הדואר בא היום...

משתפרת

New member
הדואר בא היום...

יש לי אח גדול, שבוגר ממני בשנים רבות. כשהתגייס לסיירת הצנחנים הייתי בתחילת ביה"ס היסודי. הערצתי אותו, הערצתי את החיילים בכלל. כשהגיע לחופשה (אירוע נדיר במיוחד) במדיו המאובקים ונעליו האדומות אמרתי בעיניים נוצצות "כשאני אהיה חיילת..." והוא פרץ בצחוק ואמר- "עד שתסיימי את הלימודים אולי כבר לא יהיה בכלל צבא, ואם עדיין יהיה לא יצטרכו בו בנות".
חלפו שנים. הוא לחם בששת הימים. אחרי כן התגייסתי. "התינוקות שומרים על המדינה", הגיב. שירתתי שירות מלא. עשיתי מילואים. ביום כיפור גם הוא, גם אני וגם האיש שלי (כבר הייתי נשואה) גויסנו.
שלושת ילדיו של אחי גדלו והתגייסו. שני הבנים לוחמים, הבת- בתפקיד מקצועי. גם הבת שלי שירתה והשתחררה, ואחריה בני שירת כלוחם והספיק לעשות כבר כמה פעמים מילואים. כעת 2 הנכד הבכור של אחי כבר לוחם, אחרי שנת שירות, השני בשנת שירות לקראת גיוס כלוחם.
היום הביא הדואר לתיבה שלנו מעטפה עם סמל צה"ל עליה. צו ראשון לנכדתי הבכורה.
כבר מזמן הפסקנו לומר לילדינו ולנכדינו שכשיגדלו לא יהיה צורך בצבא. ארץ קשה..
 

adif11

New member
שיהיה בהצלחה

גם לנו אמרו בקטנותנו שכשנגדל לא יהיו עוד מלחמות ולא יהיה צורך בחיילים.
לצערנו זה לא קרה וכנראה שגם לא יקרה.
שיעבור על הנכדה הנעימות ובקלות כל התהליך של צו ראשון, מיונים וכו'.
 
כתבת כלכך יפה. בהצלחה לנכדה

 

mykal

New member
כתבת מרגש ונוגע כ"כ --הצלחה

לנכדה. נקוה שתשרת בתקופה שקטה.
 
אני מאוד מתחברת לשיר "אנחנו הילדים של חורף שנת 73"

בתור ילידת ינואר 72
רק עצוב לי שאנחנו כבר לא חושבים שדור הילדים (והנכדים) שלי לא ילכו אל הצבא
ולא מבטיחה להם שלום בבית...
וזה כואב
 
נורא עצוב לי לקרוא את הסיפא של הדברים

אבא שלי שירת בצה"ל
אני ובן זוגי גם
אח"כ ילדיי
ואח"כ יהיו נכדיי.....(כשיהיו)


רק ההבדל שכשהייתי צעירה
חשבתי שאלו מלחמות "אין ברירה"
בוודאי ביום כיפור, שהייתה המלחמה האחרונה שלי כנערה טרום צבא.
אבל מאז....
אלו מלחמות (או מבצעים או איך שיקראו להן כדי לא לתמוך באזרחים )
של "יש בחירה " ואנחנו בוחרים באופציה הצבאית .

רע לי עם זה
על מאות החללים ורבבות הפצועים פיזית ונפשית
על האפשרויות האחרות שהיו ופוספסו
על הבחירה לחיות על החרב.
כי יש אפשרות לחיות אחרת.

שיהיה לנכדה בהצלחה בשירות.
 

לאונידס

Active member
אני כל כך מתחבר למה שרשמת

לא רק שלא תמיד המלחמות הן מלחמות יש ברירה,
ואני לא מתכוון רק ביציאה למלחמה, שאוהבים לקרוא למה "מבצע" כי "מבצע" יותר זול למדינה,
אלא הברירה פוספסה חודשים ושנים קודם לכן.
&nbsp
ומוסיף שלפעמים סיכון החיים מגיע לידי זילות,
כשלמשל שולחים חיילים בקופסת קרטון עם מנוע תקול לסג'עייה
וגם אם טעו, וקורה שטועים טעויות כואבות, התחקיר הצהלי מוצא שהכל היה בסדר.
&nbsp
אז אלו שלי הולכים למקומות שהסיכוי לזילות חיי אדם נמוך יחסית,
כי הנראות של איבוד מטוס או צוללת או כלים דומים כל כך גבוהה
שמנהיגים ומפקדים כן יחשבו פעמיים לפני שיסכנו אותם סתם כך.
 
לצערי זוהי התחושה שלי

שהולכת ומתעצמת עם השנים.
מייאשת אותי יותר ויותר.
לצערי, כן עודדתי אותם ללכת למקומות שהסיכוי ל"זילות חיי אדם" גבוה יחסית.
לצערי, כן חשבתי עד לפני אי אלו שנים שאנחנו במצבי אין ברירה.
לצערי, התפכחתי מאוחר מדי .
למזלי הם סיימו שירות צבאי סדיר ללא נזק.
אני רק מברכת את מזלי הטוב, לא הייתי מסוגלת להיות הורה של חיילי נגמש סג'עיה (כמשל),או דוד גרוסמן- לא חושבת שהייתי יכולה להכיל זאת.
 

לאונידס

Active member
בשורה אולי טובה, לפחות בחיל הים

פנוי אלי ולעוד בכירים לשעבר עם שיער שיבה.
ביקשו שנבוא והתייצבנו (ככה זה חיילים ותיקים).
מבקשים שנתנדב למילואים שלא יהיו חד פעמיים, המטרה היא לימוד מקרים של תאונות וכמעט תאונות גם מהעבר הלא קרוב מציאת הגורם, כשהגישה היא שהוא אף פעם לא החייל - לפחות לא החפ"ש ותיקון המערכת כדי שהמקרים לא ישנו.
נראה שלרובנו יש נכונות לעזור, בתנאי שמדובר בתיקונים מערכתיים ולא במציאת אשמים.
&nbsp
אופטימיות זהירה (מאוד).
&nbsp
 
למעלה