דשדש, מה שלום אבא שלך?

shilat

New member
מצטרפת לשאלה. הצטערתי לקרוא


 

דש1דש

New member
חרא


מחכים לסוף.
הוא לא התעורר מאז יום שישי וכבר אין באמת סיכוי שיתעורר. כבר יש פירכוסים בגלל הפגיעה המוחית.
הוא לא סובל וגם לא איתנו יותר, עכשיו רק המכונה מחזיקה אותו

רק שבמדינה שלנו אי אפשר לנתק, אז מחכים שגוף יקרוס
כולנו עושים פרידות, אני שם כל יום לכמה שעות - אמא שלי שם כל היום, אבל כבר לא ישנה שם.
נורא עצוב בלב
ממתינים.
יש הרבה הומור שחור אבל אחסוך אותו מכן
 

דש1דש

New member
המשימה הראשונה והכי קשה/

זה לגרום לאמא שלי להפסיק לעשות איתן תכניות כשסבא יתעורר או כשסבא יחזור הביתה....

היום היתה לנו שיחה ארוכה על זה, נראה אם יעזור
הן יודעות שהוא ישן כל הזמן ולא מתעורר יותר.
אנ י מדברת איתן לאט על החיים אחרי סבא, אנחנו מרחמות ביחד על סבתא שלה הכי קשה
בעיקר נותנת להן להבין בלי הסברים, כשיש שאלה אני עונה את האמת (מרוככת)
עוד לא אמרתי במפורש אבל הן די מבינות....
היום היתה שיחה עם בת אחותי שאבדה סבתא לפני חודשיים בערך, ודיברנו על זה שהכי חשוב לזכור אותם ואת הכיף שהיה איתם....

יש לך רעיון?
עיצות?
 

דש1דש

New member
היום בבוקר, במכונית דבש

החלה לשאול שאלות, אבל מאחר והיו בכיוון של חצי יום כיף (החממה אאאאאאאאאאא) לא רציתי לקלקל להן ואמרתי שנשוחח בסיום היום אם הן רוצות.
נראה לי שאגיד להן קצת יותר.
השאלה היתה "למה סבא ישן כל כך הרבה" זו בהחלט שאלה שמרימה להנחתה, אבל העדפתי לדחות.
הבוקר אמא שלי הודתה שאין שם כלוםף גם בעיניים פקוחות, היא הקריאה לו ולא היתה שום תגובה (בשבוע שעבר בהחלט היתה לו תגובה לשירים שלו)
הוא לא איתנו, רק הגוף
 
אוי דש1דש

ליבי איתך, הייתי בסרט הזה לפני 3 שנים.
ברור שאי אפשר לנתק במדינה שלנו.
אבל אפשר לבקש שלא ישתדלו יותר מידי.
קשה קשה
.
אבל למרות הצער והכאב ותחושת הריקנות
החיים ממשיכים.

טוב שנשאר לכם הומור גם הומור שחור הוא טוב.
 

דש1דש

New member
אמא שלי טוענת

שהיה עכשיו חצי שעה עם עיניים פקוחות והקשיב לשירים שהקריאה לו.
אני סקפטית לגבי החלק השני וכואב לי הלב עליה...
אבל היא מאמינה באמונה שלמה שהוא הקשיב לה....
 

catנוע

New member


יכולה רק לתאר לעצמי כמה זה קשה...
ולכי תדעי, אולי אמא שלך צודקת והוא באמת הקשיב לקול שלה.

זה באמת נורא עצוב
 

דש1דש

New member
לפי דבריה

לא היה שום שינוי בדופק או בנשימות - שתי תגובות אינסטקטיביות שהיו לו עד יום שישי, ככה שאני כמו שאמרתי די סקפטית
יש לידו איש שכבר כמעט חודשיים מחוסר הכרה אחרי שבמעבר חציה נדרס עי מכונית ונפגע בראש.
רוב היום עיניו פקוחות, אני מסכלת הרבה, מחכה שיזיז אותן, כי הוא נראה כל כך מהורהר אבל "איתנו" והוא כל כך לא.
אבל אצלו העיניים פקוחות = לפעמים יותר ולפעמים פחות, וזה עוד יותר מבלבל.... לפעמים הוא אפילו מזיז אישונים, אבל לא חושבת שהוא באמת רואה משהו.
נפלאות המוח
כואב הלב עליו
גם כמעט אין לו מבקרים - כי זה באמת מייאש....

חדר המתים החיים ממש..
כל כך קשה
 

catנוע

New member
זה קורע את הלב

מה שאת מספרת.
חודשיים ארוכים כל כך עבור המשפחה של האיש. זה כאילו שהוא כבר איננו אבל עדיין נמצא, וזה הכי קשה לדעתי.

אני לא יודעת מה לאחל בנקודה זו, כי מצד אחד אני מקווה עדיין שיהיה שיפור במצבו, אבל שהשיפור יהיה ממש משמעותי, ומצד שני, שאם לא אז שלא יימשך חודשיים.
מקווה שאת מבינה למה אני מתכוונת.
הלב איתך. אם את צריכה משהו תגידי.
 

דש1דש

New member
לגמרי קורע את הלב

ואני לגמרי מבינה ואני גם בתקווה הזו.
אני נורא רוצה להאמין לאמא שלי אבל יודעת שזה לא נכון, שוחחתי עם אחותי שתיחקרה אותה גם וגם היא באותה מסקנה כמוני - רק פקח עיניים, לא רואה ולא איתנו
ואני מקווה שלא ימשך חודשים ארוכים - בעיקר כי הוא מאוד לא רצה את זה... וזה סתם. פשוט סתם.
הוא לא איתנו, אז באמת אני חושבת שטוב שהיתה לאמא שלי האפשרות להיפרד ממנו כשהוא עוד לא אבן - אלא גוף חם שאפשר להחזיק לו את היד ולדבר אליו בלי להחשב מוזרה.
מודה שגם כשאני שם (וזה כל יום כמה שעות) אני מחזיקה לו את היד ומדברת אליו. אבל הכהות מגיעה לכולנו....

כמו כן הגוף שלו לא חזק, הוא אחרי 18 שנים של מלחמה בפרקינסון, כמות כימיה יומית שיכולה להביס כל צעיר, לב אחרי התקף, ריאות עם דלקת שלא עוברת - אני מאוד מקווה בשבילו, בשביל הנשמה שלו שזה לא ימשך ויתנו לו ללכת....
מצב חרא. כמו שאמרתי
 


יש כמה שלבים במוות האיטי הזה... לפעמים יש גם מצב הכרה שהאדם כאילו מדבר, למרות שזה בתוך החוסר הכרה, וזה הכי מפחיד...
מקווה שיהיה מהיר(עבור כולכם) וללא סבל (בעיקר עבור אביך).
החוויה המתמשכת הזו בבית חולים היא זכרון קשה דוקא לעתיד, אז מקווה עבורך שתהיה קצרה.

הרבה כוח!
 
למעלה