האם ואיך יוצאות מהארון? היות ועברתי את גיל 40

[כפית של דבש]

האם ואיך יוצאות מהארון? היות ועברתי את גיל 40

היות ועברתי את גיל 40, אני מרגישה, בכל פעם שמישהי/הו שומעת שאין לי ילדים, שמתעוררת תחושת דאגה גדולה, או עצב, אולי אפילו רחמים. זה ממש לא נעים לי, אבל מצד שני, ממש לא בא לי לפתח דיון, עם כל אדם חדש, על הבחירה הזאת שלי, שזה מה שיקרה אם אומר, שלא צריך לדאוג כי זאת הבחירה שלי. איך אתן מתמודדות (בעיקר בנות גילי)?

 

[efroch99]

ברוכה הבאה

 

[efroch99]

ברח לי - ברוכה הבאה!../images/Emo140.gif

אני לא מרגישה שאני צריכה לצאת מהארון. הסביבה שלי יודעת מה עמדתי בנושא, ואת ההסברים הם קיבלו מזמן. אף אחד לא מנסה לשכנע אותי או להפעיל עליי לחצים, למזלי. והאמת שמול אנשים חדשים, הנושא הזה בכלל לא עולה. לא זוכרת מתי הפעם האחרונה ששאלו אותי אם יש לי ילדים... מוזר? באילו סיטואציות את מרגישה שאת צריכה לצאת מהארון?

 

[אוניברסאליסט]

ברוכה הבאה

לא קורה לי שבמפגש עם אנשים חדשים נושא הילדים עולה יש בני אדם שמכירים אותי ויודעים שאין לי ילדים. איתם הנושא לא עולה כי הדברים כבר ידועים. יש שמכירים איתי אבל ההיכרות אינה אישית ונושא הילדים לא עולה בדרך כלל בני אדם שאני נפגש איתם לראשונה אז מטרת הפגישה אינה היכרות אישית ונושא היעדר ילדי לא צפוי לעלות בה את לא חייבת לפתח דיון אם את לא רוצה. את יכולה להבהיר לאדם שאת לא רוצה לדון על כך. דיון הוא טנגו לשניים.לא יהיה דיון אם לא תשתפי איתו פעולה. במיוחד אם הוא אדם חדש, אז למה את רואה מחויבות לשתף איתו פעולה בדיון?

 

[בראדשו00]

../images/Emo45.gif

 

[כפית של דבש]

תודה רבה לכל המברכות והמברכים

מקובל לחשוב על גברים שאין להם "שעון ביולוגי", ולכן זה שונה עם אישה. אני עובדת עם ילדים, וזה נושא מאוד מתבקש...

 

[כפית של דבש]

יש אנשים, שאם הם שומעים שאני בוחרת

לא להביא ילדים, דואגים, שאולי אני לא אוהבת ילדים, ואולי יש לזה השלכות, על היחס שלי לילדים שלהם. אני מזכירה לכן - העבודה שלי היא עם ילדים, ואני מאוד אוהבת ילדים. אולי: "בחרתי לא להיות אם בעצמי, אבל אני מאוד אוהבת ילדים"

 

[שרון123]

אולי יתאים לך להגיד

שהעבודה עם ילדים כל כך ממלאת ומשמחת אותך ואת לא מרגישה צורך בילדים משלך?

 

[NorthernLights09]

מבינה אותך ולא ממש מתמודדת בעצמי

גם לי יש בעיה דומה. אני בת 45. גם אני, כשאני נתקלת במישהי/ו חדשה ששומעת שאין לי ילדים, מרגישה מכיוונה תחושות כאלו. היא לא אומרת כלום אבל זה מה שאני מרגישה. אין לי מושג אם אלו באמת תחושותיה או שאני היא זו שמצפה לתגובות כאלו ולכן חווה אותן. בכל אופן, מאחר ולא נאמר שום דבר, גם אני אינני פותחת את הנושא אך נשארת עם תחושה מסוימת של אשה סוג ב'.

 

[כפית של דבש]

תחושה של להיות "סוג ב'", היא תחושה קשה

ומחיר גבוהה. צריך למצוא את הדרך להגיד שזו הבחירה שלי, ולחמוק באלגנטיות מלהרחיב בנושא. לא פשוט. אני לא אוהבת את "לשימחתי" או "למזלי", אבל משהוא כמו: "אין לי ילדים, ואני בסדר גמור עם זה" - אולי.

 

[MOBY6]

בדיוק

אני חושבת שזה הכול עניין של מה את משדרת. אם תגידי משפט כמו אין לי ילדים, והחיים שלי מצוינים. בנימה שלא משאירה מקום לוויכוח, ובטון שבאמת משדר את זה. אף אחד לא ימשיך. ואם כן ימשיכו, אפשר להגיד שאת לא מעוניינת לדון בזה, ושזה פרטי.

 

[choo]

אמרי להם - "החיים *שלי*. טובים."

 

[פיטפוט19]

החיים בזבל

 

[cargo66]

../images/Emo140.gifברוכה הבאה

אני מבינה בדיוק על מה את מדברת, אני בת 45. לכן, אני הרבה פעמים מוסיפה מילת הסבר לפני ה"אין לי ילדים", משהו כמו: למזלי ... או אני מעדיפה בלי... או בחרתי שלא... נכון שהרבה פעמים זה פותח פתח לשאלות, אבל יותר פעמים זה פשוט מעביר את הנושא בבהירות וסוגר את הדיון בלי התחושות שהזכרת.

 

[efroch99]

זה רעיון מעולה!

אני חושבת שמילה קטנה כזאת (למזלי, לשמחתי) יכולה בדיוק להעמיד את הדברים על דיוקם - זה לא ברירית מחדל, זה לא משהו שקרה לך, זה לא משהו שנמנע ממך ולכן את ראויה לרחמים - זאת הבחירה שלך ואת שלמה איתה.

 

[gלולוגית]

ואני אומרת:

אין לי ילדים מבחירה. ומוסיפה חיוך גדול.

 

[fafkah]

אני חושבת ש"למזלי/לשמחתי" לא מתאים במקרה של

כפית של דבש, שעובדת עם ילדים. עלול לעורר אנטיגוניזם. מחשבות בנוסח "אם היא כ"כ מאושרת שאין לה ילדים משלה, מה היא עושה עם הילדים שלי??" אם מדובר על תשובה להורי הילדים שעובדים איתם, הייתי עונה משהו קצת ציני בנוסח "אני פוגשת כאלה ילדים מקסימים בעבודה, ואין סיכוי שאצליח לעשות ילדים מקסימים מאלו בעצמי!" העקיצה לדעתי ברורה (ואם לא, אנחנו בבעיה...) ודי סוגרת את הדיון.

 

[סתוונית היורה]

אני לא חושבת שצריך לעקוץ

אנשים שואלים מתוך עניין והפתעה כנים. לא מדובר כאן בנהגי מונית מזדמנים אלא בהורי הילדים שאיתם כפית דבש עובדת. מצד שני, קשה לי לחשוב על תשובה שהיא גם כנה ועניינית וגם תסגור את הדיון. לרוב האנשים באמת קשה להבין איך מישהי שנהנית לעבוד עם ילדים לא רוצה להיות אמא.

 

[כפית של דבש]

אגב, האמת היא, שאין שום קשר, בין אהבה לילדים

לבין הרצון להיות הורה.

 

[סתוונית היורה]

ברור, אבל רוב האנשים לא מבינים את זה