האמת

MULAN30

New member
האמת

אנשים יקרים, בכנות רבה, האם באמת גרושים או גרושות מרגישים באמת ובתמים שברצונם לפתוח פרק בית ודף חדש אחריי מה שעברו בגירושים? הריי לרוב הגירושים היסתיימו בצורה לא נעימה או לפחות התהליך לא היה נעים, אז כמובן לא להכליל יש וייש.. אבל תכל'ס הרוב לא מעוניין בקשר הדוק רציני ושמוביל למשהו חדש, או שגם אם כן זה כרוך בתהליך ארוך ומיגע שלעתים מלוווה בפחדים מובנים, בפחד מחוסר אמון ועוד ועוד... אז נכון שוב.. אין להכליל .. יש הרבה נשים כמו הרבה גברים מקסימים היודעים להעריך אהבה. אבל יש יותר כמות גרושים שפשוט מפחדים, וגם אם בצדק.. השאלה אם יש לכל אחד או אחת את הכוחות להיתמודד עם סחבת של קשר.. שבעצם יכול הרבה פעמים להיות השלייה אחת גדולה .. משו בסגנון : אני אוהב/ת אבל אל תיכנס/י לי לחיים עד הסוף, היה לי מספיק. חומר למחשבה , יום טוב. מולאן.
 
מולאן

בשנה וחצי של הרווקות המשודרגת הזו, פגשתי 90% גברים המעונינים להקים פרק ב' עם כל החבילה. טווח הגילאים נע בין 34-47...מאמינה, שכולנו עברנו מסכת כל שהיא בתהליך הגירושים, לא מכלילה, יש שעזבו מרצון יש שנפרדו מכרוח הנסיבת ויש את אלה עם הטראומות.. מכולם, מצאתי, מכנה משותף, כולם מחפשים את הבית, הזוגיות, ומקווים שהפעם זה יהיה שונה. הפחד, לידיעתך, הוא האלמנט הראשון להרוס כל חלקה טובה בחיים. ולא רק בזוגיות, אלא בכל פן בחיים. ללכת על כל הקופה עם כל האיטואיציות, את הלקח למדנו, אין הבטחה שלא נחזור על אותן טעויות, אבל אסור לנו להפסיק לנסות לחפש את חלקת האלוהים, את האידיליה שבחיים.
 

ליאל212

New member
היי.

לפי דעתי המחשבה שלך מוטעת אני גרושה+1 פרודה כבר 7 שנים מזה גרושה 3.5 שנים רוצה מאוד מאוד למצוא זוגיות טובה. לא אגיד לך שאין לי חששות אבל אוכל להגיד לך שאני מכירה רווקות שגם הן חוששות. אני מאמינה שאני עכשיו יותר מוכנה לזוגיות, יותר בשלה. מציעה לך לבקר בפורום ג"ג ולהתרשם
 
היי מולאן

לדעתי אתה מסתכל קצת בצורה לא נכונה על המצב. יש כאלה שהגירושים היו להם קשים ויש כאלה שזה דווקא היה קל ומלווה בנשימה עמוקה ומרווחת. תכל'ס? הרוב מאד מעוניין בקשר הדוק ודווקא אחרי גירושים ודווקא על מנת לפתוח פרק ב... זו השאיפה של כולם, לא? כולנו באיזשהו מקום רוצים להתמסד, רוצים זוגיות ורוצים - א ה ב ה . אם לכל אחד יש את הכוחות? לא יודע לדבר בשם אחרים, לי יש תקופות שבהן אני יותר רוצה ויש תקופות שבהן אני מוותר על הרעיון . אחרי שהתגרשתי ( לפני 11 שנה בלי ילדים ) נשמתי לרווחה, ידעתי שסיימתי פרק לא מוצלח בחיים שלי והמשכתי הלאה. אני לא חושב שבחלק מהמקרים הגירושין נוטעים איזשהו פחד, אם כבר הם נוטעים יותר היסוסים, יותר בררנות. גרושים שיש להם ילדים לדעתי הם יותר חוששים, במיוחד בגלל הילדים.
 
סליחה !

ברוכה הבאה
 

hopw

New member
לדעתי, לזמן

תפקיד מרכזי בהרגשתם של גרושים/גרושות בקשר לזוגיות. בשלב הראשון אחרי הגרושין רוצים למצוא את הפינה הקבועה, את השקט שאחרי הסערה. ככל שמתרחקים מהארוע, נכנסים לשיגרה מתפנה זמן להרגיש ולחשוב על המשך גם בנושא של אהבה וזוגיות. נכון שעדיין קיימים חששות, החשדנות מנקרת, אבל אני מאמינה שכולנו רוצים לאהוב, להיות נאהבים, לחבק ולהתחבק. לא?
 

MULAN30

New member
זה

הקטע.. כמו שכתבת "לאהוב, להיות נאהבים , לחבק, ולהיתחבק" וזהו פה זה ניגמר. על המשכיות אפשר רק לחלום בדר"כ..
 
לא, אל תחשבי כך.

לא נכון לחשוב כך... הקשר האחרון שהיה לי, הגיע למצב של תיכנונים, בית, תינוק... זה שזה לא יושם ויצא לפועל, לא בגלל אי הרצון שלנו ליישם דברים אלו,רק מסיבות אחרות לחלוטין. שוב, כמעט כולם, שפגשתי עד כה, בשלב זה או אחר, הביעו את משאת ליבם, בית, אישה, חום, משפחה, ילדים... מולן, חלומות טובים והם עוד יותר טובים כשמתאמצים להגשים אותם.. זו קטישיות, אבל זו האמת. שכן, לאהוב, להיות חלק מ.., נאהבת, לחבוק, להתחבק, זה משהו שעושים לאורך כל הדרך עם בן זוג שרוצים להיות חפונים בתוכו.. הייתי 15 שנה נשואה לגבר <שעוד יצאתי איתו 3 שנים לפניי..> מבטיחה לך, זה קיים, הרגש קיים הרצון קיים, גם אחריי 15 שנה ביחד וגם אחריי הגירושים.
 

MULAN30

New member
יקירה

ברור שקיים.. אני מדברת על הנקודה היישומית של העיניין.
 
למעלה