האומן - סיפוז.
האומן © אם היית צייר, הייתי אני ציור שציירת והיו בו כל הצבעים החדשים של חיי. אור השמש שממלא את עיני, הברק הזהוב שמאיר את שערי, הצבעים הנועזים של בגדי החדשים, הצבע בלחיי, הילת האושר האופפת אותי. כולם היו מציירים אישה חדשה. אם היית פָסל אני הפסל שפיסלת. עם גוף שמוכן להחשף בפניך ולהנות, חיוך שפוך על פני כל היום ואפילו בלילה, תסרוקת שובבה, בגדים שכבר מזמן לא לבשתי. פסל אישה העומדת מול המראה מחייכת, צוחקת, חושקת ומבקשת שתסתכל ותגיד– זה חומר חדש, משובח, כל אחד יכול לראות. אם היית כותב סיפורים או שירים הייתי אני המילים, השיר, הסיפור שנכתב בעטך. נשמה חופשיה שיצרת, דואה בין מרחבי השמיים והדימיון, רואה את אור השמש בוקע בין העננים ומאמינה שאלוהי האהבה מנווט את חייה. מתוך המילים היו שומעים על לב מלא על גדותיו בשמחה ואושר שעולים אל הגרון וחוסמים את האוויר. על יפי הים מול זוג אוהבים, על חום ותשוקה של בשר ונפש, על שעות של געגוע ורגעים של פגישה. על נגיעה ראשונה. על רצון להיות ביחד כל הזמן. המילים היו מספרות על אישה שנולדה בי לדבר על כל הכל, להיות גלויה ואמיתית כמו מדברת אל עצמי. חיה בחלום, במקום שאין גבולות של בושה, שהכל שייך להכל. מקום בו אפשר למצוא נשמה תאומה . לראות מראות שלא כל אחד יכול לראות. דברים שרק אתה ואני יכולים להבין. אתה, איש שלי, כל זה: צייר ופסל משורר וסופר ובעיקר – אהוב. אהוב שלי. אחר כך עבר שם חתול שחור וגם אותו אהבתי
האומן © אם היית צייר, הייתי אני ציור שציירת והיו בו כל הצבעים החדשים של חיי. אור השמש שממלא את עיני, הברק הזהוב שמאיר את שערי, הצבעים הנועזים של בגדי החדשים, הצבע בלחיי, הילת האושר האופפת אותי. כולם היו מציירים אישה חדשה. אם היית פָסל אני הפסל שפיסלת. עם גוף שמוכן להחשף בפניך ולהנות, חיוך שפוך על פני כל היום ואפילו בלילה, תסרוקת שובבה, בגדים שכבר מזמן לא לבשתי. פסל אישה העומדת מול המראה מחייכת, צוחקת, חושקת ומבקשת שתסתכל ותגיד– זה חומר חדש, משובח, כל אחד יכול לראות. אם היית כותב סיפורים או שירים הייתי אני המילים, השיר, הסיפור שנכתב בעטך. נשמה חופשיה שיצרת, דואה בין מרחבי השמיים והדימיון, רואה את אור השמש בוקע בין העננים ומאמינה שאלוהי האהבה מנווט את חייה. מתוך המילים היו שומעים על לב מלא על גדותיו בשמחה ואושר שעולים אל הגרון וחוסמים את האוויר. על יפי הים מול זוג אוהבים, על חום ותשוקה של בשר ונפש, על שעות של געגוע ורגעים של פגישה. על נגיעה ראשונה. על רצון להיות ביחד כל הזמן. המילים היו מספרות על אישה שנולדה בי לדבר על כל הכל, להיות גלויה ואמיתית כמו מדברת אל עצמי. חיה בחלום, במקום שאין גבולות של בושה, שהכל שייך להכל. מקום בו אפשר למצוא נשמה תאומה . לראות מראות שלא כל אחד יכול לראות. דברים שרק אתה ואני יכולים להבין. אתה, איש שלי, כל זה: צייר ופסל משורר וסופר ובעיקר – אהוב. אהוב שלי. אחר כך עבר שם חתול שחור וגם אותו אהבתי
