האם יש בכלל אנשים מאושרים בצבא?

האם יש בכלל אנשים מאושרים בצבא?

אני אמורה להתגייס עוד חודש, וכמובן מפחדת. כל הזמן אני שומעת על כמה שחרא בצבא, שמעבידים אותך כמו חמור בלי תמורה ובלי להתחשב, שנתקעים עם אנשים מגעילים, שנמצאים במקומות שיש רק בנות (אין לי שום דבר נגד בנות, כמובן, אבל אני רוצה לפגוש גם בנים), שכולם ממשיכים להסתובב עם החברים שלהם מהתיכון ולא ממש רוצים להתחבר עם אלו שהם רואים כל יום בצבא. אני יודעת שלא כולם ככה, אבל ככה כל החברות שלי בלי יוצא מן הכלל מספרות וזה אומר שיש סיכוי גדול מאוד שזה גם מה שיהיה לי. אין לי הרבה חברים מהתיכון ולא איפה לפגוש חברים ובני זוג מחוץ למסגרת היומיומית, מספיק רע לי עכשיו, הייתי צריכה לחכות כל כך הרבה זמן מסוף התיכון ועד הצבא תלויה בלי חיי חברה מסודרים וזה יהיה ממש רע אם זה ימשיך ככה גם בשנים הבאות. כל המבוגרים אחרי צבא הבטיחו לי שבצבא פוגשים המון אנשים ותליתי בזה תקוות, אבל עכשיו אני כבר לא בטוחה.
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
הצצה יקרה

אנחנו כל-כך מבינים את החשש שלך... זה נכון, הרבה פעמים מוצבים לשירות די משעמם, עם כאלו שלאו דווקא רוצים לשרת איתם... החלומות על השירות המיוחד והשונה, ההירואי וההרפתקני, התרומה והחבר´ה -- הכל מתנפץ אל מול מציאות שגרתית, בינונית, משעממת... אבל רגע אחד... עדיין לא התגייסת... את עדיין לא יודעת... אולי זה יהיה אחרת? לא שווה לחכות ולראות לפני שמפתחים פחדים? ועוד מילה: לפעמים (ואנחנו מכירים), מתחילים שירות במקום מחורבן, אבל עושים אותו טוב, ועם קצת בקשה, קצת פרוטקציה, קצת מזל, והרבה בזכות עבודה רצינית ואחראית -- אפשר לקבל העברה, לתפקיד אחר (באמצעות קורס מקצועי?), או מקום שירות אחר. אז רגע, הצצה חטופה, לפני שאת חוטפת דיכאון תני צ´אנס לבדוק את המציאות! וחוץ מזה, טוב באת לשפוך כאן את ליבך, ואת מוזמנת לשהות כאן בביתנו כל זמן שתרצי...
 

Jane_Lame

New member
זה דבר נורא לומר

גם אני חשבתי בהתחלה שמכיוון שעוד לא התגייסתי, אני לא יודעת איך זה באמת. בול-שיט. במציאות זה גרוע מהסיפורים. אל תגידי לעצמך "אני כבר אנסה לאראה איך זה" כי אחרי שמכניסים רגל אחת בפנים אי אפשר לצאת. העצה הכי חכמה שאוכל לתת לך היא לצאת עכשיו, כמה שיותר מהר, כי אחרת היציאה תהיה רק עם פרופיל נפשי. אם את לפני גיוס אפשר להוציא 45 נפשי ולקבל שחרור על "עודף כוח אדם בצה"ל" או מטעמי דת ומצפון. אם כולם אומרים לך כך, כנראה שיש בזה משהו, לא?
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
ג´יין

לא רק שאנחנו לא מסכימים עם "ההמלצה" שלך, אלא שאנו חושבים שהיא עלולה להביא לתשלום מחיר הרבה יותר כבד. לשמחתנו, רוב החיילים/חיילות שרע להם לא נוהגים לפי עצה זו.
 

ozzlove

New member
האושר?

האושר הוא דבר פסיכולוגי... שאת מגיעה אליו בעצמך... את צריכה להבין כמה דברים לפניי שאת נכנסת לצבא... דבר ראשון , חבל לך סתם להיות מודאגת מזה כי ... אפשר להגיד שיש לך עוד זמן, הצעה שלי... אם את יודעת או רוצה להגיע לתפקיד כל שהוא בצבא... עשי הכל על מנת להגיע לשם... ואל תתיאשי, כי אפשר, (את יכולה לקחת דוגמא ממה שעבר עליי הודעה אחת למטה) בכל אופן, את צריכה להבין שברגע שתתגייסי לצבא, את נכנסת למסגרת חדשה מאוד, כל הכללים והחוקים שונים... וזה פשוט תלוי באופי שלך איך תקחי את זה, צריך לוותר על המון דברים, על הרבה רגעים מפנקים, וצריך לתת, צריך גם לעשות דברים לא תמיד הכי הגיוניים, אבל את יכולה לקחת את זה בתור חוויה... זה או שתהיי מהאנשים האלה שמספרים חוויות מהצבא, או שתשהי במחשבות... ודכאונות לגבי חייך, אי לכך ובהתאם לזאת , הכל יכול לקרות , אז... הכי חשוב זה באמת להיות מאושרים, אני מאושר כרגע, גם בזמן הצבא, אחרי שהגעתי לתפקיד אותו רציתי... אבל... אני לא מרגיש שאני באמת יכול להגיד שאני מאושר, יש את המשהוא הזה שמציק בבטן... שיהיה לך בהצלחה לא משנה איפה תהיי... ממני, בחום רב עוז.
 

ozone

New member
היי!

מה זאת השביזות הזאת? כבר עכשיו? אבל ברצינות - מהנסיון שלי אני יכול להגיד לך,שאם תצפי להרים וגבעות מהצבא - רוב הסיכויים שתתאכזבי.מצד שני,אם תבואי בגישהמאוזנת ,ואופטימית בצורה זהירה - תוכלי להסתדר ואפילו להנות. אני,למשל,הייתי די בדיכאון לפני הצבא (אלף ואחת סיבות שלא כאן המקום לפרט אותם),ודווקא כשהתגייסתי - ודווקא לשירות קרבי ארוך ומתיש,פתאום התחלתי להרגיש טוב עם עצמי,ופתאום פגשתי הרבה חברים חדשים,ולמרות שלא ליקקתי דבש,אין ספק שהיו הרבה רגעים מאוד מיוחדים בשירות (את יודעת.. זכרונות שמעלים עם חברים מהצבא אחרי השירות). כך,שאני די משוכנע שאם תבואי עם אופטימיות,קצת נחישות,והרבה איכפתיות - תוכלי להפוך את השירות הצבאי לתקופה היפה בחייך (וזה לא קלישאה - אני מכיר לא מעט אנשים שיגידו את זה). המון הצלחה
 
להצצה...

קראתי את הדברים שלך ונזכרתי באיך שאני הרגשתי לפני שהתגייסתי.... היו לי בדיוק את אותם חששות כמוך בנוסף לעובדה שלא ממש רציתי להתגייס , אבל זה סיפור בפני עצמו... מהנסיון האומנם קצר שלי בצבא (3 חודשים) אני יכולה להגיד לך שזה לא כל כך נורא.. ומראה לי אפילו שאני מתחילה להנות מהשירות שלי... מה שכן אני יכולה להגיד לך שזה קשה , להסתגל למסגרת שאת לא רגילה אליה , להסתגל לסוגי אנשים שונים שבדרך כלל לא היה לך שום קשר איתם,הפחד לא לדעת איפה תהיי ובאיזה תפקיד , אבל איפה שהוא זה כל הכיף... (לפחות לדעתי) עם הכל היה ידוע מראש היה לנו דיי משעמם את לא חושבת? אם את מודאגת מהתפקיד שבו תשובצי , אין לך מה לדאוג... אני לדוגמה בהתחלה הייתי פקידה שזה הדבר היחיד שלא רציתי להיות ועכשיו אני יוצאת לקורס הדרכה ומתחילה להדריך ככה שלהתקדם בצבא זה לא קשה רק צריך להראות נכונות. זה בטח נשמע דיי מתיימר לשמוע את הדברים האלה ממישהי שהיא סך הכל 3 חודשים בצבא אבל זה נכון לפחות זה מה שאני למדתי בנתיים מהשירות שלי ואני יודעת שאני עוד יילמד הרבה מאוד. כל מה שנשאר לי זה לאחל לך הרבה הצלחה ולקוות שגם את תהני מהשירות שלך , ולדעתי את רק צריכה לבוא עם הגישה הנכונה כי בצבא הכל זה גישה... שיהיה המון בהצלחה ממני UNDER
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
under יקרה

התפעלנו מהגישה החיובית והתומכת שלך
שיהיה לך המשך שירות מוצלח
 
אני לא דואגת לגבי מה אני אעשה בצבא

אני לא מחפשת משהו מרתק ומרגש לעשות, אני בטח אקבל סתם עבודת ניירת וזה בסדר מבחינתי, אני אוהבת להיות ראש קטן. אני חוששת מהקטע החברתי כי בגלל הזמן שהיה לי נתק, אחרי התיכון ואחרי צבא... אפשר לומר פשוט שהצבא זאת התקווה האחרונה שלי למצוא חברים חדשים. אבל ממה שסיפרו לי אנשים מגובשים עם החברים שלהם מהתיכון והיסודי- אלו שהם מסתובבים איתם שנים, אלו שבבסיס קרוב לבית (איפה שאני בטח אהיה) באים רק לעשות את העבודה וללכת הבייתה ואלו שבבסיס רחוק עובדים כל היום ואז נוחתים בחדרים והולכים לישון, וגם שיש כאלה שנמצאים בין הרבה אזרחים בני 30-40 ורק מעט חיילים, ומשרתים ביחד חיילים שכבר עברו את השירות ועם רגל אחת בחוץ יחד עם חיילים חדשים וזה בערך כמו להיכנס לכיתה באמצע השנה כשכבר כולם התמקמו.
 

dj soul

New member
תאמיני לי, לאחת שמשוחררת כבר...

אין לך מה לדאוג, באזרחות הרבה יותר קשה, מכל הבחינות, ובצבא קשה אולי מבחינה פיזית, הרבה לחץ, וכו´, גם אני חשבתי כמוך, אני לא אשקר ואגיד שבאמת בחודש הראשון שלי ביחידה היה נורא קשה ומגעיל, אבל זה תמיד ככה כשאת מגיע למקום חדש, לאנשים שלא מכירים אותך אבל מכירים כבר טוב את העבודה, אבל בצבא את יודעת שאם את לא תצליחי כל כך טוב בעבודה לא מפטרים אותך, ואת תמיד יכולה לפנות לעזרה, לא כמו באזרחות. אצלי ביחידה לא היו הרבה אנשים ובקושי היו בנים, אבל הייתי בקשר כמעט עם כולם וכולם היו אחלה. אין לך מה לחשוש, ואני בטוחה שתהיה כבר יותר בעיניינים, תרגישי הקלה ותביני שזה לא כזה נורא, ובקשר לטירונות שיש שם רק בנות, זו תקופה נורא קצרה, וגם להיות קצת עם הבנות לפעמים עדיף. אין לך מה להפחד, העיקר שתתרגלי למסגרת צבאית ולמשמעת, כי לזה אנחנו לא רגילים, במיוחד לא אחרי שהיינו כל הזמן "מפונקים" מצד החברים מהבית הספר או מצד ההורים. בהצלחה!
 

אורקנוס

New member
היי אין לך מה לדאוג....

מה שאמרו לך זה לאו דווקא נכון... אני מבינה אותך מאוד גם לי אמרו כל מיני דברים על הצבא שגרמו לי לפחד... אני יכולה להגיד לך מנסיוני האישי שבתיכון בקושי היו לי חברים, והייתי תמיד בצד..ושהתגייסתי והגעתי ליחידה שלי אז רכשתי הרבה חברים, אנשים שלא הכרתי קודם, בנים ובנות. ובכל בסיס יש גם בנים לא משנה עם הוא רחוק או קרוב לבית. וזה נכון שמנצלים אותך לעבוד כמעט בחינם, אבל אין כל כך מה לעשות נגד, זה המדינה שלנו...יש לי רק עצה אחת לתת לך: תעמדי על זכויותך!!! מקווה שקצת עזרתי.
 

mike22

New member
בטח שיש מה לעשות נגד זה !

לצאת מהצבא ולתרום למדינה בדרכים הרבה הרבה יותר מועילות במקום לבזבז את הזמן הכח והאנרגיות לריק..
 
למעלה