הקוסמת הורודה
New member
האנהדוניה שלי
אנהדוניה זה חוסר יכולת לחוש הנאה .
My story אבל לא עם כל הפרטים כי חלק זה אישי מידי עבורי. במצב קיצון קושי לחוש רגשות הן מהשליליים והן מהחיוביים. בעצם זה מעין נזק לחלק במוח שמסוגל לחוש תגמול על פעולות תגמול בצורת תחושה טובה כמו הסרוטונין במוח וכולי.
הסיפור שלי כזה חוויתי קשיים ודברים שליליים עם המשפחה מגיל קטן וזה הצטבר והצטבר. בהתחלה לא ראיתי שינוי ניכר בעצמי חוץ מכך שננתי לזה להשפיע עלי בהתנהגות עם החברה ככול שגדלתי בסביבות גיל ההתבגרות שמתי ליבי לדבר מוזר דברים שנהניתי לעשות בעבר הרגישו לי מכניים (קריאה לדוגמא), מוזיקה שאהבתי פתאום נחוותה אחרת לא גרמה לי הנאה לא היה בי רצון לשמוע אותה ולהתענג זה התחיל להפוך לשטוח. המוזיקה נהיתה על יד.
זה המשיך לעוד תחומים שלא אפרט את כולם כי ובכן אישי. שמתי לב שאני משתעממת בקלות שגם כשאנשים מדברים על דברים שאני מחשיבה בעולמי למעניינים זה לא מעניין אותי או אני מקשיבה להם וזה לא מעורר בי עניין או התלהבות רגשית/אינטלקטואלית וכדומה.
שמתי לב שאנשים מרוקנים אותי מהר מאנרגיה שאני הרבה פעמים כדי לצאת ממצבים בשלום גם עם חברות אני נדרשת לזייף תגןבות כי אחרת התגובה שלי תהיה חוסר תגובה.
התרחקתי מאנשים היו גם דברים ששמתי לב שהפריעו לי באנשים הפריעה לי הרגישות באנשים במיוחד אלא שהרבו לדבר על הרגשות. אנשים נתפסו אצלי מספר פעמים כרגישים מידי ודרמטיים .
היה יתרון וחיסרון פחות נפגעים אך פחות מרגישים והכל יותר מעייף וסתמי.
עם הזמן עברתי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים לא ספציפית לזה אבל זה חלק שבואדי הושפע כי הרי זה חלק מהמכלול שלי וגם עברתי כמובן התנסויות בחיים קשרים ניסיונות חוויות וכדומה. הפריע לי שאין לי תשוקה לחיים ואי לכך אין תחביבים כי למה להשקיע בתחביבים אם אין הנאה ממשית לצידם.
הרגשתי חריגה ולא כמו אדם רגיל אפילו לא יכולתי לקרוא לזה דיכאון הייתי אומרת לאנשים שאבחנתי את עצמי ויש לי סימפטומים של דיכאון ללא דיכאון אך גם זה לא היה מדוייק. אנשים שכתבו בפורומי תמיכה אומנם תיארו לפרקים סימפטומים דומים לשלי התרוקנות מאנרגיה, עייפות חוסר עניין אבל הם כן חוו זמנים ואירועים נקודתיים של תשוקה לחיים והנאה מכל מיני דברים והיו להם תחביבים וגם התקופות של החוסר הנאה היו חולפות ואצלי נשארו קבע. גם כשחשתי הנאה זה היה שטחי ולא בפוטנציאל המלא של זה . תמיד היו לי חברות או לפחות חברה אחת אבל קשרים נתפסו אצלי תקופה ארוכה כטרחה. תייגתי את עצמי תקופה ארוכה כאנטיסוציאלית על אף שכיום אני יודעת שאין זה נכון.
היום הסתגלתי באינטרנט על אנהדוניה והבנתי שעל אף שהדבר לא נעלם לגמרי זה במגמת שיפור מתמיד. לעומת פעם אני חווה היטב רגשות שליליים אני מתוסכלת עצבנית ודרמטית כמו אדם מהשורה אומנם עדיין יש מצבים שהתגובה שלי או יותר נכון האי תגובה לא כמו של כולם אבל זה בסדר לא חיפשתי להדמות לשאר רק חיפשתי לצאת מהכלא של החוסר תחושה.
עדיין יש קושי לחוות רגשות חיוביים : תשוקה שמחה וכולי אבל אני כן חווה אותם ברמה מסויימת גם אם באופן מצומצם ולדעתי יותר מבעבר כן אכפת לי במידה מסויימת מאנשים ואני כן מוצאת בהם עניין מסויים יותר מבעבר כך שבואדי אינני משתייכת לסכיזואידים והאנטי סוציאלים.
מהרשת ראיתי שלפחות לפי הרפואה הקונבנציונאלית אין טיפולים נקודתיים לאנהדוניה כדורים יכולים לעיתים לעזור רק ובעיקר אם האנהדוניה היא סימפטום שמתלווה להפרעה נפשית אחרת וספורט וזה הגיוני שספורט כי ספורט הרי מעודד יצור הורמוני אושר כמו סרוטונין.
אני מתכננת בעתיד הקרוב לעבוד על זה עם חברה שלי באמצעים אלטרנטיביים אבל לא אפרט אותם כאן כי זה אישי שלי רק חשבתי להביא את הזוית שלי כי אנהדוניה זה גם צד שפחות מוכר יחסית במחלות נפשיות.
אנהדוניה זה חוסר יכולת לחוש הנאה .
My story אבל לא עם כל הפרטים כי חלק זה אישי מידי עבורי. במצב קיצון קושי לחוש רגשות הן מהשליליים והן מהחיוביים. בעצם זה מעין נזק לחלק במוח שמסוגל לחוש תגמול על פעולות תגמול בצורת תחושה טובה כמו הסרוטונין במוח וכולי.
הסיפור שלי כזה חוויתי קשיים ודברים שליליים עם המשפחה מגיל קטן וזה הצטבר והצטבר. בהתחלה לא ראיתי שינוי ניכר בעצמי חוץ מכך שננתי לזה להשפיע עלי בהתנהגות עם החברה ככול שגדלתי בסביבות גיל ההתבגרות שמתי ליבי לדבר מוזר דברים שנהניתי לעשות בעבר הרגישו לי מכניים (קריאה לדוגמא), מוזיקה שאהבתי פתאום נחוותה אחרת לא גרמה לי הנאה לא היה בי רצון לשמוע אותה ולהתענג זה התחיל להפוך לשטוח. המוזיקה נהיתה על יד.
זה המשיך לעוד תחומים שלא אפרט את כולם כי ובכן אישי. שמתי לב שאני משתעממת בקלות שגם כשאנשים מדברים על דברים שאני מחשיבה בעולמי למעניינים זה לא מעניין אותי או אני מקשיבה להם וזה לא מעורר בי עניין או התלהבות רגשית/אינטלקטואלית וכדומה.
שמתי לב שאנשים מרוקנים אותי מהר מאנרגיה שאני הרבה פעמים כדי לצאת ממצבים בשלום גם עם חברות אני נדרשת לזייף תגןבות כי אחרת התגובה שלי תהיה חוסר תגובה.
התרחקתי מאנשים היו גם דברים ששמתי לב שהפריעו לי באנשים הפריעה לי הרגישות באנשים במיוחד אלא שהרבו לדבר על הרגשות. אנשים נתפסו אצלי מספר פעמים כרגישים מידי ודרמטיים .
היה יתרון וחיסרון פחות נפגעים אך פחות מרגישים והכל יותר מעייף וסתמי.
עם הזמן עברתי כל מיני טיפולים אלטרנטיביים לא ספציפית לזה אבל זה חלק שבואדי הושפע כי הרי זה חלק מהמכלול שלי וגם עברתי כמובן התנסויות בחיים קשרים ניסיונות חוויות וכדומה. הפריע לי שאין לי תשוקה לחיים ואי לכך אין תחביבים כי למה להשקיע בתחביבים אם אין הנאה ממשית לצידם.
הרגשתי חריגה ולא כמו אדם רגיל אפילו לא יכולתי לקרוא לזה דיכאון הייתי אומרת לאנשים שאבחנתי את עצמי ויש לי סימפטומים של דיכאון ללא דיכאון אך גם זה לא היה מדוייק. אנשים שכתבו בפורומי תמיכה אומנם תיארו לפרקים סימפטומים דומים לשלי התרוקנות מאנרגיה, עייפות חוסר עניין אבל הם כן חוו זמנים ואירועים נקודתיים של תשוקה לחיים והנאה מכל מיני דברים והיו להם תחביבים וגם התקופות של החוסר הנאה היו חולפות ואצלי נשארו קבע. גם כשחשתי הנאה זה היה שטחי ולא בפוטנציאל המלא של זה . תמיד היו לי חברות או לפחות חברה אחת אבל קשרים נתפסו אצלי תקופה ארוכה כטרחה. תייגתי את עצמי תקופה ארוכה כאנטיסוציאלית על אף שכיום אני יודעת שאין זה נכון.
היום הסתגלתי באינטרנט על אנהדוניה והבנתי שעל אף שהדבר לא נעלם לגמרי זה במגמת שיפור מתמיד. לעומת פעם אני חווה היטב רגשות שליליים אני מתוסכלת עצבנית ודרמטית כמו אדם מהשורה אומנם עדיין יש מצבים שהתגובה שלי או יותר נכון האי תגובה לא כמו של כולם אבל זה בסדר לא חיפשתי להדמות לשאר רק חיפשתי לצאת מהכלא של החוסר תחושה.
עדיין יש קושי לחוות רגשות חיוביים : תשוקה שמחה וכולי אבל אני כן חווה אותם ברמה מסויימת גם אם באופן מצומצם ולדעתי יותר מבעבר כן אכפת לי במידה מסויימת מאנשים ואני כן מוצאת בהם עניין מסויים יותר מבעבר כך שבואדי אינני משתייכת לסכיזואידים והאנטי סוציאלים.
מהרשת ראיתי שלפחות לפי הרפואה הקונבנציונאלית אין טיפולים נקודתיים לאנהדוניה כדורים יכולים לעיתים לעזור רק ובעיקר אם האנהדוניה היא סימפטום שמתלווה להפרעה נפשית אחרת וספורט וזה הגיוני שספורט כי ספורט הרי מעודד יצור הורמוני אושר כמו סרוטונין.
אני מתכננת בעתיד הקרוב לעבוד על זה עם חברה שלי באמצעים אלטרנטיביים אבל לא אפרט אותם כאן כי זה אישי שלי רק חשבתי להביא את הזוית שלי כי אנהדוניה זה גם צד שפחות מוכר יחסית במחלות נפשיות.
