כן ולא...
יש אצלנו בגן ילד שלא דיבר בכלל בשנה שעברה (גיל 3+)...
והשנה (גיל 4 +) מדבר כמעט רגיל.
יחד עם זאת ילד בן אותו גיל ששנה שעברה לא דיבר בכלל.
השנה גם לא מדבר בכלל...
אתה יכול לשאול את השאלה גם אחרת, הפוך , בצורה כזו...
האם שמעתם אי פעם על ילדים, שקיבלו טיפול אינטנסיבי הכי איכותי, עם הקלינאיות הכי מעולות ואנשי הצוות הכי מיומנים, ובכל זאת הגיעו לבגרות ולא דיברו מעולם?
וגם כאן התשובה תהייה "כן".
הנטייה היא לחשוב שיש תפקוד נמוך ויש תפקוד גבוה, ושעם עבודה קשה ניתן פשוט לקחת את הילד בתפקוד הנמוך לתפקוד גבוה.
אבל זה הרבה יותר מורכב !
תפקוד נמוך זה לא רק אי היכולת לדבר.
וגם כשילד לא מדבר לפעמים זו רק שאלה של בשלות, יש ילדים שמבשילים בתחום כזה או אחר הרבה יותר מאוחר, בהתחלה הם נראים בתפקוד ממש נמוך, ואז הם מבשילים ומתחילים ממש לרוץ קדימה.
יש ילדים שלא מדברים בכלל אפילו לא משמיעים קולות, ובכל זאת מבינים דיבור של אחרים במידה מסויימת.
חלק לא ידברו, אבל תהיה להם תקשורת יחסית טובה עם אחרים.
יכולים להיות גם ילדים שלא מדברים, אבל גם לא מבינים דיבור, או שלא מתעניינים בכלל בילדים\אנשים בסביבתם.
יש ילדים שגם לא ידברו וגם לא יצליחו לקלוט משמעויות תקשורתיות של גסטות.
ויש ילדים שאם תתן להם מכונית או בובה, מבחינתם זה סתם רעשן או סביבון, ולא יצליחו להבין שהבובה או המכונים הם "כמו" (מסמלים) דברים אחרים.
זאת אומרת שגם ברמה הסימבולית, יהיה להם קשה ליצור שפה או תקשורת שהיא לא מילולית.
אי אפשר "לגרום" לילד לדבר, אבל יש הרבה דברים שמעודדים דיבור, ויכולים לעורר את הפוטנציאל הטבעי שיש בילד. (שוב יכול להיות שני ילדים שלא מדברים שלשניהם פוטנציאל שונה)
יודעים ששימוש בPECS כבר מעורר את ההבנה של הילד לשפה, כי זו בכל זאת שפה לא מילולית דרך תמונות.
וידוע ששימוש באייפד שכל לחיצה על תמונה מייד משמיעה גם "דיבור בקול" עוזרת לילד ליצור את הקשר בין התמונה, לכוונה התקשורתית שלה, ולקול הדיבור שנשמע ביחד איתה.
זה ידוע שכשחוזרים על קולות וצלילים מקריים שהילד משמיע, אז הילד יכול לאט לאט ליצור את הקשר, שמה שהוא משמיע משפיע על הסביבה שלו.
יש ילדים שלא מדברים ויש להם יכולת חיקוי לא רעה וזה יעזור להם להתקדם.
ויש ילדים שבכל התחומים מאוד "מנותקים" מההתרחשויות שיש סביבם, ומאוד קשה בכלל "להשפיע" או לשתף אותם בחוויות מסביב.
יש כל כך הרבה דברים שמשפיעים כאן.
אם עוד לא שמעתם, בטח זה עוד יבוא...
אנשים יתחילו לספר לכם על ילדים אחרים שהם מכירים, שהיו בתפקוד הכי נמוך ועכשיו אחרי עבודה קשה הם בתפקוד הכי גבוה.
סיבה טובה להתחיל להרגיש אשמה. או להאשים אחרים בחוסר היכולת המקצועית שלהם.
זה לא ככה...
אין ניסים.
העבודה האינטנסיבית שהילדים מקבלים יכולה לקדם כל ילד בין אם הוא אוטיסט או ילד רגיל.
בכל זאת העבודה הזו לא יכולה לקחת ילד אוטיסט ולהוציא אותו מהאוטיזם. ואם נראה שכך קרה, הרי שלא היה מדובר באוטיזם אלה בעניין של בשלות.
על אותו משקל, העבודה האינטנסיבית יכולה לקדם מאוד ילד בתפקוד נמוך, אבל אין ניסים, ילד שהפך מתפקוד נמוך לגבוה, גם במקרה הזה מדובר בבשלות, ולא בילד שהוא באמת בתפקוד נמוך.
הרבה ילדים בתפקוד גבוה נראים בגיל צעיר כילדים בתפקוד נמוך, ואף פעם אין לדעת מה יוליד יום.
יכול להיות ילד בתפקוד נמוך, שיקבל את הטיפול המסור והמקצועי ביותר, יעשה התקדמות יפה, אבל בסופו של דבר יתברר שהוא בכל זאת בתפקוד נמוך גם כמבוגר.
הכול בסדר, לא צריך לאכול לעצמכם את הראש "בגלל" זה.
תואבו אותו, תשקיעו את הנשמה, תטפלו, ומה שלא יהיה, הכל לטובה.
