מריה היחידה
New member
האם יש זכות
לרופא פסיכיאטר לעצור חולה, שעברה דכאון לאחר ארוע מוחי, להרות? האם יש לו זכות לשלוח מכתב למומחה לפריון ולבנק הזרע ולעצור את החולה יומיים לפני הזרעה? אותה חולה בתהליך פריון כאם יחידנית משנת 2003 והיתה בשלב השיקום שלה. וכמובן ציפתה לילד זה בהתרגשות. רופא זה לא טיפל באותה חולה בשבעה חודשים האחרונים עד להתערבותו. ולא ידע אותה לפני שנעצרה על ידי האחיות, בזמן בדיקת ביוץ אחרונה לקראת ההזרעה, שסיפרו לה במבוכה רבה וצער רב על העצירה...וכמובן שלא קיבל שום מכתב ויתור סודיות ממנה בעניין זה. היא הלכה עם אמא לאותו פסיכיאטר והוא לא הסכים לשנות את דעתו בנושא. היא פנתה למומחה הפוריות שלא יכל לעשות שום דבר בעניין עד קבלת מכתב אשר יאשר הריון מפסיכיאטר בכיר. היא פנתה באופן פרטי לפסיכיאטר והוא לא מצא שום סיבה מוצדקת לזה שלא תוכל להרות, אך בסוף לא עשה שום דבר בעניין ולא הסביר לה למה. מה היא עושה עכשיו? ברור שנגרם לה עוגמת נפש, אשר לא עזרה להרגשתה הנפשית. וגם נגרמה לה חולשה מהריצות הבירוקרטיות לנסות ולשנות את המצב ולזכות בזכות הבסיסית שלה כאישה - להיות אם. במקום לעזור לצעירה שנקלעה לפתע למחלה קשה ומנסה להתמודד איתה בעוז, החלישו אותה אותם החלטות שגויות בהחלט. משפחתה תומכת מאד בהבאת ילד שלה לעולם. היא חזרה לגור עם אמה, כדי לחזק את עצמה ולהיות בטוחה יותר בזמן הריון לידה והורות יחידנית. עם תמיכת שאר המשפחה. יש לציין שכל שאר הרופאים, למרות שיודעים שיש סיכון פיסי, לא הבינו את העצירה הזו. שכן זוהי בחירה שלה לנסות ולהיות אם. (יש לציין שנתוני הפריון שלה טובים והייתה מיועדת להזרעה רגילה בשלב זה, ללא שום טיפולים הורמונליים). קיבלה אשור להמשך הכדורים הפיסיים ונפשיים שלוקחת מטריטולוגיה בירושלים. כך שהכל מוטעה. אך איך מתקנים את המצב? היא לא יודעת. מה עליה לעשות בשלב הזה, כדי להיות אם?
לרופא פסיכיאטר לעצור חולה, שעברה דכאון לאחר ארוע מוחי, להרות? האם יש לו זכות לשלוח מכתב למומחה לפריון ולבנק הזרע ולעצור את החולה יומיים לפני הזרעה? אותה חולה בתהליך פריון כאם יחידנית משנת 2003 והיתה בשלב השיקום שלה. וכמובן ציפתה לילד זה בהתרגשות. רופא זה לא טיפל באותה חולה בשבעה חודשים האחרונים עד להתערבותו. ולא ידע אותה לפני שנעצרה על ידי האחיות, בזמן בדיקת ביוץ אחרונה לקראת ההזרעה, שסיפרו לה במבוכה רבה וצער רב על העצירה...וכמובן שלא קיבל שום מכתב ויתור סודיות ממנה בעניין זה. היא הלכה עם אמא לאותו פסיכיאטר והוא לא הסכים לשנות את דעתו בנושא. היא פנתה למומחה הפוריות שלא יכל לעשות שום דבר בעניין עד קבלת מכתב אשר יאשר הריון מפסיכיאטר בכיר. היא פנתה באופן פרטי לפסיכיאטר והוא לא מצא שום סיבה מוצדקת לזה שלא תוכל להרות, אך בסוף לא עשה שום דבר בעניין ולא הסביר לה למה. מה היא עושה עכשיו? ברור שנגרם לה עוגמת נפש, אשר לא עזרה להרגשתה הנפשית. וגם נגרמה לה חולשה מהריצות הבירוקרטיות לנסות ולשנות את המצב ולזכות בזכות הבסיסית שלה כאישה - להיות אם. במקום לעזור לצעירה שנקלעה לפתע למחלה קשה ומנסה להתמודד איתה בעוז, החלישו אותה אותם החלטות שגויות בהחלט. משפחתה תומכת מאד בהבאת ילד שלה לעולם. היא חזרה לגור עם אמה, כדי לחזק את עצמה ולהיות בטוחה יותר בזמן הריון לידה והורות יחידנית. עם תמיכת שאר המשפחה. יש לציין שכל שאר הרופאים, למרות שיודעים שיש סיכון פיסי, לא הבינו את העצירה הזו. שכן זוהי בחירה שלה לנסות ולהיות אם. (יש לציין שנתוני הפריון שלה טובים והייתה מיועדת להזרעה רגילה בשלב זה, ללא שום טיפולים הורמונליים). קיבלה אשור להמשך הכדורים הפיסיים ונפשיים שלוקחת מטריטולוגיה בירושלים. כך שהכל מוטעה. אך איך מתקנים את המצב? היא לא יודעת. מה עליה לעשות בשלב הזה, כדי להיות אם?