בדרך לחולון מקום מגורי הורי אורנית
שם לראשונה לאחר התאבדותה של גליה אנו נמצאים בליל הסדר, אומרת אורנית "אני מרגישה מחנק בגרון משותקת בכל הגוף". שששש...אני משתיק הבנות יושבות מאחור. מיד ירדה המסכה הפנים קפואים משהו ,דוהרים למפגש שלנו עם ליל הסדר לאחר כמעט עשור. כמעט עשור לא נפגשנו איתו בביתם ,זה הרי היה ברור ,הסדר האחרון השלם היה שם . עשר שנים לקח לאגור את הכוח בעיקר לי , להושיט את היד בחוזקה לאורנים ,לא להרפות עד שמגיעים . עברנו את סף הדלת והחלטתי לדחוף לפינה את היגון והלעצב. מה יקרו לו שם (לעצב)? בודאי ימתין לנו ולא יעלם, ינוח קמעה מאתנו לא יקרה לו כלום ולנו? קצת מנוחה. אכן כך היה לשמחתי זה עבר בשלום ליל סדר קטן, רק אנחנו (אלמוג בחו"ל)סבא סבתא ואח של אורנית. הבנות קראו קצת לחוש את החג ,אך הרעב גבר ופתחנו בארוחה שסימה גם את הישיבה סביב השולחן. עבר והרגשתי שעשיתי טוב להורים של אורנית, לבנותי וגם לאורנית ולי. אם אני מסכם אז היה פחות נורא משחשבתי. שלכם איתן
