הוא על זיכרון מי שנהרג,
בהקשר של לחימה להקמת או שימור קיומה של המדינה (חצי מהם) טרור נגד אזרחי המדינה היהודים (שישית מהם),
או בעקיפין, במהלך שירות או עקב פציעה או מחלה ממושכת שקשורה לשירות.
הוא על זיכרון מי שנהרג,
בהקשר של לחימה להקמת או שימור קיומה של המדינה (חצי מהם) טרור נגד אזרחי המדינה היהודים (שישית מהם),
או בעקיפין, במהלך שירות או עקב פציעה או מחלה ממושכת שקשורה לשירות.
השאלה היא על הזכרון הקולקטיבי שלנו, כי כל אחד מהם ברגע הסוף נתקע עם תמונה אחרת בראש וזה פרטי. אנחנו עושים מזה קולאז'.
אז מהי התמונה שלנו ? מה שאנחנו עכשיו ? על תקן "זה היה רצונם" או "איפה אנחנו" או "מה נהיה מאיתנו" או "אנחנו לא ראויים" וכיוב'