chuna היחיד
New member
דילמה בקריירה
אני בת 36, אם לילד בן שנה ושמונה שנולד בהפריה מס' 8. עד לידת הבן היו לי משרות מכובדות, יוקרתיות ומאוד דורשניות. התחתנתי רק בגיל 32 כך שבאמת היה לי זמן וכוח לפתח קריירה יפה. המשכתי להחזיק במשרה מצויינת גם במהלך כל טיפולי הפוריות וההריון. ולאחר הלידה באה התפנית. בעלי קיבל הצעת עבודה באפריקה ואני הייתי כל כך עייפה שרק רציתי לעוף מפה רחוק רחוק ולנוח. להפתעתי גיליתי אחרי חודשיים של מנוחה שממש משעמם לי, ניסיתי למצוא תעסוקה, אך ללא הצלחה. לבסוף בשל מגוון סיבות, קיצרנו את השהות בחו"ל וחזרנו ארצה כעבור שנה. למעשה ביליתי בבית עם בני למעלה משנה, נהנתי ממנו מאוד אך העבודה חסרה לי בהחלט. עם שובנו ארצה פתאום הבנתי שאם אחזור למשרה מסוג המשרה שעזבתי בקושי אראה את הבן שלי ואצטרך לאלתר כל מיני סידורים עבורו בשעות אחר הצהריים. החלטתי לקחת משרה פחות יוקרתית, פחות דורשנית עם שעות נוחות מאוד. אז כן - אני אוספת אותו כל יום מהגן ומבלה איתי את כל אחר הצהריים אבל אני ממש מתוסכלת בעבודה. ירדתי 5 דרגות. אני מבינה שאין ברירה אם אני מעוניינת בשעות הנוחות עם בני, אבל הבנה הזו אינה מנחמת אותי ואינה מאפשרת לי באמת להשלים עם הבחירה שלי בעבודה הזו. בבקשה אל תגידו שיש למצוא משהו באמצע!!! דבר אחד הבנתי בשנים הארונות - האמצע הזה איננו קיים. עוד נתון חשוב - אני שוב בטיפולי פוריות לקראת ילד שני, ועל כן עוד יותר ברור לי שאני חייבת תנאי חיים מאוד נוחים, אולם גם הבנה זו אינה מורידה ממידת התסכול שאני חשה.
אני בת 36, אם לילד בן שנה ושמונה שנולד בהפריה מס' 8. עד לידת הבן היו לי משרות מכובדות, יוקרתיות ומאוד דורשניות. התחתנתי רק בגיל 32 כך שבאמת היה לי זמן וכוח לפתח קריירה יפה. המשכתי להחזיק במשרה מצויינת גם במהלך כל טיפולי הפוריות וההריון. ולאחר הלידה באה התפנית. בעלי קיבל הצעת עבודה באפריקה ואני הייתי כל כך עייפה שרק רציתי לעוף מפה רחוק רחוק ולנוח. להפתעתי גיליתי אחרי חודשיים של מנוחה שממש משעמם לי, ניסיתי למצוא תעסוקה, אך ללא הצלחה. לבסוף בשל מגוון סיבות, קיצרנו את השהות בחו"ל וחזרנו ארצה כעבור שנה. למעשה ביליתי בבית עם בני למעלה משנה, נהנתי ממנו מאוד אך העבודה חסרה לי בהחלט. עם שובנו ארצה פתאום הבנתי שאם אחזור למשרה מסוג המשרה שעזבתי בקושי אראה את הבן שלי ואצטרך לאלתר כל מיני סידורים עבורו בשעות אחר הצהריים. החלטתי לקחת משרה פחות יוקרתית, פחות דורשנית עם שעות נוחות מאוד. אז כן - אני אוספת אותו כל יום מהגן ומבלה איתי את כל אחר הצהריים אבל אני ממש מתוסכלת בעבודה. ירדתי 5 דרגות. אני מבינה שאין ברירה אם אני מעוניינת בשעות הנוחות עם בני, אבל הבנה הזו אינה מנחמת אותי ואינה מאפשרת לי באמת להשלים עם הבחירה שלי בעבודה הזו. בבקשה אל תגידו שיש למצוא משהו באמצע!!! דבר אחד הבנתי בשנים הארונות - האמצע הזה איננו קיים. עוד נתון חשוב - אני שוב בטיפולי פוריות לקראת ילד שני, ועל כן עוד יותר ברור לי שאני חייבת תנאי חיים מאוד נוחים, אולם גם הבנה זו אינה מורידה ממידת התסכול שאני חשה.