דרך אגב
- פותח הנושא מוצרלה
- פורסם בתאריך
צודקת. כדאי שהנהלת הפורום תגבש עמדה
אם משאירים את כל ההודעות, כולל הלא לגיטימיות; או שמוחקים את הזבל והטינופת, ואז סמי המטומטם צריך ללכת יחד עם moti22 ואבירם זרח הפרימיטיבים. ובכלל, אם ההודעה מפורסמת בשער תפוז, כדאי לסלק ממנה את ה"ערבי". זה, אמנם, מגדיל את הרייטינג של ההודעה, כמושך אנשים מסוימים, שנלהבים לההזדמנות לחגוג את גזענותם הנחותה, אבל לא ראוי ולא ממין העניין. הסיפור כאן הוא המקרה המזעזע של האונס, וללאומיותו של הפושע אין שום רלוונטיות.
אם משאירים את כל ההודעות, כולל הלא לגיטימיות; או שמוחקים את הזבל והטינופת, ואז סמי המטומטם צריך ללכת יחד עם moti22 ואבירם זרח הפרימיטיבים. ובכלל, אם ההודעה מפורסמת בשער תפוז, כדאי לסלק ממנה את ה"ערבי". זה, אמנם, מגדיל את הרייטינג של ההודעה, כמושך אנשים מסוימים, שנלהבים לההזדמנות לחגוג את גזענותם הנחותה, אבל לא ראוי ולא ממין העניין. הסיפור כאן הוא המקרה המזעזע של האונס, וללאומיותו של הפושע אין שום רלוונטיות.
Golden apple
New member
../images/Emo60.gif אני בשוק../images/Emo70.gif
קודם כל אני רוצה להגיד שאין לי שום קשר לפורום הזה וראיתי את ההודעה בעמוד הראשי ב
. היא כבר שמה יומים, התעלמתי עד שהחלטתי להיכנס ולראות... אני בשוק מהאמא... איפה האמא לעזאזל
יש לי אחות בת שנתיים וחצי. לפני פחות מחודש התגלה שהגננת הרביצה לה, אחותי בשונה מ"הבטטות" שבגן היא ילדה מאוד חכמה ומאוד פעילה, מכיוון שהיא בת זקונים ילדת הפתעה כזו. אני בן 17 וחצי ויש לי אחות אחרי צבא ועוד אחות בחטיבת ביניים מה שאומר שאחותי היא חכמה מדברת המון ומגיל מוקדם... ובכלל מפה לשם, רק אחותי התחילה לגמגם את זה אמא שלי הלכה ישר וטיפלה בזה. אלוהים, איך היא יכולה לקרוא לעצמה אמא
קודם כל אני רוצה להגיד שאין לי שום קשר לפורום הזה וראיתי את ההודעה בעמוד הראשי ב
זה כל הענין - ההורים
השאלה היא אם האמא ראתה את הסימנים כמו שאמא צריכה לראות, או שבחרה להתעלם כדי לא להתעמת. בכל מקרה, הורים צריכים לשים הילוך ראשון בשמועה הראשונה. תראה, כאמא אני יודעת שמאד קשה לקבל את זה שהילדה שלך עברה את מה שעברה. זה לא אומר שלא צריך לקחת פיקוד על בטחון ילדינו, אבל כל אמא והיכולות הנפשיות שלה. ואני לא מצדיקה כאן שום אמא שלא עשתה כלום,בנדון, כי מנקודת הראות שלי כאדם וכאמא, לא משנה כמה כוחות נפשיים יש או אין לה, היא חייבת לשמור על ילדיה.
השאלה היא אם האמא ראתה את הסימנים כמו שאמא צריכה לראות, או שבחרה להתעלם כדי לא להתעמת. בכל מקרה, הורים צריכים לשים הילוך ראשון בשמועה הראשונה. תראה, כאמא אני יודעת שמאד קשה לקבל את זה שהילדה שלך עברה את מה שעברה. זה לא אומר שלא צריך לקחת פיקוד על בטחון ילדינו, אבל כל אמא והיכולות הנפשיות שלה. ואני לא מצדיקה כאן שום אמא שלא עשתה כלום,בנדון, כי מנקודת הראות שלי כאדם וכאמא, לא משנה כמה כוחות נפשיים יש או אין לה, היא חייבת לשמור על ילדיה.
אורניתי המדהימה
New member
כואב...
וואלה אני בשוק טוטלי.... כואב לדעת כואב לשמוע כל כך מוכר ועצוב גם אני עברתי התעללויות מגיל צעיר אף אחד לא ידע כי לא נתתי להם לדעת הדחקתי הכל עד גיל 16 שפשוט החלטתי לשים סוף לכאב לבכי התמידי על הכרית... פשוט לתת לנשמה שלי לנוח ואז ניסתי להתאבד... במצב קשה הגעתי אותו לילה לבית חולים.... שייצאתי מכלל סכנה דחפו לי פסיכולוגים בלאגן רציני... ההורים התחילו לאשים את עצמם אבל הם לא היו אשמים!!!! בסה"כ זו אני שהסתרתי את זה כ"כ טוב תמיד הייתי ילדה חייכנית את הכאב הוצאתי על המיטה בלילה כשכולם ישנים רק הכרית ואלוהים ידעו מה עובר עליי... אני זוכרת מה הידיעה עשתה למשפחה שלי להורים שלי... אמא הייתה מסתובבת בלילות בוכה ומאשימה את עצמה הייתה מבקשת סליחה בלי הפסקה אבל היא לא אשמה!!! מאז הניסיון התאבדות הזה היו לי כבר כמה וכמה אני יודעת שהנפש שלי תהיה שקטה רק כשאני יהיה מתחת לאדמה החלטתי לא לשים כץ לחיים שלי לבד אני רק מחכה שהרגע הזה יבוא ככה אני יהיה רגועה סוף סוף. אני יודעת שזה יכאב לכולם אבל זה יהיה פעם ראשונה שאני לא עושה בשביל אחרים אלה בשבילי... "עוד יבוא היום שהעבר והעתיד ייתחברו ואת תצטרכי לבחור עם לחזור אחורה או להמשיך קדימה" חיבוק לכולם !!!! וילדה תהיי חזקה כולם פה בשבילך... לא מאחלת לאף אחד להיות בדיכאון כמוני!!!
וואלה אני בשוק טוטלי.... כואב לדעת כואב לשמוע כל כך מוכר ועצוב גם אני עברתי התעללויות מגיל צעיר אף אחד לא ידע כי לא נתתי להם לדעת הדחקתי הכל עד גיל 16 שפשוט החלטתי לשים סוף לכאב לבכי התמידי על הכרית... פשוט לתת לנשמה שלי לנוח ואז ניסתי להתאבד... במצב קשה הגעתי אותו לילה לבית חולים.... שייצאתי מכלל סכנה דחפו לי פסיכולוגים בלאגן רציני... ההורים התחילו לאשים את עצמם אבל הם לא היו אשמים!!!! בסה"כ זו אני שהסתרתי את זה כ"כ טוב תמיד הייתי ילדה חייכנית את הכאב הוצאתי על המיטה בלילה כשכולם ישנים רק הכרית ואלוהים ידעו מה עובר עליי... אני זוכרת מה הידיעה עשתה למשפחה שלי להורים שלי... אמא הייתה מסתובבת בלילות בוכה ומאשימה את עצמה הייתה מבקשת סליחה בלי הפסקה אבל היא לא אשמה!!! מאז הניסיון התאבדות הזה היו לי כבר כמה וכמה אני יודעת שהנפש שלי תהיה שקטה רק כשאני יהיה מתחת לאדמה החלטתי לא לשים כץ לחיים שלי לבד אני רק מחכה שהרגע הזה יבוא ככה אני יהיה רגועה סוף סוף. אני יודעת שזה יכאב לכולם אבל זה יהיה פעם ראשונה שאני לא עושה בשביל אחרים אלה בשבילי... "עוד יבוא היום שהעבר והעתיד ייתחברו ואת תצטרכי לבחור עם לחזור אחורה או להמשיך קדימה" חיבוק לכולם !!!! וילדה תהיי חזקה כולם פה בשבילך... לא מאחלת לאף אחד להיות בדיכאון כמוני!!!
אורניתי ../images/Emo24.gif
ההתמודדות האמיתית היא לא ליטול את חייך, ההתמודדות האמיתית היא לעמוד זקוף מול הקושי ולהדוף אותו ממך בתקיפות. מתוך הקושי אנחנו יוצאים מחוזקים פי 7, אנחנו מתחשלים, אין לך מושג עד כמה. כמה פעמים אנשים החליטו לשים קץ לחייהם בגלל בעיות כאלו ואחרות שלא יכלו להתמודד איתם? ואז בא האיש הנכון, או התובנה של עצמם שהראו להם גם דרך אחרת,דרך לדבר על הבעיות, וניסיון להבין איך דברים התגלגלו ולמה הגיעו למצב הזה, כמובן שהרבה פעמים תוך כדי השיחות האלה, יוצאות עוד כמה צפרדעים מהתיבה, וצריך וחייב לעמוד מולן ולהתעמת איתן,רק ככה אנחנו מבינים למה דברים קורים לנו, והכי חשוב!!!! איך נוכל להתמודד בעתיד. מה שאני רוצה להגיד לך אורניתי, שכדאי שתפני לאחד ממרכזי הסיוע הקרובים לביתך, ותתחילי לטפל בעצמך. זה לא פתרון למות (זה גם נורא כואב לעשות את זה לבד
) וחוץ מזה שאני !!! לא מרשה לך לפגוע בעצמך. אם תרצי תוכלי לכתוב לי דרך תיבת המסרים,ואני בשמחה אהיה לך לעזר וגם לקשב. לא לעשות שטויות, הניק שלך בעצמו אומר כמה שאת מדהימה, אז תוכיחי את זה
מוצרלה
ההתמודדות האמיתית היא לא ליטול את חייך, ההתמודדות האמיתית היא לעמוד זקוף מול הקושי ולהדוף אותו ממך בתקיפות. מתוך הקושי אנחנו יוצאים מחוזקים פי 7, אנחנו מתחשלים, אין לך מושג עד כמה. כמה פעמים אנשים החליטו לשים קץ לחייהם בגלל בעיות כאלו ואחרות שלא יכלו להתמודד איתם? ואז בא האיש הנכון, או התובנה של עצמם שהראו להם גם דרך אחרת,דרך לדבר על הבעיות, וניסיון להבין איך דברים התגלגלו ולמה הגיעו למצב הזה, כמובן שהרבה פעמים תוך כדי השיחות האלה, יוצאות עוד כמה צפרדעים מהתיבה, וצריך וחייב לעמוד מולן ולהתעמת איתן,רק ככה אנחנו מבינים למה דברים קורים לנו, והכי חשוב!!!! איך נוכל להתמודד בעתיד. מה שאני רוצה להגיד לך אורניתי, שכדאי שתפני לאחד ממרכזי הסיוע הקרובים לביתך, ותתחילי לטפל בעצמך. זה לא פתרון למות (זה גם נורא כואב לעשות את זה לבד
אורניתי המדהימה
New member
....
תודה......... אני כרגע לא מספיק מסוגלת לדבר על בעיותי אני לא סומכת על אנשים אבל יום יבוא ואני מקווה שישתנה תודה....
תודה......... אני כרגע לא מספיק מסוגלת לדבר על בעיותי אני לא סומכת על אנשים אבל יום יבוא ואני מקווה שישתנה תודה....
אין בעיה אורניתי ../images/Emo24.gif
בכל מקרה,כשתצליחי או תחשבי שאת מסוגלת לדבר על זה,ותרצי להוריד מעליך לפחות את המחשבות הטורדניות, תמיד תוכלי להסתייע בפורום "נפגעות תקיפה מינית" שם תוכלי לקבל המון אוזן קשבת ואהבה. ובבקשה !!!! אל תעשי שטויות !!!!
בכל מקרה,כשתצליחי או תחשבי שאת מסוגלת לדבר על זה,ותרצי להוריד מעליך לפחות את המחשבות הטורדניות, תמיד תוכלי להסתייע בפורום "נפגעות תקיפה מינית" שם תוכלי לקבל המון אוזן קשבת ואהבה. ובבקשה !!!! אל תעשי שטויות !!!!
דרך אגב
הסיפור עצמו מרגש וחזק. אבל אישית, בתור אדם שקורא אותו, אין לו שמץ של היגיון. כמו שכתבו אחרים כאן בפורום יש מלא בעיות שלא נראות הגיונות (יום, צהריים, רחוב) ונוסיף את הקטע של ההדגשה שהוא ערבי. ונוסיף אישית שאם ילדה בת 4 אומרת שאנסו אותה, מספר פעמים, אני די בטוח שאמא שלה תשים לב, או לפחות תבדוק, ואפשר. הגם את מוצרלה? האם בטוחה שהסיפור הזה אמיתי והכל? זה נראה די טיפשי פשוט. לפחות כתוב טיפשי. באמת. מאוד כתוב טיפשי.
הסיפור עצמו מרגש וחזק. אבל אישית, בתור אדם שקורא אותו, אין לו שמץ של היגיון. כמו שכתבו אחרים כאן בפורום יש מלא בעיות שלא נראות הגיונות (יום, צהריים, רחוב) ונוסיף את הקטע של ההדגשה שהוא ערבי. ונוסיף אישית שאם ילדה בת 4 אומרת שאנסו אותה, מספר פעמים, אני די בטוח שאמא שלה תשים לב, או לפחות תבדוק, ואפשר. הגם את מוצרלה? האם בטוחה שהסיפור הזה אמיתי והכל? זה נראה די טיפשי פשוט. לפחות כתוב טיפשי. באמת. מאוד כתוב טיפשי.
ברונדבי - כנס בבקשה
יש הורים שמזניחים! יש כל מיני הורים במדינה שלנו. יש הורים שידאגו לילדה שלהם ויעשו למענה הכל ויהפכו למענה את העולם, גם אם היא צודקת וגם אם לא. ויש הורים שמזניחים. זה הכל. אונס זה דבר שיכול להמשך גם 30 שניות. הוא לא צריך יותר. הרחוב של הגן שלי היה סמטה לא מרכזית בעיר נתניה, והוא אגב עשה את זה בעמידה. את שאריות הדם הוא הוציא מטפחת מכיסו וניגב. הרגיע אותי שהיה לי פצע והוא רוצה לחבוש לי אותו כדי שאמא לא תראה ותכעס. הוא הבין שאני חוששת שאמא שלי אולי תכעס עלי, או שרצה לטפח אצלי חשש כזה... אחרי שזה קרה חזרתי לגן, והתביישתי לספר לגננת. זה הכל. הרבה יותר הגיוני אגב שזה יקרה ביום מאשר בלילה, כי אפילו ההורים המזניחים שלי לא העלו בדעתם לשלוח אותי בלילות ללא השגחה לרחוב. זה קרה מספר פעמים. לפי דעתי הוא היה מסתובב שם המון באיזור, או אפילו היה ממתין לי כי ידע שאני בורחת יותר מדי פעמים מן הגן, פשוט לא היה לי טוב שם. היו לי צריבות ואדמומיות בפות, ואמא שלי היתה שמה לי משחה כי החליטה על דעת עצמה שהיא יודעת כיצד לטפל, מבלי לקחת אותי לרופא על כך. יום אחד שאלתי אותה 'אמא, למה כל הזמן יש לי אדום בפיפי ולילדות אחרות אין?' אמא אמרה שיש לי דלקת. שאלתי אותה 'אולי זה בגלל האיש ההוא?' אמא רתחה מזעם. היא שאלה אותי 'איזה איש? על איזה איש את מדברת? תפסיקי כבר לדבר שטויות. למה את חושבת שזה בגלל האיש ההוא מה הקשר של איזה איש אחד לדלקת שיש לך בפיפי? למה את לא חושבת אף פעם בהגיון?' היא לא קלטה, ובמקום זה התחילה לכעוס עלי ככה שאני לא העזתי לספר לה יותר. אני חושבת שהיא היתה בהדחקה. לדעתי קוראים לזה הזנחה. גם העובדה שהיא שלחה אותי לגן בו הגננת איננה נועלת את השערים ומאפשרת לילדים לשוטט נחשבת בעיני כהזנחה פושעת. בכלל העובדה כי ההורים לא שמו לב לשום שינוי בהתנהגות שלהניח הופיע. הייתי מציירת ציורים רק בשחור אפילו שהיו לי כל הצבעים, ואמא היתה כועסת כל כך ומאיימת עלי שלא תאפשר לי לצייר יותר. היא הכריחה אותי להשתמש בצבעים שהיא בחרה עבורי, ולצייר ציור חדש. ציירתי את הציור החדש רק עם הצבעים שהיא בחרה, אבל אחר כך לקחתי את השחור וקשקשתי על כולו בעיגולים גדולים עבים שמחקו את כל מה שהיה מתחת. כל כך האשמתי את עצמי שלא הראתי את הציור הזה לאמא, ופחדתי שהיא תכעס. היא לא באה לבדוק, ואני זרקתי את הציור והרגשתי ממש רע. הייתי מתפשטת מול ההורים בכל פעם שהייתי כועסת או רוצה להשיג משהו, וגם לזה ההורים לא שמו לב. אבא עשה איתי הסכם בו אני מתחייבת לא להתנהג ככה יותר, ולא עמדתי בו. היו לי פחדים להיות לבד בחושך, ופחדים נוספים מדברים שבדרך כלל משמחים ומשעשעים ילדים, אבל ההורים כמעט ולא ידעו. בפעמים המעטות שסיפרתי להם הם כעסו כל כך שלא סיפרתי יותר, וחבל. הסיכויים שאמא שלי היתה מגלה את הדברים בעצמה שואפים היו לא לאפס, אלא למינוס אינסוף. ההדגשה שהוא ערבי לא הגיעה ממניעים גזעניים, אלא ממניעים אמוציונאליים. הדברים לא נכתבו על מנת להתפרסם באתר, אלא כהתכתבות במערכת מסרים ביני לבין מוצרלה. ההתכתבות החלה לאחר שרציתי להפנות אליה שאלה אינטימית בחינוך מיני, הקשורה לאדמומיויות שהופיעו על הפות, שלא ראיתי לנכון להעלותה על הפורום. מוצרלה קראה את הדברים, ושכנעה אותי לתת את הסכמתי שהדברים יועלו על הפורום, על מנת לעודד נפגעות אחרות לספר גם כן. השאלה לא פורסמה. לאחר מכן הדברים הועלו בעמוד הקהילות של תפוז. גם זה היה בהסכמתי, אם כי לא מרצון רב. חשוב לציין שיש לי אמון מלא במוצרלה ובדרך ניהולה את הפורום והתיחסותה למקרה, ואין לי השגות.
שגית.
יש הורים שמזניחים! יש כל מיני הורים במדינה שלנו. יש הורים שידאגו לילדה שלהם ויעשו למענה הכל ויהפכו למענה את העולם, גם אם היא צודקת וגם אם לא. ויש הורים שמזניחים. זה הכל. אונס זה דבר שיכול להמשך גם 30 שניות. הוא לא צריך יותר. הרחוב של הגן שלי היה סמטה לא מרכזית בעיר נתניה, והוא אגב עשה את זה בעמידה. את שאריות הדם הוא הוציא מטפחת מכיסו וניגב. הרגיע אותי שהיה לי פצע והוא רוצה לחבוש לי אותו כדי שאמא לא תראה ותכעס. הוא הבין שאני חוששת שאמא שלי אולי תכעס עלי, או שרצה לטפח אצלי חשש כזה... אחרי שזה קרה חזרתי לגן, והתביישתי לספר לגננת. זה הכל. הרבה יותר הגיוני אגב שזה יקרה ביום מאשר בלילה, כי אפילו ההורים המזניחים שלי לא העלו בדעתם לשלוח אותי בלילות ללא השגחה לרחוב. זה קרה מספר פעמים. לפי דעתי הוא היה מסתובב שם המון באיזור, או אפילו היה ממתין לי כי ידע שאני בורחת יותר מדי פעמים מן הגן, פשוט לא היה לי טוב שם. היו לי צריבות ואדמומיות בפות, ואמא שלי היתה שמה לי משחה כי החליטה על דעת עצמה שהיא יודעת כיצד לטפל, מבלי לקחת אותי לרופא על כך. יום אחד שאלתי אותה 'אמא, למה כל הזמן יש לי אדום בפיפי ולילדות אחרות אין?' אמא אמרה שיש לי דלקת. שאלתי אותה 'אולי זה בגלל האיש ההוא?' אמא רתחה מזעם. היא שאלה אותי 'איזה איש? על איזה איש את מדברת? תפסיקי כבר לדבר שטויות. למה את חושבת שזה בגלל האיש ההוא מה הקשר של איזה איש אחד לדלקת שיש לך בפיפי? למה את לא חושבת אף פעם בהגיון?' היא לא קלטה, ובמקום זה התחילה לכעוס עלי ככה שאני לא העזתי לספר לה יותר. אני חושבת שהיא היתה בהדחקה. לדעתי קוראים לזה הזנחה. גם העובדה שהיא שלחה אותי לגן בו הגננת איננה נועלת את השערים ומאפשרת לילדים לשוטט נחשבת בעיני כהזנחה פושעת. בכלל העובדה כי ההורים לא שמו לב לשום שינוי בהתנהגות שלהניח הופיע. הייתי מציירת ציורים רק בשחור אפילו שהיו לי כל הצבעים, ואמא היתה כועסת כל כך ומאיימת עלי שלא תאפשר לי לצייר יותר. היא הכריחה אותי להשתמש בצבעים שהיא בחרה עבורי, ולצייר ציור חדש. ציירתי את הציור החדש רק עם הצבעים שהיא בחרה, אבל אחר כך לקחתי את השחור וקשקשתי על כולו בעיגולים גדולים עבים שמחקו את כל מה שהיה מתחת. כל כך האשמתי את עצמי שלא הראתי את הציור הזה לאמא, ופחדתי שהיא תכעס. היא לא באה לבדוק, ואני זרקתי את הציור והרגשתי ממש רע. הייתי מתפשטת מול ההורים בכל פעם שהייתי כועסת או רוצה להשיג משהו, וגם לזה ההורים לא שמו לב. אבא עשה איתי הסכם בו אני מתחייבת לא להתנהג ככה יותר, ולא עמדתי בו. היו לי פחדים להיות לבד בחושך, ופחדים נוספים מדברים שבדרך כלל משמחים ומשעשעים ילדים, אבל ההורים כמעט ולא ידעו. בפעמים המעטות שסיפרתי להם הם כעסו כל כך שלא סיפרתי יותר, וחבל. הסיכויים שאמא שלי היתה מגלה את הדברים בעצמה שואפים היו לא לאפס, אלא למינוס אינסוף. ההדגשה שהוא ערבי לא הגיעה ממניעים גזעניים, אלא ממניעים אמוציונאליים. הדברים לא נכתבו על מנת להתפרסם באתר, אלא כהתכתבות במערכת מסרים ביני לבין מוצרלה. ההתכתבות החלה לאחר שרציתי להפנות אליה שאלה אינטימית בחינוך מיני, הקשורה לאדמומיויות שהופיעו על הפות, שלא ראיתי לנכון להעלותה על הפורום. מוצרלה קראה את הדברים, ושכנעה אותי לתת את הסכמתי שהדברים יועלו על הפורום, על מנת לעודד נפגעות אחרות לספר גם כן. השאלה לא פורסמה. לאחר מכן הדברים הועלו בעמוד הקהילות של תפוז. גם זה היה בהסכמתי, אם כי לא מרצון רב. חשוב לציין שיש לי אמון מלא במוצרלה ובדרך ניהולה את הפורום והתיחסותה למקרה, ואין לי השגות.
בקשר לאמא ../images/Emo36.gif
אני לא מכירה את אמא של שגית, ובואו נגיד שיש לי קצת כעס וקצת חמלה עליה ואליה. אני רוצה להגיד לכם דבר אחד,שגית היום בת 22 המקרה קרה לה כשהיתה בת 4 זה אומר לפני 18 שנה. לפני 18 שנה לא היתה מודעות למקרים האלה, כמו שלא היתה מודעות למקרי אונס של מבוגרות יותר, לא ידעו איך לנגוע בנושא,לא ידעו איך לעזור לקורבנות,היום המצב שונה, היום בזכות נשים שקמו וזעקו את זעקתן (ראו דוגמא גם את שגית,שבחרה לעשות זאת כאן) ולא הסכימו שכבודן ימשיך להירמס על ידי השתקת הנושא מבחינת הרשויות, קמו כל הארגונים למען תקיפה מינית,וגם בחוק שונו חוקי הענישה. אני יכולה להבין את אמא של שגית (לא מקבלת אומנם, אבל מבינה) מכיון שאני עמדתי בדיוק במקום שלה, ולי לקח 3 חודשים להבין שעושים לבת שלי דברים אסורים,למרות שהתלוננה וראיתי את הפות האדום,ולמרות שאמרה לי בדרך שלה ש"מציקים" לה ואז לקחתי את הפיקוד ובגדול ולא ויתרתי ולא מוותרת עד היום, שהמשפחה של הילדים האלו יקבלו את עונשם,והילדים יקבלו טיפול הולם. היום המודעות היא חזקה יותר, יש אל מי לפנות, יש אל מי לדבר (לא תמיד זה עובד, אבל יש כתובת). אין מה לכעוס היום על האמא, אז זה לא היום. נכון קשה להבין איך אמא לא מתעוררת בזמן ומבינה שקורים דברים, אבל אלו לא דברים שבשגרה, אתה לא קם בבוקר הבת שלך אומרת לך שעשו לה כך וכך ,ואז ישר אתה אומר "הא, אוקיי, אנסו/התעללו בך" זה משהו שקשה מאד להעלות על הדעת. אז אין פה אשמים,חוץ מתוקף כמובן.
אני לא מכירה את אמא של שגית, ובואו נגיד שיש לי קצת כעס וקצת חמלה עליה ואליה. אני רוצה להגיד לכם דבר אחד,שגית היום בת 22 המקרה קרה לה כשהיתה בת 4 זה אומר לפני 18 שנה. לפני 18 שנה לא היתה מודעות למקרים האלה, כמו שלא היתה מודעות למקרי אונס של מבוגרות יותר, לא ידעו איך לנגוע בנושא,לא ידעו איך לעזור לקורבנות,היום המצב שונה, היום בזכות נשים שקמו וזעקו את זעקתן (ראו דוגמא גם את שגית,שבחרה לעשות זאת כאן) ולא הסכימו שכבודן ימשיך להירמס על ידי השתקת הנושא מבחינת הרשויות, קמו כל הארגונים למען תקיפה מינית,וגם בחוק שונו חוקי הענישה. אני יכולה להבין את אמא של שגית (לא מקבלת אומנם, אבל מבינה) מכיון שאני עמדתי בדיוק במקום שלה, ולי לקח 3 חודשים להבין שעושים לבת שלי דברים אסורים,למרות שהתלוננה וראיתי את הפות האדום,ולמרות שאמרה לי בדרך שלה ש"מציקים" לה ואז לקחתי את הפיקוד ובגדול ולא ויתרתי ולא מוותרת עד היום, שהמשפחה של הילדים האלו יקבלו את עונשם,והילדים יקבלו טיפול הולם. היום המודעות היא חזקה יותר, יש אל מי לפנות, יש אל מי לדבר (לא תמיד זה עובד, אבל יש כתובת). אין מה לכעוס היום על האמא, אז זה לא היום. נכון קשה להבין איך אמא לא מתעוררת בזמן ומבינה שקורים דברים, אבל אלו לא דברים שבשגרה, אתה לא קם בבוקר הבת שלך אומרת לך שעשו לה כך וכך ,ואז ישר אתה אומר "הא, אוקיי, אנסו/התעללו בך" זה משהו שקשה מאד להעלות על הדעת. אז אין פה אשמים,חוץ מתוקף כמובן.
ממש לא מסכימה עמך בנושא המודעות
לנושא.לפני 18 שנה היתה מודעות בקשר לנשים ונערות,ורגישות רבה בקשר לילדות קטנות. רק שלא הי אז כלים לעבודה בנושא עם ילדות קטנות.זה כל ההבדל. אבל-אין טעם להאשים האם,מאחר ולא יודעים בדיוק מי היא,מה הידע שלה בנושא,מאיזה רקע היגיעה ועוד. מה שחשוב הוא-הנה הנושא נחשף,ובעיני זו תחילת הדרך לטפל בבעייה ענקית. מאחלת לכולכן רק ימים טובים,והחלטות נבונות.
לנושא.לפני 18 שנה היתה מודעות בקשר לנשים ונערות,ורגישות רבה בקשר לילדות קטנות. רק שלא הי אז כלים לעבודה בנושא עם ילדות קטנות.זה כל ההבדל. אבל-אין טעם להאשים האם,מאחר ולא יודעים בדיוק מי היא,מה הידע שלה בנושא,מאיזה רקע היגיעה ועוד. מה שחשוב הוא-הנה הנושא נחשף,ובעיני זו תחילת הדרך לטפל בבעייה ענקית. מאחלת לכולכן רק ימים טובים,והחלטות נבונות.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.