דמם רקטלי ורירי
הפרשות ריריות מפי הטבעת יכולות להיות בשל תנועתיות מוגברת של המעי הגס בו הוא מתרוקן בתדירות גבוהה ולכן לא מפנה יציאה רגילה אלא הפרשות ריר שהן חלק מפעילותו הרגילה אך כאשר תדירות היציאה נמוכה, הן אינן נפלטות מן הגוף. גם מחלות דלקתיות או זיהומיות של הרקטום (או אפילו טחורי פנימיים) יכולות לגרום להפרשות ריריות.
דם יכול להגיע מאישור פי הטבעת ממקור פצע ברירית כמו פיסורה או כלי דמם מדממים (אפילו ללא כאב) כמו טחורים חיצוניים או פנימים.
במידה ובדיקה חיצונית או רקטלית לא מעלה את הסיבה, השלב הבא הוא בדיקה מעמיקה יותר כמו רקטוסקופיה שמבוצעת על ידי כירורג או בדיקה אנדוסקופית שמבוצעת על ידי גסטרואנטרולוג.
דמם ממקור גבוה יותר מפי הטבעת יכול להיות דלקת למשל מאיזור הרקטום ולכן צריך בירור יותר פולשני
במידה ומדובר בגיל מעל 50 כדאי לבצע קולונוסקופיה מלאה שתשמש כבדיקת סקר לגילוי מוקדם של ממאירות מעי גס אולם בגיל צעיר וללא גורמי סיכון אחרים (שיקול דעת של הרופא), ניתן לבצע בדיקה אנדוסקופית קצרה כמו סיגמואידוסקופיה (ללא שתיית חומרים מרוקנים)
