקה ההתפתחות שהייתה ייסוד היהדות. היהדות הלא אורתודוכסית תואמת את היהדות ההיסטורית כפי שנתקיימה כמעט אלף וחמש מאות שנים. הרושם כאילו האורתודוכסיה היא אשר שומרת את היהדות "האמיתית" - מוטעה בעיקרו.
 
מיהו יהודי? - 10 תשובות אפשריות

תודה למנהל הפורום SupermanZW על פתיחת הדיון החשוב באחת הסוגיות המרכזיות בשיח היהודי עכשווי. דיון בסוגיית מיהו יהודי מופיע באתר יהדות: מהות ותוכן בכתובת: http://www.success.co.il/Judaism/index.html אפשר להיכנס לאתר הפרוייקט מדף-הבית שלי בכתובת: http://www.success.co.il האתר מבוסס על מחקר מקיף בהשתתפות 54 חוקרים, אנשי רוח, ורבנים, ובהם: פרופ' אלחנן אדלר (מדעי המידע, בית הספרים הלאומי); פרופ' משה אזר (לשון עברית, אוניברסיטת חיפה); פרופ' משה אידל (קבלה, האוניברסיטה העברית); ד"ר שלמה אלבז* (יהדות צפון אפריקה, ירושלים); פרופ' גרשון בקון (היסטוריה יהודית, אוניברסיטת בר אילן); ד"ר צבי בקרמן (חינוך יהודי, האוניברסיטה העברית); ד"ר מרדכי בר-און (תולדות מדינת ישראל, המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה, יד יצחק בן-צבי, ירושלים); המשוררת פרופ' חמוטל בר-יוסף (ספרות עברית, אוניברסיטת בן גוריון); ד"ר יאיר ברקאי (מקרא ומדרש, מכללת ליפשיץ); ד"ר דב גולדפלם (חינוך יהודי, מכללת ליפשיץ); מיכאל גרוס (מקרא, מכללת ליפשיץ); ד"ר הנרייט דהאן כלב (מחשבה מדינית ופוליטיקה ישראלית, אוניברסיטת בן גוריון); פרופ' סרג'ו דלה-פרגולה (דמוגרפיה, יהדות בת זמננו, האוניברסיטה העברית); פרופ' יובל דרור (היסטוריה של החינוך בישראל, אוניברסיטת ת"א ומכללת אורנים); ד"ר דבי וייסמן (חינוך יהודי, תרבות יהודית, מכון מנדל למנהיגות); הרב צבי וינמן (הלכה ומשפט עברי, פרקליט רבני); המשורר בלפור חקק (תוכניות לימודים, משרד החינוך והתרבות); הרב ד"ר דניאל טרופר (ספרות רבנית, היסטוריה יהודית, מכון גשר); הסופר פרופ' אברהם ב. יהושע (ספרות עברית, אוניברסיטת חיפה); פרופ' צפורה כגן (ספרות עברית, אוניברסיטת חיפה); ד"ר יונתן כהן (מחשבת החינוך היהודי, האוניברסיטה העברית); העיתונאי אבי כצמן (תקשורת, תרבות ישראלית, מכון מנדל); פרופ' אסא כשר (פילוסופיה, אתיקה, הגות יהודית, אוניברסיטת תל אביב והמכללה לביטחון לאומי); פרופ' שמעון לוי (תיאטרון יהודי, אוניברסיטת תל אביב), ד"ר חיים ליכט (ספרות התלמוד, אוניברסיטת חיפה); פרופ' צבי לם* (חינוך, האוניברסיטה העברית); פרופ' עפרה מאיר* (ספרות התלמוד והמדרש, אוניברסיטת חיפה); הסופר אהרון מגד, ספרות עברית, תל אביב); ד"ר אליעזר מרכוס (חינוך, פולקלור וספרות עממית, ירושלים); פרופ' בצלאל נרקיס (אמנות יהודית, האוניברסיטה העברית); המחזאי יהושע סובול (מחזאות ישראלית, קיסריה); הרב ד"ר עמוס סמואל (תלמוד, מכללת ליפשיץ); חיים עציץ (חינוך יהודי, ירושלים); המשורר ד"ר אדמיאל קוסמן (פילוסופיה, אוניברסיטת פוטסדאם, גרמניה); ד"ר עזרא קופלביץ' (סוציולוגיה יהודית, מכללת רופין); ד"ר נדב קשטן (היהדות בעולם הים תיכוני העתיק, אוניברסיטת חיפה); ח"כ הרב אברהם רביץ (רב וראש ישיבה, דגל התורה); פרופ' אביעזר רביצקי (מחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית); הרב אורי רגב (התנועה הרפורמית, ירושלים); פרופ' מיכאל רוזנק (פילוסופיה של חינוך יהודי, האוניברסיטה העברית); פרופ' מנחם רוזנר (סוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה); פרופ' רוני רייך (ארכיאולוגיה של בית שני, ירושלים, אוניברסיטת חיפה); הרבה ד"ר עינת רמון (פילוסופיה יהודית, פמיניזם יהודי, התנועה המסורתית, מכון שכטר וסמינר הקיבוצים); פרופ' נחום רקובר (משפט עברי, מורשת המשפט בישראל); הרב פרופ' אהרן שאר-ישוב (פילוסופיה יהודית, אוניברסיטת בר אילן); פרופ' אליעזר שביד (מחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית ומכון שכטר למדעי היהדות, ירושלים); פרופ' זהר שביט (תרבות ישראלית, תרבות יהודית, אוניברסיטת ת"א); פרופ' עוזי שביט (ספרות עברית חדשה, אוניברסיטת תל אביב); פרופ' יהושע שוורץ (היסטוריה יהודית, אוניברסיטת בר אילן); ד"ר שמעון שטרן (לימודי ארץ ישראל, גיאוגרפיה של קהילות יהודיות, אוניברסיטת בר אילן); ד"ר צבי שכטר (פילוסופיה יהודית, מכללת גורדון); הסופר משה שמיר* (ספרות עברית, היסטוריה יהודית, תל אביב); פרופ' אביגדור שנאן (ספרות חז"ל, סידור התפילה, האוניברסיטה העברית); פרופ' גרשון שקד (ספרות עברית, האוניברסיטה העברית). 10 האפשרויות להגדרת "יהודי" מופיעות באתר יהדות: מהות ותוכן. חלק גדול מהן הוצעו - לידיעתך מר מסורתי - על-ידי משתתפים אורתודוקסים; כולם יודעי ספר. בברכה, חיים צינס מנהל אתר יהדות: מהות ותוכן www.success.co.il [email protected]
 

masorti

New member
טענתך לחלוטין לא רלוונטית לדיון...

הדיון אינו על "מי צודק" מבחינה רוחנית/תיאולוגית אלא על "מי מוסמך" מבחינה משפטית. מה שקובע הוא המצב במאה ה-19, ברגע התפצלות מייסדי הרפורמה מהמימסד האורתודוכסי. כל מה שקרה עד אז לאורתודוכסיה נעשה ברשות ובסמכות, משום שהיא היתה בעלת ה"מפעל". מאותו רגע שנוצר הפיצול הרפורמים אינם רשאים להשתמש במותג האורתודוכסי, וזאת בלי קשר לשאלה מי מהזרמים קרוב יותר ליהדות של ימי בית ראשון או שני. לפי הלוגיקה שלך, מעצב אופנה שיפרוש מ"כריסטיאן דיור" רשאי לייצר ולשווק שמלות תחת שם המותג "כריסטיאן דיור" אם הוא ישתמש בדגמים שמבוססים על אלה שנמכרו ע"י החברה המקורית לפני 5 שנים (בהנחה שיחזרו לאופנה). הוא יטען בבית המשפט ש"בית האופנה החדש קרוב יותר ל 'כריסטיאן דיור ' המקורי".
 

SupermanZW

Well-known member
לא מדוייק

עד המאה ה19 לא היו היהודים הדתיים מכנים עצמם "אורתודוכסים", רק מאז התחיל הפיצול כונו שלושת הזרמים בשמות המוכרים לנו כיום, אורתודוכסים, רפורמים וקונסרבטיבים, מאוחר יותר התפצלו הרפורמים לשני זרמים, האחד ציוני והשני חסר עמדה בנוגע לציונות, הזרם הציוני שהתפצל מהרפורמים קרוי רקונסטרוקציוניסטי והזרם שאין לו עמדה כלפי הציונות שמר על השם המקורי והוא ממשיך להיקרא רפורמי, כל ה"רפורמים" החיים בישראל אינם אלא רקונסטרוקציוניסטים אך מחוסר ידיעה מכנים אותם הישראלים בשם רפורמים ואף הם עצמם מציגים את עצמם כרפורמים לישראלים שאינם יודעים רקונסטרוקציוניסטים מהם, שמא יחשבו הישראלים שאינם יודעים במה מדובר שהומצא זרם חזש ליהדות. מהמאה ה19 התווכחו שלושת (כיום כבר מדובר בארבעה בגלל התפצלות הזרם הרפורמי לשניים) הזרמים מי מהם מייצג את היהדות המקורית וה"אמיתית" יותר וכל זרם ממשיך לטעון לצדקתו. צריך לזכור שמתחילת היהדות היא התפצלה לזרמים אך אלה היו קטנים ולא משמעותיים ומשום שלא הוכרו ע"י המיינסטרים אינם נחשבים כיום ליהודים, חלקם אף נעלמו (כי כל חבריהם התבוללו) כליל. ארבעת הזרמים המוכרים לנו כיום מקורם בפרושים, הפרושים עצמם היו זרם אחד מבין כמה זרמים שנוצרו ביהדות בתקופת בית שני, בין הזרמים האחרים היו הצדוקים, הבייתוסים, הקראים, האיסיים, הענניים, השומרונים ועוד, מתוכם קיימים בימינו רק הקראים והשומרונים אשר אינם נחשבים כיום ליהודים למרות שהבסיס האמוני שלהם הוא התורה, הזרמים האחרים נעלמו כי כל חבריהם התבוללו או התנצרו. הזרם האורתודוכסי כשלעצמו אינו אחיד והוא כולל בתוכו תת-זרמים רבים, ביניהם ליטאים, חסידים (אשר בעצמם מפוצלים לתת-תת-זרמים), אורתודוכסים מודרניים, דתיים לאומיים (אשר בארה"ב משייכים אותם בטעות לאורתודוכסים המודרניים ובישראל יש הטוענים שאורתודוכסים מודרניים הוא השם האמריקאי לדתיים לאומיים אך בכל זאת אין מדובר בתת-זרם זהה, הסבר יבוא בהמשך), דתיים מזרחיים, ובעלי מנהגים שונים מעדות שונות אשר משייכים עצמם לזרם האורתודוכסי למרות ההבדלים ביניהם אשר לעיתים הם רבים, בנוסף משתייכים גם המסורתיים (לא להתבלבל עם הקונסרבטיבים אשר עברתו את שמם למסורתיים) והדתיים ללא כיפה אשר אין לתת-הזרם שלהם שם עדיין. ההבדלים בין האורתודוכסים המודרנים לדתיים הלאומיים הם כדלהלן: האורתודוכסים המודרנים אינם ציונים בהכרח (בעוד כל הדתיים הלאומיים הם ציונים), אין להם סוג כיפה אחיד (להבדיל מהדתיים הלאומיים אשר רובם חובשי כיפה סרוגה), הדתיים הלאומיים מצויים בתהליך התחרדות (מכאן השם חרד"לים) בעוד האורתודוכסים המודרנים יציבים בהשקפתם, רוב האורתודוכסים המודרנים חיים בארה"ב, קנדה וצרפת בעוד רוב הדתיים הלאומיים חיים בישראל (ומיעוטם במדינות אחרות בדרך כלל באופן זמני). מימי בית שני לא היתה שום אחידות ביהדות, אין שום בסיס לטענה שהיהדות האורתודוכסית היא היהדות המקורית ואף היא אינה אחידה ומורכבת מתת-זרמים רבים.
 

777itamar

New member
התפתחות הלכה, אך לא בוטול

עיקרון יהדות - להתבסס על הלכה מדור לדור ברציפות. הלכה מתפתחת, אבל על בסיס הלכה קיימת. רפורמים כמו נוצרים, פשוט מבטלים הלכה. אז זה לא התפתחות אלא ביטול, גם של הלכה גם של יהדות. עם יהודי נשאר עם בית-כנסת אורטודוקסי, או אחרת, עם אשר נשאר עם בית-כנסת אורטודוקסי, הוא עם יהודי. כך היה גם יהיה. אפילו "אני לא הולך לבית-הכנסת, אבל בית-הכנסת שלי היא אורטודוקסי" (בן-גוריון) יש בעיות חמורות בבה"כ אורטודוקסי מבחינתי. אבל נביאים וחכמים לא פרשו מהלכה אלא התבססו עליה בתיקונה.
 

SupermanZW

Well-known member
טעות בידך, גם הרפורמים מתבססים על

ההלכה. חבל שנסגר זה מכבר פורום יהדות מתקדמת בתפוז, שם היו רפורמים שהיו יכולים להוכיח לך מהכתובים שבכל שינויי הלכותיהם (אשר אתה טוען שמדובר בביטולי הלכות למרות שלא כך הדבר) אנסה בתחילת השבוע הבא למצוא לך את המקורות עליהם מתבססים הרפורמים אם תכתוב לי באופן ספציפי לאיזה "ביטולי" הלכות אתה מתכוון.
 

masorti

New member
אתה טועה עובדתית...

הרפורמים מבטלים הלכות בצורה מוצהרת, ויוצרים הלכות חדשות בתירוץ של "מודרנה" ו"חוסר רלוונטיות". מי שלפחות מנסה ליצור איזו מראית עין של רציפות להלכה המקורית הם הקונסרבטיבים.
 

SupermanZW

Well-known member
יש להם נימוקים טובים יותר

אם תכתוב לי באופן מסודר על "ביטולי" הלכות של הרפורמים אוכל לחפש את נימוקיהם ולכתוב לך אותם.
 

masorti

New member
קראתי את תשובותיך לגבי אש בשבת...

ואתה מוכיח שהרפורמים ביטלו את ההלכה ועשו דין לעצמם. הם החליטו מהי משמעות השבת, ופרשו איזה פסוק לא רלוונטי כך שיתאים להמצאה ההלכתית שלהם. הקונץ הוא לא לספר מעשיות על בייתוסים (שדיניהם בטלים ומבוטלים בלאו הכי) אלא לבנות הלכה על סמך ההלכה האורתודוכסית. ואת זה כמובן שהרפורמים לא עושים. אני לא רואה במה הקונספט שבו השתמשו הרפורמים שונה מהנוצרים. גם הם לקחו כמה פסוקים בישעיהו ובמיכה, והסיקו מהם שמותר להם לשנות את חוקי התורה. ההבדל הוא רק שהנוצרים הלכו רחוק מידי והתנתקו לגמרי מהיהדות.
 

SupermanZW

Well-known member
כן

הרפורמים מתמקדים בפן המוסרי-ערכי של המצוות ומאמינים שתפקיד התורה הוא להדריכנו ע"פ פן זה, בניגוד לאורתודוכסים אשר הפסיקו להתאים את ההלכה לרוח התקופה עם חתימת התלמוד, הרפורמים המשיכו להתאים את ההלכה לרוח התקופה. הרפורמים מסתמכים על הפסוק "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה'" (ויקרא י"ח,5) בפסיקתם שההלכה צריכה היות מותאמת לאורח החיים בכל זמן. לשיטת הרפורמים איסור הבערת אש הוא דוגמה לאיסור מלאכה, משום שנדרש מאמץ ממושך להדליקה בתקופת התנ"ך וגם לא כל אחד ידע איך להדליק אש, מדליקי אש היו בעלי מלאכה ממש, בדיוק כמו בעלי המלאכה שביצעו את אבות המלאכה בביהמ"ק, לפיכך לשיטת הרפורמים אסור לאדם לעשות את מלאכתו בשבת למעט במצב של פיקוח נפש. כידוע בעל מלאכה מתפרנס ממלאכתו והשבת נועדה למנוחה, לפיכך קבעו הרפורמים שאת המלאכה ממנה מתפרנס אדם לא יעשה בשבת, אך פעולות שאינן קשורות למלאכתו אין מניעה שיעשה. הבערת אש אינה נחשבת מלאכה כיום ולפיכך היא מותרת בשבת. השבת היא ייחוד פרקי זמן להתעלות ולקדושה הוא רעיון מרכזי בתרבות ישראל מראשיתה. בלב ליבה של ההשקפה הזאת – השבת, כזכר לבריאת העולם וכזכר ליציאת מצרים. השבת היא אות לשביתת האל ממלאכתו ולמנוחת האנושות. ארבעה מונחים עיקריים מדריכים אותנו בקביעת אורח החיים שלנו בנוגע ליום השבת: קדושה, ייחוד, עונג ומנוחה. * קדושה השבת מתקיימת בבית ובבית הכנסת. ההכנות לשבת בבית, הרגיעה מעמל השבוע, מאכלי השבת, החזרה על פרשת השבוע, ההליכה המשפחתית לתפילה, נרות, קידוש, זמירות וכד', כל אלה נותנים לשבת את טעמה המיוחד בבית. בבית הכנסת הרפורמים מתכנסים מדי שבוע לקרוא בתורה ולשמוע דברי תורה. כמו כן, הרפורמים קשובים לקול האל, קול הזולת וקול הנשמה. הרפורמים שרים, מתפללים, משוחחים ולומדים. אנו מעודדים ועוזרים ליחיד ולמשפחה לעצב את השבת בביתם, בהתאם לבחירתם. * ייחוד השבת השבת מיוחדת משאר הימים, ומעניקה תוקף וכוח לימות החול. ברשות היחיד דוגלים הרפורמים בתהליך מתמשך של קביעת נהגים ליום הזה, המתבססים מסורות עתיקות בשילוב עם מסורת מתחדשת ועל חירויות הפרט. הרפורמים מאמנים כי עיצוב אופיה הציבורי של השבת צריך להביא לאיזון בין רצונם למצות את היסוד הסוציאלי-חברתי של השבת, היסוד המסורתי החשוב לכלל החברה בישראל, ובין התנגדותם לכפיה דתית. * מנוחה במשך ימי המעשה רובנו עסוקים בענייני היום-יום. ביום השבת - "וינח ביום השביעי" (שמות כ, יא). המנוחה מיועדת לא רק לגוף אלא גם לנפש. עבור עצמנו ועבור הסובבים אותנו. * עונג שבת מתבטא ביצירת מסגרת אישית, משפחתית, קהילתית וחברתית - העוזרת ליחיד לחוות את השבת בתפקידה המקורי, כמעין עולם הבא. בשבת שלנו אנו מחפשים ויוצרים את מגוון ההזדמנויות ל"עונג" הגלומות בשבת. "זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ח) "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר-בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב' א-ג) פסוקים אלה הם הבסיס לציווי האלוהי לשמירת השבת בעם ישראל. בכל הדורות ובכל התפוצות, הקפידו ישראל לשמור על צביון השבת בדרכם הם, וכך ייחדו את עצמם מהגויים בקרבם חיו. פנים רבות לה לשבת, כל תפוצה ומנהגיה, כל עדה ודרכיה. המשותף לכולם הוא שיום השבת הינו יום המובדל בקדושה משאר הימים - כפי שנאמר "בכלל זכור את יום השבת לקדשו, שצריך לזכור אותו ולקדשו בין בכניסתו ובין ביציאתו, בכניסה בקידוש וביציאה בהבדלה, לומר שהוא מובדל בקדושה בראש ובסוף משאר ימים" (משנה ברורה, סימן רצו, ס"ק א). ביהדות הרפורמית מדגישים את אופיה החיובי של השבת, כדי שהשבת תהיה באמת יום מיוחד, יום של קדושה והתרוממות רוח, מובדל ממעגל החיים היומיומי באווירה של קדושה, שמחה ועונג. על כן חשובות יותר הן מצוות ה"לא תעשה" של השבת, המודגשות בהלכה: לקדש את השבת בקידוש ובהבדלה, בתפילה בציבור, בקריאת פרשת השבוע ולימוד המקורות. יום להתענגות רוחנית שאין לה פנאי בדרך כלל בימים אחרים. לכבד את השבת חז"ל אמרו "בכסות נקיה", ופירושה בימינו, שאדם יתלבש חגיגית, ינהג חגיגיות בביתו ובסעודות השבת, ויסיר עיסוקי חולין ממחשבותיו. לענג את השבת במאכל ובמשתה. המסורת מציינת את שלוש הסעודות של השבת, על מאכליהם המיוחדים והזזמירות ודברי התורה מתלווים אליהם. על אלה ראוי להוסיף לעונג שבת כל דבר הגורם נחת רוח ומרחיב ליבו של אדם. הגדרת עבודה ומנוחה בשבת המסורת היהודית גורסת כי השבת הוא "יום של מנוחה". חלק חשוב משמירה על אופי השבת הוא קיום הטקסים השונים - קידוש, זמירות, תפילה ולימוד. ואולם, מנוחה בשבת אין פירושה בהכרח רק לקחת יום חופש או לישון עד מאוחר. אי פעילות לבדה אינה יוצרת את השבת. נהפוך הוא, לשבת יש קשר הדוק לחברות, לקהילה, לתפילה וללימוד. היהדות הרפורמית רואה את "מנוחת השבת" בבחירת "עשיה" שהיא היא שמייחדת את היום הזה מימי החול. קיימות כמה דרכים שלפיהן ניתן להחליט אם פעילות מסויימת מתאימה ליום השבת: * האם הפעילות הזו מחדירה בשבת תחושת יחוד? * האם פעילות זו מעוררת תחושה של חוויה או אמונה? * האם פעילות זו תורמת לרוח השבת? * האם פעילות זו מקרבת אותי לעם היהודי? פעילות, שבהזדמנות אחרת היא פעילות של פנאי בלבד, הופכת להיות ביטוי של שבת כשהיא נעשית במודע כהשלמה לפעילויות הקודש, שהן חלק מהמסורת היהודית. ניתן ללמוד על כך ממעשיהם של שלושה יהודים, שכל אחד נותן ביטוי שונה למושג ה"מנוחה" ממעשי היום יום. ההולך ההולך הוא יהודי שמקדש את היום השביעי בכך שהוא בוחר שלא להשתמש במכוניתו, ו/או לשאת כסף ביום השבת. ההולך נמנע משתי פעילויות הכרחיות, לכאורה, בחיים המודרניים, ומנצל את הזמן של שבת אחר הצהריים, להליכה ברגל, לקריאה, לימוד עם קבוצת ידידים, פיקניק, או כל פעילות ברוח זו. במה נבדלים מעשיו של ההולך ממלאכתו בשאר ימות השבוע? התורה מספקת בסיס הגיוני לשביתה ממלאכה. היא מצווה על עם ישראל לשמור על השבת כתזכורת לכך ש"ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ... וינח ביום השביעי... ויקדשהו" (שמות כ', פסוק 10). לאל אין צורך במנוחה ממאמץ גופני, והדבר בא ללמדנו, שהאל שבת מבריאת העולם הפיזי ביום השביעי, וכך שומה עלינו לעשות. ההולך המסתלק משימוש בכליה של הציוויליזציה, מכיר בכך שהעולם אינו יצירה של בני אנוש. בשבת אנו מניחים את העולם הגשמי, כדי לבקש אחר שלמות בעולם הפנימי של האני, החברים והמשפחה. שישה ימים בשבוע אנו מבקשים למשול על העולם, ביום השביעי אנו מנסים למשול באני. שבת אינה רק יום שבו העסקים אינם כרגיל. שבת היא גם יום שהפנאי אינו רגיל, וכך היא הופכת עבורו למוקדשת לפעילויות שהן מטרות בפני עצמן ותהיה מורגשת יותר, אם ישותפו בפעילויות בני משפחה או חברים. אילו פעילויות משחררות אנשים בני זמננו, שיומם עמוס בפגישות, ראיונות וסידורים? הציור, האמנות, המוסיקה והיצירה, יכולים להיות הקוטב הנגדי לסגנון חיים זה, שכן יש בו התבוננות אחרת לגמרי על החיים.
 

777itamar

New member
הדליקו כל אחד כמו לפני 200 שנה

האבן ופתילה עבור הדלקת אש היו לכל איש גם לפני 2000 שנה כמו גם לפני 200 שנה. הדליקו בעצמן סבתות גם דאז. על כן טענה שאיסור לבער אש בשבת - היא בגלל איסור פרנסה, היא טענה לא נכונה. חוץ מזה, לפי הגיון עם פרנסה, היה מותר לבנות למשל בית לעצמו בעצמו, שלא עולה על הדעת בתקופת בית השני. האם יש ספר ההלכה הרפורמית הרשמית עם נימוק להפרת השבת, אשר אתה הבאת?
 

SupermanZW

Well-known member
אכן מותר לאדם לבנות בית בעצמו לעצמו

בשבת לשיטת הרפורמים. בתקופת בית שני נהגו כך הבייתוסים. יש ספרי הלכה רפורמיים אבל כדי להשיג אותם תצטרך ליצור קשר עם רב/ה רפורמי/ת או לקרוא אותם באתרי הרפורמים השונים המתפרסמים בעיקר בשפה האנגלית. אני בטוח שאם נחפש ספר הלכות רפורמי נמצא נימוקים טובים יותר מאלה שאני הבאתי בהודעתי בעקבות חיפוש קצר. כמו כן נוכל למצוא בספרי ההלכות הרפורמיים צידוקים מהכתובים למנהגיהם.
 

777itamar

New member
אבל עם אותו הגין פגום?

אני מבין שלרפורמים מותר. אבל מותר מהגיון פגום, על איסור רק הפרנסה. ראינו שעבור ביעור בשבת הגיון זה בטל. אם יש נימוקים יותר רצינים, אשמח להכיר בהם. תודה.
 
למעלה