דמות אבא בספרים/דוידי.

דמות אבא בספרים/דוידי.

לפני חודש, לקחתי את המלכה למשחקייה, תוך כדי התגלשויות וקפיצות, נודע לי שמתקיים במקום "שעת סיפור". קפצתי על המציאה. פעם ראשונה בחיי המלכה שהיא תשב בשעת סיפור. איזו התרגשות
(רק שלי מסתבר..) נכנסנו לחדר, התיישבנו על המזרן, מסביבנו ישבו עוד הרבה ילדים והוריהם. שמתי לב שרובם בסביבות גיל שנתיים-שלוש, בהחלט מבוגרים מהמלכה אבל היי, המלכה שלי בוגרת. מקסימום תמיד אפשר לצאת באמצע. תוך כדי המתנה, פתאום קלטתי שאין לי מושג באיזה ספר מדובר. לא נורא, חשבתי לעצמי. מה זה משנה איזה ספר (טעות מספר אחת). טוב, הנה זה מתחיל.... נכנסה בחורה צעירה עם כל מיני אביזרים, ואומרת " היום אספר לכם את הסיפור "הלו, הלו אבא". נקרעתי מצחוק. דווקא לסיפור הזה נקלענו כשעת סיפור ראשונה. יש לציין שאני מאלה שלא מצנזרות. לא שירים ולא סיפורים. אם יש אבא בסיפור לא אחליף אותו באמא או סבתא או סבא. הסיפור התחיל, הילדים מתלהבים, המספרת מחלקת להם דמוי טלפון נייד והם צועקים לשפורפרת "הלו אבא!" ורק המלכה מסתכלת על דמוי טלפון נייד וצועקת "הו טאטא" (תרגום : הלו סבתא). אבל מרגע לרגע, ככל ש"עוברים דף" בסיפור, השעמום ניכר על פניה עד שבסוף היא נעמדה ודרשה בהפגנתיות לצאת מהחדר. חייכתי בהתנצלות למספרת, היא חייכה אלינו ואמרה למלכה "בואי תשבי, נתקשר לאבא ונשאל אותו איזו מתנה הוא יביא לך".
עניתי לה ש"זו לא את, זה אנחנו"
ויצאנו מהחדר חזרה למשחקייה. מסקנות/תהיות : * לשעת סיפור יש להגיע לסיפור שהיא מכירה, אחרת - שעמום. * יכול להיות שבכלל כל הישיבה הזו על המזרן ארוכה לגיל שלה ומפה הגיע ה - שעמום * דמות האב שבסיפור הספציפי הזה מאוד מרכזית. היא לא מכירה את הדמות הזו בחייה ולכן - שעמום. מה דעתכן על דמות האב בסיפורים / קלטות? מתי לדעתכן מגיע הגיל שאפשר להתחיל בשעת סיפור? האם הייתן מדלגות על שעת סיפור אם הייתן יודעות שזה יהיה הספר?
 

אורora

New member
הכל נכון מינה

אני חושבת שהמלכה צעירה מידי לשעת סיפור ( למרות שאני בטוחה שיהיו עדויות לילדים שאוהבים מאוד שעת סיפור בגיל שלה
). את צודקת שחשוב מאוד שהילדים יכירו את הסיפור לפני שעת סיפור, בגילאים הצעירים. זה נכון גם להצגות. אני ראיתי שבד"כ זה ההבדל מהנאה לחוסר עניין ושיעמום. בגיל של ילדתי ( 3+ ) רואים כבר הנאה גם מסיפור לא מוכר. אני בפרוש לא הייתי הולכת לסיפור "הלו אבא" אני ממש לא נימנעת מענייני אבות בספרים/קלטות וכו אבל יש הבדל בין לא להימנע לבין ללכת על משהו שהוא כולו אבא מא' ועד ת'. לא צריך להיות יותר קדוש מהאפיפיור. זה מזכיר לי שבזמנו קניתי את ה DVD גוזל שלי שמדבר כולו על מערכת יחסים אמא/אבא ילד/ילדה. שקניתי לא ידעתי שזה כך. הבת שלי ראתה את הקלטת הזו מליון פעם ( יופי של קלטת )ץ שהיא היתה פיצית היא היתה מצווחת בהנאה דווקא בשיר שבו האבא מניף את הילדה בשמיים. מקרי אולי.... יש בקלטת הזו שיר השכבה ( לילה לילה בא ) שאני מאוד אוהבת והפכתי אותו לשיר שאני שרה לה תמיד לפני השינה. הבית השלישי בו מתחיל ב "אמא אבא עד הבוקר יספרו את הדקות, עד ששוב תפקחי ענייך לחבור ונשיקות" תמיד תהיתי אם לשיר לה זאת כך או לשנות. בסופו של דבר אני שרה את המילים הללו אבל לא מדגישה אותן יותר מידי. אותו הדבר אני עושה אשני שרה אותו לתינוקי לפני השינה.
 

carmitz

New member
לא קראתי (עדיין) את שכתבת

(אני עם רגל אחת בדלת , לגינה עם רוני שמחרבת את הבית
) אבל הקפצ|טקילה|ת לי נושא שחשבתי עליו לאחרונה בעודי צופה בהנאה רבה
בפינוקי
( הכלב הצהוב הזה) עם ברקסטוניה. יש שם אפיזודות שבהם פינוקי ניגש לאבא שלו לשאול משהו ... נאדה,
האבא תמיד משלח אותו בטענה שאין לו זמן לדברים האלו ושהוא עסוק
, וכו.. יאדה יאדה .. זה חוזר על עצמו שוב ושוב. אני מניחה כי בדור החדש של ההפקות ( העשור האחרון , נאמר) יש הקפדה טובה יותר להגיש את דמות האב כמשהו מכיל, שותף יותר ופחות סטריאוטיפי. אחלה דיון .
 

דש1דש

New member
אוי יש לי המון מה להגיד בלי זמן ../images/Emo3.gif

מבטיחה, מבטיחה יותר מאוחר....
 

catנוע

New member
מנסה לענות

קודם כל ספציפית לגבי ההצגה: כן, היא קטנה מדי. גם חבצלת לא מסוגלת לשבת בשקט כל כך הרבה זמן (ומן הסתם זה גם תלוי אופי). בהחלט עדיף להגיע לשעת סיפור כשהילד מכיר את הסיפור, בעיקר כשמדובר בילדים קטנים. בגיל 4 זה אולי פחות משנה. לגבי הסיפור הספציפי - לא הייתי לוקחת את חבצלת. אנחנו בהחלט קוראות ספרים ורואות דיוידי שיש בהם דמות אב. וזה בהחלט טבעי בעיני, הרי היא רואה אבות מסביבה וזה לא יהיה הגיוני שלא יהיה אבא לפחות לחלק מהילדים בסיפורים שהיא שומעת/רואה. אבל לקחת אותה להצגה ספציפית שבה האבא הוא הדמות המרכזית לא הייתי לוקחת. זה נראה לי מיותר, ויש כל כך הרבה סיפורים יפים אחרים שעליהם עושים שעת סיפור. בדיוק כמו שלא הייתי קונה לה ספר שהכותרת שלו 'דורה מבקרת את אבא שלה'. מיותר בעיני. אגב, גם אני לא מחליפה את המילה אבא, לא בשירים ולא בסיפורים, חוץ מהשיר 'נומי נומי' שבו אני שרה 'אמא הלכה לעבודה
' לגבי שעת סיפור באופן כללי - את יכולה להסתכל על הגיל אליו מיועדת שעת הסיפור בתור מדד די טוב. אם כתוב שזה לילדים בגיל 2-3 לא הייתי לוקחת לשם ילדה בת פחות משנתיים, וכאמור, גם את החבצלת שלי אני לא לוקחת למרות שהיא כבר בת שנתיים וחודשיים (כמעט) בגלל שזה לא מעניין אותה.
 

lollla

New member
אופס - אני קניתי ללולי "אני אוהבת

את אבא" מסידרת דורה כי -א. הוא היה כזה חמוד - והיו שם פעילויות שאני רוצה לחשוף אליהם את לולי - כדוריםםםםםםםםםםםםםםםםםם למיניהם ב. ניצלתי את הספר לתאר ללולו עוד משפחות מיוחדות - ללולי יש אמא לדורה יש אבא אמא משכיבה את לולו אבא משכיב את דורה לדורה יש אמא ? לאאאאאאאא ללולו יש אבא? לא וכמובן - שמוסיפה - לX יש אמא ואבא, וכו' אגב - אתמול שוב נצפה לולו מתרגז ממני כשלא התחשמק לי לספר לו עוד סיפור (אחרי 4 לפחות)ומייבב - "רוצה לאבא" אלא שאז הגיע ההמשך - "לא, אין אבא. ללולו אין אבא"
מיותר לציין שהרגעים האלו מגלים לי את טעם החיים
 
רק קחי בחשבון שיש סיפורים (ו-DVD)

שבהם מדובר על המשפחה של דורה, ושם מראים את אמה ואת סבתה וכו'... והילד נשמע
אמיתית.
 

דש1דש

New member
הנה עונה

1. שעת סיפור - דבר שמאוד מאוד קשור במספר! יש מספרים שלא משנה בני כמה הילדים - זה לא ילך ויש - נהדרים שיחזיקו גם קטנטנים.... שלי לא כל כך אוהבת שעת סיפור עם הרבה אחרים אבל הצגות דוקא כן. הצגה ראשונה ראתה בגיל שנתיים (שעה וחצי של מיכל צפיר! ישבה מרותקת כל ההצגה ומאוד נהנתה) 2. אבא - הדמיות בסיפורים אצלנו מתחלפות בעיקר לפי מה שהיא רוצה - לפעמים אמהות הופכות לאבות ולפעמים להיפך - היא בוחרת - גם אצלנו אין שינויי מילים בודדות בשירים - לרוב השיר כולו מתחלף בשיר על הבנות
"הלו הלו אבא" נמצא אצלנו בקלטת של שמוליקיפוד והצב של אורן שהיא מאוד אוהבת - וראיתי שלרוב בסיפור הזה היא כבר הלכה לענינים אחרים - האם בגלל הסיפור עצמו? כמה פעמים הכנתי עצמי לשיחה - והיא לא הגיע - אז אולי לא קשור - סתם שני סיפורים ושני שירים זה מספיק
הקטנה עוד לא רואה את הDVD הזה. לעומת זאת - יש את גוזל שלי שמאוד אהוב אצלנו - אני מאוד אוהבת את הגבר שמופיע כאבא - אף פעם לא נרשמה בעיתיות עם דמותו - וגם לא רתיע מהDVD (להיפך) ככה שלא רואה בעיה. אבות זה משהו שהן חיות איתו - בגן (האבות מאוד פעילים אצלנו - מביאים לגן ומשחקים עם הילדים, לוקחים מהגן, באים לגן שעשועים) ככה שהיא רואה שלאחרים יש. לפעמים יש את המבט הזה בעיניים שאני בטוחה שהיא רוצה גם - אבל לה יש אמא שתמיד שם - ואני מקווה שזה מספק אותה בדרך כלל. איך הגעתי לזה? כנראה שהראש שלי רץ לדברים אחרים - נראה לי שהיתי מאוד לא ממוקדת. מה היתה השאלה?!
 
בניגוד לפרס,זה מתחלק ל2 חלקים../images/Emo209.gif

החלק הראשון - דמות האב בספרות הילדים, מה היא מייצגת ומה משקלה לעומת דמות האם, למשל. החלק השני, דמות האב בסיפורי ילדים/DVD ועד כמה משפחות אימ"ב נותנות/צריכות לתת לה מקום בחייהן.
לגבי החלק הראשון, דגימה קטנה על קצה המזלג: בספרות הילדים הקלאסית:
בכיפה אדומה - לא קיים אבא ולא סבא. עמי ותמי
, שלגיה
וסינדרלה
- האבא נושא לאישה אמא חורגת שהיא מפלצת / מכשפה רעה / אגואיסטית מרשעת. פינוקיו
- אין הורים, יש רק סבא שבונה את פינוקיו. מעבר לכך, אין לו מאפייני ג'נדר (למרות שהמהדרין יראו בו אם יחידנית
) והוא מהווה למעשה רק "הדמות הדומיננטית" בחיי פינוקיו (מחבר "פינוקיו" התמקד בהיבטים אחרים לגמרי מאשר יחסים פנים משפחתיים). בספרות הילדים המודרנית חלה תפנית: בספרים הישנים יותר - אבא ארך רגליים נותן ל"גבר נדבן" מעמד של מעין אב תורם אנונימי עשיר ואנונימי, שמנהל את חייה של הילדה באמצעות כסף. באורה הכפולה מתחילים לראות שוויוניות בין ההורים אבל הילדות שנודדות ביניהם, הופכות אותם למעין ישויות אטומות שלא מסוגלות להבדיל בין בנותיהן. בסיפור "הלו הלו אבא" כמו בשיר "נומי נומי ילדתי" - האב הוא דמות עסוקה שעובדת מבוקר ועד לילה, שומרת לעצמה את הפריבילגיה לנהל את חייה בשלט רחוק (טלפון) ומפצה את ילדיה באמצעות מתנות
. זה מזכיר את הספרים הישנים יותר, בהם דמות האם תמיד עם סינר, במטבח, באמבטיה, מבשלת, מנקה וכיו"ב ודמות האב מוצגת כשהוא נוהג במכונית, עובד במשרד, עם תיק ג'יימס בונד וכיו"ב. ונעבור לסופרינו הנאורים: האריה שאהב
- לא קיים אבא והאמא, איך לא, קשורה להאכלה ולמטבח, וכך גם אימותיהם של הילדים שמגיעים לביקור ביער – רק הן אלו שמכינות להם תיקי אוכל. אבות – יוק. איילת מטיילת – לא קיים אבא. לאן נעלמו הנעליים? – האבא מחפש את הנעליים עם הילד, האמא בבית. כל סיפורי איתמר של דוד גרוסמן הנפלא - האם סופג את דמות האם הקלאסית מהעבר, ומתפקד כדמות מרכזית לכל דבר עבור בנו איתמר (וגם בסיפורי רותי). אבא עושה בושות - מתקדם אף יותר, ומציג דמות אב שמקבלת את כל תפקידיה הקלאסיים והסטריאוטיפיים של האם שהולכת לעבודה, כאשר האב מגיע לגן ועושה לילד בושות. למרות הכוונה הטובה, בסופו של דבר מונצח הסטריאוטיפ השוביניסטי, כאשר עדיין האב מתפקד רק כ"כאילו אמא" כאשר ה
שאפה עבור בנו לגן, כושלת במבחן האכילה, ושום דבר לא מתפקד כמו שצריך כי האמא לא ממלאת את תפקידה המסורתי (ומוצגת כדמות מנוכרת ולא נגישה רגשית).
- מסקנה 1: דמות האב בספרות הילדים/פעוטות/גיל רך, לא עברה את המטמורפוזה הרצויה וברובה נשארה שוביניסטית סטריאוטיפית. ונעבור לחלק השני: דמות האב ומשפחת האימ"ב – משקל והשלכות. לדעתי האישית, סיפורים / הצגות / DVD וכיו"ב הכוללים אבות הם הכרחיים, חיוניים, אין בהם שום פסול ונותנים לילדינו לטעום מהקורה סביבם במשפחות אחרות ובסביבה האנושית בה הם חיים. כך גם שירים, הכוללים התייחסות לאבות, הם חלק בלתי נמנע ואינטגרלי מחיינו וכך צריכים להיות גם מחייהם. משקל יתר שניתן לנושא הזה, כמו גם תגובות לא טבעיות, "נצבטות", מבוהלות או נבוכות בהקשר למצבים שקשורים לסיפורי/שירי ילדים הכוללים התייחסות לאבות, יצרו אפקט בומרנג ויכּוּ בילדינו באופן לא נעים ומיותר. זה לא אומר שכאשר התרגום לחיי היומיום שלנו מתבקש (כמו "אמא הלכה לעבודה" במקום "אבא הלך לעבודה"), צריך להימנע ממנו. להיפך, צריך לזרום עם החיים, לעשות מה שבא לנו ולהם באופן טבעי ולא להתעכב על כל תו ותג משום ש"אולי" או "שמא" יש בהם לפצוע את נפשם הרכה בגלל אזכור דמות אב. המרחק בין זה, לבין מצבים של לקיחת הילד, בפרט בגילאים רכים בהם הידע, הכלים ויכולת הגישור בין החיים "אצל אחרים" לבין החיים הפרטיים שלהם, אינם בשלים דיים, לשעות סיפור /הצגות וכיו"ב המתמקדות בדמות האב, הוא גדול. לדעתי אין כל סיבה שבעולם לקנות ספר /DVD / הצגה וכיו"ב , המתמקדים בדמות האב. זה לא נותן שום ערך מוסף להקניית המושגים והערכים הרווחים במשפחות המסורתיות טיפין טיפין, זה לא תורם כלום להבנה או לידע של הילד וזה עלול לגרום לתחושת בלבול מיותרת. לנו יש DVD של סיפורים שכוללים את הסיפור: "הלו הלו אבא". התותחון נהנה מזה, מסביר בכל פעם למה האבא מבולבל ומתאר לילד מתנות שלא יכולות להיות במציאות ולרגע לא מהרהר בקיומו או היעדרו של אב בחייו כתוצאה מכך. אותו דבר גם בשירים שמתייחסים לאבא בקלטות DVD אחרות למרות שבגיל צעיר יותר, זה מאד סיקרן אותו (כלומר, ראיתי עניין רב מצידו בכל מה שקשור לאינטראקציה בין הילדים לאבותיהם).
מסקנה 2: לא לתת דגש מיוחד לנושא קיום האב או היעדרו אלא לקחת את זה for granted – אלה הם חיינו, זו עובדה, זה מה יש וכידוע – עם זה ננצח. אם מתבקש, לדעתנו ובאופן אינטואיטיבי או רציונלי, לעשות התאמה של מה שיש בפועל בספרים/DVD/שירים – לעשות אותה. אף אחד לא ימות מזה. לזרום עם הילדים, החיים, המדיה, הספרות והשירים, תוך כדי מיון חכם ומודע של כל מה שמגיע לילדינו מטעמנו. את השאר הם ממילא יקבלו ויספגו, עם הזמן, מסביבתם.
 

דש1דש

New member
לאן הלכו הנעליים - לא מסכימה איתך!!

קודם כל - סיפור חמוד!!!! (יש לי השגות עליו - אבל אחרות משלך.... לא אוהבת שכל עמוד שני רואים את הנעליים - אבל רק ב"אולי") ולטענתך - התמונה הראשונה - אבא אופה עוגיות! ואחר כך - כשהנעליים הלכו לאיבוד - הוא מתפנה לילד שלו והולך איתו לחפש אותן (מה אמא עושה בנתיים? אולי עובדת?) אבל האבא לא רק "נשי" כי המברג שלו נמצא באחד הדפים. בקיצור - דוקא זו דוגמא לסיפור מעולה במבט שלו על אבות - ככה היתי רוצה שיהיה הגבר שאיתי
 
מעניין מאד...

מהי טענתי בדיוק?
ואיך את יכולה לא להסכים איתי לגבי משהו שלא טענתי? אני דווקא נתתי דוג' לכך שהאבא הוא זה שעושה את הילד את מסע החיפושים בעוד שהאמא לא עושה את זה.
 

דש1דש

New member
היתה לי הרגשה שרוח הדברים שלך היתה

נגד - הלכתי לבדוק - באמת ל טענת כלום - מראה שקראתי עד הסוף - לא? רק זכרתי שהפריע לי. יאללה - סולחה!
 
רק הבאתי את זה כחלק מסקירת ../images/Emo63.gif

ילדים מהדור החדש שאני זוכרת/מכירה. דווקא ב
הזה אין לי הרבה טענות נגד השוויוניות בין האמא לאבא. ואגב, יופי של איורים, גם לדעתי
 

אורora

New member
אפרופו האריה שאהב תות

הילדונת ( בעקבות הספר הנאור ) מתעקשת שהלביאה היא אמא של האריה וכל ניסיונותי לשכנע אותה שהיא האשה שלו ניתקלים בהתנגדות עזה.
 

דש1דש

New member
../images/Emo6.gif בספר היא האמא,

ואם חושבים על זה - היא האמא, האשה, הפראירית, ספקית המזון, ועוד
 

אורora

New member
יש עוד ספר עם אריה

( שגזז את הרעמה ) שבו היא האשה שלו, והוא די בוגד בה עם הגירפה...... מכירות? העמוד האחרון בספר הזה יותר מאשר תמוה.
 

ענת 5555

New member
בדיוק היום

נתקלתי בספר הזה. של דב אלבוים נדמה לי. באמת לא היה ברור לי הסוף. אגב, דווקא החלק שנחמד יותר בעיני היו האיורים. זה מזכיר לי את הסיפור המוזר עוד יותר של מאיר שלו, אריה בלילות. מכירות? מה דעתכן?
 
זה הסיפור על "משחקים ליליים" ../images/Emo29.gif

של אמא ואבא? לא קראתי, רק שמעתי על זה בזמנו שיש בזה נועזות מבחינת הצגת הנושא הלא קל והשארתו מוצג דרך עיניו ה"ילדותיות" של הילד בשלב טרום הפענוח של המשמעות האמיתית של הדברים. למען האמת, נשמע מעניין אבל לא ברור לי כל כך לאיזה גילאים זה מתאים.
 
למעלה