השיקול שלך הוא לא נכון
"על הנייר" זה תמיד פשוט להגיד ש"חלק ניכר מהעניין הוא עצם השתתפות הצופים בבחירת הזוכה", אבל במציאות זה לא עובד כמו שצריך. האדם הפשוט שיושב ביום שבת בערב מול הטלוויזיה, הוא כזה שמתכנן לצאת מאוחר יותר בערב, והוא רואה את האירוויזיון תוך כדי שהוא מתלבש, מתקלח, מתגלח, שוטף כלים שנשארו מהארוחת ערב, מוריד את הזבל, מוציא את הכלב להשתין, עושה כמה טלפונים - ובין לבין "מתעניין" במה נורווגיה שלחה השנה ולאיזה מקום טורקיה תגיע. ובסופו של דבר הוא מרים טלפון ומצביע לשיר האהוב עליו. כן... לשיר האהוב עליו מתוך ה 6-7 שהוא אשכרה טרח להקשיב להם ברצינות או זכר אותם מספיק כי הם היו לקראת הסוף, לפני שהוא התיישב לראות את ההצבעה (החלק המעניין). ואם זה בכל זאת מזיז לו, הוא מסתכל על התקציר של כל השירים בסוף, על ה 15 שניות מכל שיר האלו, ומה ש"תופס" אותו מספיק חזק - הוא יצביע לו. אז בעצם, הרעיון נכשל. לעומת זאת השופטים כן מקשיבים לכל שיר, גם בגירסאת סטודיו (?), ובחזרה לפני התחרות. יש להם זמן להתרגל לכל שיר ולהכיר אותו יותר מהיכרות שיטחית, ולהצביע לו כי הוא הצליח להרשים אותם ב 3 דקות. מעבר לזה, הוכח כבר ששירים שמופיעים בתחילת התחרות מצליחים פחות בד"כ עם טלווטינג, וגם ששירים קצביים מצליחים יותר מבלאדות, שבקושי מצליחות להתמודד על המקום הראשון (חוץ ממלטה 1998 וצרפת 2001). -------------- אגב, אני לא בטוח שתמיד התוצאה עם טלווטינג הייתה יכולה להיות שונה בהרבה מהתוצאה עם שופטים. ב 1997 למשל, 5 מדינות השתמשו בטלווטינג, 4 מתוכם נתנו לבריטניה 12 (בדיוק כמו ממרבית השופטים), וגרמניה, החמישית, נתנה לבריטניה 10 (12 לטורקיה, כמובן). וגם בשנים שלפני זה... אין שיר שניצח עם שופטים שלא היה מגיע לטופ 5 עם טלווטינג.